הסתלקותו של מנהיג העדה החרדית בירושלים, רבי יצחק טוביה וייס זצ"ל, בהיותו בן 96, עלולה להוביל לפיצול העדה החרדית, בשל המחלוקת שנתגלעה כבר עם פטירתו בדבר אישיותו של יורשו, שיכהן במקומו בתפקיד הגאב"ד (הגאון אב בית דין) של העדה החרדית.
המחלוקת סביב ירושת הרב וייס היא כה עמוקה, שכבר בעת מסע ההלוויה בחוצות ירושלים, השמיעו קיצוניים קריאות זעם וצעקות וגידופים כנגד רבי משה שטרנבוך, שנחשב אחד המועמדים לרשת את הרב וייס זצ"ל, וזאת מפני שהוא נחשב למתון מדי שפניו אינן למלחמות ולאלימות. למרות קיצוניותו של הרב וייס, שתמך בהפגנות למען השבת, פעל נגד כל רעיון של גיוס חרדים לצה"ל ואירגן פעילויות למניעת חילולי קברים, הוא גם בלם הפגנות מחאה שתיכננה לקיים העדה החרדית דווקא ביום הזיכרון לחללי צה"ל, וזאת מפני שהתחשב ברגשותיהן של המשפחות השכולות של הנופלים. נכדו של אחיו של הרב וייס, שלום וייס, לא התיישר על פי הקו הקיצוני של הגאב"ד והתגייס לצה"ל, מהלך שעליו שילם מחיר כבד של ניתוק מוחלט מכל משפחתו.
עם צאת מסע ההלוויה בדרכו להר הזיתים הודיע הכרוז ברמקולים שמי שלא טבל במקווה ומי שילדיו לומדים במוסדות "שאינם על טהרת הקודש", מתבקש שלא לגעת במיטתו של הגאב"ד המנוח.
ההפרעות הקולניות נמשכו גם בעת שהרב שטרנבוך השמיע דברי הספד ותיאר את דמותו של המנוח. הצעקות והגידופים אילצו את הכרוז של ההלוויה להכריז במערכת הרמקולים: "נא לכבד את רבנו המנוח ולמנוע ביזוי התורה".
מול מועמדותו של הרב שטרנבוך, דורש גוף המכנה עצמו "וצ"ה" (ועד צעירי העדה החרדית), למנות לתפקיד את הרב הרב מ' שכטר, מבכירי רבני העדה החרדית, לתפקיד שהתפנה.
עצם הצגת מועמדותו של הרב שטרנבוך לתפקיד שהתפנה, חוללה תקרית נוספת שנועדה לפגוע בו: כבר במהלך השבת, לאחר שנודע על פטירת הרב וייס זצ"ל והצגת מועמדותו של הרב שטרנבוך, כילו אלמונים את זעמם כנגד הרעיון בכך שריססו על רכבו שחנה ליד ביתו כתובות נאצה ופינצ'רו את צמיגיו. מקורביו הרב שטרנבוך נמנעו מלהפיץ את הידיעה על התקיפה האלימה וגם לא התלוננו במשטרה, וזאת כדי לא לפגוע באווירת ההלוויה.
המתנגדים למינוי הרב שטרנבוך לתפקיד שהתפנה הם בעיקר אנשי חסידות סאטמר, שדורשים שלא למנות את הרב שטרנבוך "בשל מתינותו" ומציעים שלא למנות לפי שעה איש במקומו של המנוח, ולחפש בקהילות החרדיות בחו"ל רב מתאים, בדיוק כפי שהובא לירושלים הרב וייס מהעיר אנטוורפן בבלגיה, אליה הגיע מגייטסהד שבאנגליה ולשם הגיע מלונדון. הרב וייס נולד בסלובקיה, וניצל ממלתעות הנאצים כשנשלח ללונדון עם ילדים נוספים במסגרת ה'קינדר טרנספורט' (טרנספורט הילדים היהודיים, שיזמה ממשלת לונדון להצלת ילדים יהודיים בעקבות אירועי ליל הבדולח).
המאבק על איוש התפקיד שנתפנה הגיע גם לקווי הטלפון של העדה החרדית, שבהם שודרה בעת ההלוויה ולאחריה ההודעה הבאה: "בהוראת גדולי התורה וזקני ירושלים: היהדות החרדית לא תקבל מרות ממישהו שלא מותאם לדרכה של ירושלים, בין בשפה, ובין בחינוך הבנים והבנים, ובין בלבוש".
התקשורת החרדית התעלמה
'מלחמות היהודים' סביב המינוי לא סוקרו בתקשורת החרדית הממוסדת, אך נתנו אותותיהן ברשתות החברתיות. אריה ארליך, עורך השבועון 'המשפחה' כתב בטוויטר: "העדה החרדית הייתה פעם מצפן כלל-חרדי חשוב ומשפיע, שימשה כראש החץ בדאגה לקדשי ישראל, והעמידה בראשה קברניטים גאוני עולם שהכל נשאו את שמותיהם בהערצה. התהומות הפוליטיים שאליהם דירדרו עסקנים קטנים את הגוף החשוב הזה, לצד אובדן ההשפעה הציבורית, הוא מופע היסטורי עצוב. תם עידן, היה ונגמר".
והעיתונאי החרדי שלמה קוק, מבני משפחה הראי"ה קוק, כתב: "הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א מצטרף לרשימה מכובדת של ענקי תורה, גאונים וצדיקים מופלגים שלא מצאו חן בעיני קנאים חסרי דעת אנוש ודעת תורה, וזכו למתקפות פיזיות ומילוליות: הרב אלישיב, הרב שטינמן, ואם נלך עוד עשרות שנים אחורה – הרב קוק זצ״ל. אשרי הרב שטרנבוך שזכה להגיע לכך".
ובעוד המחלוקת על התפקיד הפנוי בעיצומה הזדרז תלמידו של הרב וייס, הרב פנחס ברויער, ראש ישיבת כנסת אליהו, להכתיר את בנו יחידו של הרב וייס, הרב שלמה זלמן וייס, לכהונת רב בית מדרשו של אביו המנוח ונשיא הכולל שבראשו עמד.
קדמה להלוויית הרב וייס תקרית מביכה בין מקצת מאנשיו לשוטרים ומפקדים ממשטרת ירושלים. הם הגיעו לביתו של הרב וייס כדי לתאם עם בני הבית את סדרי ההלוויה. אך כבר בסמוך לבית נתקלו השוטרים בצעקות בוז: "רוצחים, תעופו מכאן", והשוטרים אכן העדיפו לסגת כדי לא ליצור עימות שעלול היה לפגוע בהלוויה עצמה.