פמיניזם היא לא מילה אהובה במחוזותינו, אפילו לא אחרי הגילויים על מנהיגים מהצד ה'נכון' של המפה הפוליטית שמעלליהם נחשפים אחרי מותם. מתלווה אליה ריח של לוחמנות ואנטי דת. באולפנה בה למדתי, הרב שלנו קרא לה "התנועה לסִחרור האשה". תמיד היה ברור לנו שפמיניזם במקרה הטוב שייך לגויים; אנחנו בטח לא צריכות את זה, כי ביהדות מעמד האשה הוא נפלא.
עברו שנים עד שהבנתי שהזכויות שיש לי היום כאשה בחברה הכללית – ללמוד וללמד, לעבוד, לנהוג, לבחור ולהיבחר לתפקידים ציבוריים, אלה זכויות שמקורן בפמיניזם. ביהדות התנגדו לזכויות האלה רבנים לאורך השנים. לחלק מהזכויות האלה יש רבנים שמתנגדים גם היום.
ואילו בחברה הדתית אמנם חלו שינויים במעמד האשה לאורך השנים, אבל נשים גם היום לא יכולות לשמש בתפקידי דיינות או רבנות. לנשים אין כמעט אפשרות להתפתח מבחינת לימוד תורה, לקבל הכרה על הלימוד שלהן ולהגיע לתפקידי הנהגה בתחום.
ההלכה מפקיעה את ההחלטה על אמצעי מניעה
אבל אין ספק שהנושא הכאוב ביותר מבחינה פמיניסטית דתית הוא מעמד העגונות ביהדות. בחברה היהודית (הדתית והחילונית), נשים לא יכולות להשתחרר מזוגיות שהן לא חפצות בה גם במצב שבו הבעל הוא אנס או רוצח, גם במצב שבו כל רגע שהן במחיצת הבעל הן סובלות מאלימות או נמצאות בסכנת חיים, וגם אם חלפו עשרות שנים מאז היו ביחד. כל עוד הבעל מסרב לגט הן לא יכולות להמשיך בחייהן – לאהוב ולהיות נאהבת, להקים בית ולהביא ילדים לעולם. הסוגיות האלה גורמות לנשים דתיות פמיניסטיות לתהות האם פמיניזם ויהדות הולכים ביחד? האם הם יכולים להתקיים זה בצד זה?
ברמה האישית – כששאלתי רבנים האם מותר לי לנוח בין לידות ולהשתמש באמצעי מניעה (כי ההלכה מפקיעה ממני את ההחלטה על כך), כששאלתי רבנים שאלות מאד אינטימיות בנושא טהרת המשפחה (וזה היה מביך מאד אבל הרב מעולם לא חשב שעדיף שאשה תפסוק לי בנושא), או כשהגשתי בקשה ללמד במסלול לגברים במכללה מסוימת (אני בעלת תואר שלישי ומרצה במכללות) - בקשתי נדחתה כי "רק גברים מלמדים שם" (אבל ברור שגברים יכולים ללמד נשים, הם רק לא יכולים ללמוד מנשים). הבנתי אז, שהלכה וזכות האשה על גופה ושוויון לנשים אלה דברים שלא ממש הולכים ביחד. בכל זאת לא יכולתי לוותר לא על ההלכה ולא על הפמיניזם; אז נשארתי עם שניהם, תוהה לעצמי האם זה אפשרי.
הבנתי שהלכה וזכות האשה על גופה ושוויון לנשים, אלה דברים שלא ממש הולכים ביחד. בכל זאת לא יכולתי לוותר לא על ההלכה ולא על הפמיניזם אז נשארתי עם שניהם, תוהה לעצמי האם זה אפשרי
בסוף מאי 2021 נסגרה קבוצת הפדלחושיות (קיצור של פמיניסטית דתית ואין לי חוש הומור), לאחר תשע שנות פעילות וכשמונה עשר אלף חברות וחברים. בדברי ההסבר שכתבה דבורה אלחדד ארושס, אחת ממנהלות הקבוצה, היא הסבירה שלדעתה אין אפשרות לשלב בין פמיניזם לדת, מכיוון שהדת סותרת את הפמיניזם, לכן כל ניסיון לשלב רק מסתיר את האמת (לדעתה), ולפיה הדת רואה באשה אדם נחות יותר.
