של מי ירושלים? של מי באמת העיר המופלאה הזו?
לפי מדליקי המשואות ביום העצמאות השנה, ירושלים היא של סוחרי שוק מחנה יהודה? או של שחקני ואוהדי בית"ר ירושלים? של ירוס ירושלים שעלתה מאתיופיה בגיל ארבע? או של יהורם גאון, המייצג את הזמרים הפייטנים והמשוררים שכל כך אוהבים אותה? או של אותם שיודעים להבחין בין 'גוגאים ל'אג'ואים' ובין 'מאתיים' ל'מ-א-תיים'?
אבל בהתבוננות שניה נראה שיש כאן בירור נפלא. אלפי שנים חלמו אבותינו לשוב לירושלים, לאור דברי הנביא: "כֹּה אָמַר ה' צְ-בָאוֹת, עֹד יֵֽשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלָים וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ מֵרֹב יָמִֽים: וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדים וִֽילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹֽבֹתֶֽיהָ" (זכריה ח', ד'-ה'). זהו הביטוי למציאות גאולתית: זקנים וזקנות על ספסלי הגן הציבורי וילדים משחקים ברחובות, שמהווים ביטוי לעם בריא שיושב לבטח ובנחת בארצו ובבירתו. הם מסמלים מציאות חיים נורמלית של עם נגאל.
מעבר לזה, יש כמובן עומקים אין סופיים להתבוננות בירושלים כמקור הקדושה: "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים". כשמדברים או שרים שירושלים היא הלב של כולנו, הבירור הוא, שהיא מאחדת ומחברת מכוח זה, מוציאה אותנו מהפרטיות, ומרימה אותנו לגובה של חיבור לכלל. כידוע, עולי הרגל היו מתאכסנים בבתיהם של תושבי העיר, כי 'בית ירושלמי' אינו בית פרטי: "ירושלים לא נתחלקה לשבטים". אולי זו הסיבה לכך שכל חתן צעיר, שובר כוס ואומר "אם אשכחך ירושלים", כהצהרת כוונות לכך, שהבית שהוא בונה, יהיה בית פתוח וקשוב לצרכי הכלל.
על פי הנ"ל נוכל להבין יסוד במפקד שבתחילת פרשת במדבר. הביטוי המיוחד "שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחותם לבית אבותם במספר שמות...". לכאורה שניות? האם היהודי הוא מספר או שם?
זה הצירוף המופלא שלנו. מחד, ל'כל איש יש שם', ביטוי ליחס אנושי הרואה את האדם, ומכיר בחייו הפרטיים ומכלול אישיותו. ומאידך, מכיוון שמדובר על מיפקד יוצאי הצבא, שמכין את מחנה ישראל לקראת כיבוש הארץ (כהסבר הרמב"ן), כל חייל מקבל עם גיוסו מספר אישי.
לאמור, אינך רק אדם פרטי, אלא גם חלק מכלל ישראל. זהו מקור הנכונות למסירות נפש, כדברי הרמב"ם: "ומאחר שיכנס בקשרי המלחמה... וידע שעל ייחוד השם הוא עושה מלחמה, וישים נפשו בכפו, ולא יירא ולא יפחד, ולא יחשוב, לא באשתו ולא בבניו, אלא ימחה זיכרונם מליבו ויפנה מכל דבר למלחמה" (הל' מלכים ז', ט"ו).
נסיים בדבריו הנפלאים של הרמב"ן, בטעם המיפקד: "הבא לפני אב הנביאים ואחיו, קדוש ה', והוא נודע אליהם בשמו, יהיה לו בדבר הזה זכות וחיים, כי בא בסוד העם ובכתב בני ישראל וזכות הרבים במספרם, וכן לכולם זכות במספר, שימנו לפני משה ואהרן, כי ישימו עליהם עינם לטובה, יבקשו עליהם רחמים".
שנזכה לבניין שלם במהרה בשמחה!