את קבוצת הפדלחושיות הכרתי בתחילת דרכי בפייסבוק. היא נראתה לי רדיקלית מדי. אז עברתי לקבוצה האחות שפרשה ממנה – פמיניסטיות הלכתיות. רק בתקופה האחרונה הצטרפתי אליה שנית. כעת כשנסגרה, כתבתי פוסט בקבוצה וביקשתי מפעילות פמיניסטיות דתיות להגיב על סגירת הקבוצה ועל היכולת לשלב בין הלכה לפמיניזם. לשמחתי פנו אליי שלש פעילות פמיניסטיות דתיות שנמצאות בחזית המאבק ושיתפו את דעתן בסוגיית שילוב הלכה ופמיניזם.
עגינות איננה הלכה למשה מסיני
עו"ד ניצן כספי שילוני היא מנהלת משפטית של מרכז צדק לנשים. היא מייצגת במסגרת עבודתה נשים עגונות ומסורבות גט, אחת הסוגיות הקשות בהלכה היהודית ביחס לנשים. למרות זאת היא שומרת על אופטימיות ומאמינה שניתן לפתור כל סוגיה שקשורה במעמד האשה במסגרת ההלכה:
"אני חושבת שבסופו של דבר, אין סוגיה שאי אפשר לפתור אותה, ברמה ההלכתית וברמה העקרונית. אני חושבת שגם הסוגיה של עגונות בסופו של יום ניתנת לפתרון, ומה שחסר יותר זה מוטיבציה לפתור, מאשר דרך הלכתית לפתור. ואפשר גם להגיד את זה כמעט על כל סוגיה הלכתית.
"העגינות היא מנגנון הלכתי שכל אישה נשואה, גם בנישואין מאושרים, עלולה חלילה להיכנס אליו. אבל החדשות הטובות הן שלהלכה עצמה קיימות מגוון אפשרויות שעשויות למנוע מראש את העגינות. בעבר פוסקים השתמשו בשטרות שמנעו מנשים ליפול לחליצה, כי זה היה האיום הגדול ביותר על נשים, וכן מנעו מראש עגינות כתוצאה מהיעלמות של גבר שנסע למקום רחוק ('מדינת הים'), באמצעות הפקדת גט או תנאי בקידושין.
"באותם אמצעים אפשר להשתמש בימינו למניעת סרבנות גט או עגינות מסוגים 'מודרניים' (למשל, בעבר לא היתה מציאות שניתן להציל את חייו של אדם בקוִֹמה; כיום יש נשים עגונות כתוצאה מכך שבן הזוג במצב צמח במשך שנים רבות). אם כן, ניתן להשתמש בתנאי בקידושין ובהרשאה לגט כדי להימנע באופן גורף מהמצבים האלה. זוגות בימינו חותמים על המסמכים הללו, כמו למשל על 'שטר לנישואין בצדק' ו'שטר ביטחון למניעת עגינות', ויש גם אנשי הלכה שתומכים בכך, אבל לא מספיק לצערי. זו דוגמה לפיתרון בעיה עגומה שקיימת בתוך ההלכה באמצעים הלכתיים. נוסף על כך, יש אפשרויות הלכתיות לפיתרון בעיות של עגינות גם לאחר מעשה, כמו ביטול הנישואין בשל פגמים שנפלו בהם, למשל: מקח טעות.
החדשות הטובות הן שבהלכה עצמה קיים מגוון אפשרויות שעשויות למנוע מראש את העגינות
"אני חושבת שבחיים שלנו בכלל אנחנו בהרבה קונפליקטים בין כל מיני סוגיות שמתנגשות, גם בתוך הפמיניזם. יש כל מיני מבנים חברתיים שיכולים לבוא בסתירה לפמיניזם, גם עולם העבודה, גם המשפחה המסורתית, גם מודל היופי, ועדיין רובנו בוחרות להמשיך במבנים הקיימים ולנסות לשנות אותם. זה לא שהחברה הדתית או ההלכה או הפמיניזם הדתי, הם הסוגיה היחידה שיש בה כמה מבנים שונים שיכולים לבוא בסתירה. בעצם הרבה מוסדות חברתיים סותרים פמיניזם, כי אין מה לעשות: כל החברה האנושית נבנתה בתקופות שבהם התפיסות היו פטריארכליות. קשה למצוא בעולם הזה איזה מבנה חברתי שלא כולל בתוכו כל מיני הנחות יסוד פטריארכליות.
"אחת מהגאולות של הדור שלנו זה הפמיניזם הדתי. אנחנו מחונכים להגיד שהציונות והציונות הדתית זה הגאולה אבל צריך לא לשכוח שהתנועה החברתית שהשפיעה באופן בלתי רגיל על החברה האנושית וגם על החברה היהודית והדתית זה הפמיניזם. ראיתי בכל מיני ימי בחירות, שלצערי יצא לנו הרבה להיות בשנתיים שלש האחרונות, שאנשים כתבו 'איך אני מתרגשת', או 'איך אני מתרגש: לפני מאה שנה הסבים והסבתות שלי לא יכלו להצביע'. העיוורון המגדרי בלט לי, כי לא יכולת להצביע, כי לא היית יהודיה חופשיה בארץ ישראל, אבל גם לא יכולת להצביע כי נשים לא היו יכולות להצביע לפני יותר ממאה שנה. אני חושבת שזו טעות להתעלם מהמהפכה הפמיניסטית, שהשפיעה לא פחות מהתנועה הציונית על היומיום שלנו ועל סדר היום החברתי שלנו".
פתרונות לעגינות עוד מימי דוד המלך
גם אורית להב, מנכ"לית ארגון מבוי סתום, חושבת שאפשר למצוא פתרונות לקונפליקטים שבין הדת למעמד האשה: "סרבנות גט ועגינות הם מהנושאים שבהם המתח בין פמיניזם ודת מורגש מאד. הקונפליקט של אישה עגונה שחיה בעולם המודרני, מול המציאות שבה אוסרים עליה להיות בזוגיות, להינשא ולהביא ילדים לעולם היא בלתי אפשרית. אם לפני מאות או אלפי שנים נשים היו רגילות למעמד אחר ויכלו לחיות במציאות הזאת, היום קשה לקבל את זה בגלל שאנחנו חיים בעולם מודרני, בעולם שבו לנשים יש זכויות ומעמד. אנחנו רואים היום נשים חילוניות וגם דתיות שנתקלות בסרבנות גט או עגינות ומרימות דגל אדום, הן לא מוכנות יותר להיות במצב הזה ומבקשות בצדק למצוא להן פתרון.
"למרות שקיים מתח מובנה, אני חושבת שהוא בר פתרון. בתור אשה דתיה ומאמינה, לא הייתי רוצה לוותר על היהדות רק בגלל שיש מקומות של חיכוך ומתח. אני מעדיפה למצוא את הפתרון לקונפליקטים ואת הדרך לחיות בשני העולמות בלי לוותר על אף אחד מהם.
"בתור אשה דתיה ומאמינה לא הייתי רוצה לוותר על היהדות רק בגלל שיש מקומות של חיכוך ומתח"
"במקרים של סרבנות גט ועגינות, יש הרבה דרכים למנוע את הבעיה עוד לפני שהיא מתרחשת, ובכך בעצם לפתור אותה לגמרי. הפתרונות קיימים עוד מימי דוד המלך, שחייליו הפקידו גט לפני היציאה למלחמה, דרך הרב עוזיאל, הרב הראשי הספרדי הראשון של מדינת ישראל, שהציע שכל זוג שמתחתן יעשה זאת עם תנאי שיאפשר לבית הדין להפקיע את הנישואים במקרים של עגינות, ועד הרב עובדיה יוסף שפתר מקרים קשים של עגינות ביצירתיות הלכתית שלצערנו לא רואים היום. אנחנו ארגון אורתודוקסי שפועל בתוך ההלכה. ההלכה ידעה למצוא פתרונות לשמיטה, לטלטול בשבת ולאיסור על ריבית, ואין ספק שגם בנישואין אפשר לעשות למצוא פתרונות כדי שאף אישה לא תהיה יותר עגונה וזו בעצם הדרישה והציפייה שלנו מהרבנות היום".
הפמיניזם כבר לא מתנשא
פרופ' חנה קהת היא פעילה פמיניסטית ותיקה, ממייסדות תנועת קולך, שאף עמדה בראשה לפני כעשרים שנה. את ההתייחסות לפמיניזם כסותר את היהדות היא רואה כתפיסה מיושנת שעבר זמנה:
"הגישה של דבורה אלחדד ארושס קצת מיושנת מבחינתי, של כזה ראה וקדש, או שאת פמיניסטית או שאת דתיה. הפמיניזם כבר מזמן לא נמצא שם הוא רב גוני. הוא פמיניזם של זהויות שונות של דתיות ולא דתיות של שחורות ולבנות ושל כל מיני גוונים מגדריים. קראתי אותה ופשוט הרגשתי שהיא מחזירה אותנו למחצית הראשונה של המאה העשרים כשהפמיניזם היה מאד מתנשא, והדיר הרבה מאד נשים מהזהות הפמיניסטית כשהוא ניסה לקבוע להם מה פמיניסטי ומה לא. מבחינה זאת אני חושבת שזה לא רלוונטי, כשידוע היום שגם בעולם המוסלמי, גם בעולם הנוצרי, גם בעולם היהודי, התסיסה הפמיניסטית נמצאת דווקא בקרב חברות מסורתיות דתיות".
