הסופר הדגול ש"י עגנון, חתן פרס נובל לספרות, מספר ברומן הראשון שלו 'הכנסת כלה', על יהודי עני מרוד, רבי יודיל חסיד שמו, המטופל באישה ושלוש בנות, שנאלץ לצאת למסע נדודים בעיירות גליציה, בעצת הצדיק מאפטא, כדי לאסוף מעות למימון נדוניה לבנות שהגיעו לפירקן, ולרש אין כל.
גיבור הסיפור תועה בעיירות ובדרכים, עד שנקלע לבית ששכן בקומת תת הקרקע. הוא ירד בזהירות במדרגות, עד המדרגה האחרונה. אבלך כשהוא חש שהגיע לקצה לקרקע מוצקה, שלח רגל קדימה, ומעד מחמת המדרגה הנסתרת שהכשילה אותו. עגנון סיכם את הסיטואציה: "אין לך מדרגה, שאין לה מדרגה נמוכה ממנה".
גם כשאתה מעריך שהשמאל הסהרורי כבר הגיע לשיא השפל, שאין למטה הימנו, אתה מגלה לפתע שיש עוד 'מדרגה נמוכה ממנה'. מדרגה כזו, שאין נמוכה ממנה, היתה בעבודת תיזה מטורללת לתואר שני, שכתבה טל ניצן במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה של האוניברסיטה העברית לפני שנים אחדות, ובה נטען שחיילי צה"ל הם גזעניים מפני שהם – לא תאמינו!!! - אינם אונסים פלסטיניות.
הבנתם את זה? הפוך על הפוך: דווקא העובדה שהחיילים הישראליים מכבדים את כבודן וצניעותן של הנשים הפלסטיניות, ואינם נוגעים בהן לרעה, מוכיחה שהם גזענים. רק אונס פלסטיניות היה עוקר מהם את התדמית הגזענית. ממש הגיוני, לא?
"הדתיים מתנשאים כי הם תורמים כליה"
חשבתם שזה שיא השפל? נדמה לכם שזוהי כבר תחתית החבית? אז טעיתם. "אין לך מדרגה, שאין לה מדרגה נמוכה ממנה". עובדה.
והמדרגה היותר נמוכה היא תיזה אווילית שראתה אור על דפי עיתון השמאל הארץ, הטוענת, שהעובדה שמרבית תורמי הכליה האלטרואיסטים, ללא שום תמורה ולטובת חולה אנונימי, הם יהודים שומרי מצוות – מעידה, לא פחות ולא יותר, על סוג של 'התנשאות מוסרית' מכוּוֶנת של הציבור הדתי, ו"עוד צעד בכיוון מסוכן". כך שחור על גבי עיתון. לקרוא ולא להאמין.
הכותבת טל ניב תוהה מדוע נפוצה כל כך תרומת איברים, ובראש וראשונה כליות, דווקא בקרב הציבור הדתי לאומי. תמיהה התעוררה בין היתר על רקע התנדבותם של השר חילי טרופר ואחיו אבישי, לתרום, כל אחד, כליה לטובת חולה אנונימי כלשהו.
ניב הסתמכה מן הסתם על ראיון ב-Ynet עם פרופ' איתן מור, מנהל יחידת ההשתלות בבי"ח שיבא ומראשוני משתילי הכליות בארץ, שאמר לשירלי פרקש: "אצלנו 98% מהתורמים הם דתיים-לאומיים ומעט חרדים. אני מסתכל על הקהילה הזו, שרבים ממנה גרים בהתנחלויות, אנשי ארץ ישראל השלימה, 'הציונות המודרנית'. הם באמת מוּנָעִים מסוג של אמונה ועשיית טוב. הם הולכים אחרי המצווה הכי גבוהה ביהדות, שהיא הצלת נפשות. אני פוגש אותם למחרת הניתוח, ולמרות הכאבים אתה רואה את מאור הפנים והשמחה" (23.3.21).
לדברי הרבנית רחל הבר, ראש עמותת 'מתנת חיים', הנתונים המדוייקים הם: 55% מהתורמים באים מהמגזר הדת"ל, 35% מהמגזר החרדי, והשאר, 10%, משאר חלקי החברה הישראלית.
הפער העצום הזה בין שומרי המצוות לשאינם כאלה, מפחיד את השמאל, שאינו מבין, כיצד ייתכן בכלל אלטרואיזם בזמננו. דעתם אינה סובלת מצב, שאדם נורמלי ייכנס בשמחה לבית חולים, לכריתת אחת מכליותיו, וזאת ללא טובת הנאה כלשהי. לא מתקבל על דעתו שיש כאלה פראיירים, אוהבי אדם; כן, אלטרואיסטים.
לכן הגיעה טל ניב למסקנה הכי עקומה: "מדובר בהצהרה חברתית קהילתית: הנה האדם הישראלי-הדתי שאנחנו שואפים אליו. נדמה שבאימוץ האתוס הזה, החברה הדתית לאומית מתקדמת עוד צעד בכיוון מסוכן, שבו ההקרבה, עד עקירת איברים... מסמנת עליונות מוסרית... על כל השאר".
כמה רשע וכמה שנאה יש באמירה הזו. כך מהנדסים תודעה והופכים כל כיפה למפלצת שוחרת מזימות, שאינה מסוגלת להיטיב עם הזולת שלא על מנת לקבל פרס. כל מה שהדתיים האלה עושים, גם כשמדובר במהלך אולטרה מוסרי, אינו אלא מזימה שמאחוריה התנשאות, יהירות, שתלטנות, גאוותנות, השתחצנות, אג'נדה ומה לא.
כשזה קו המחשבה, לא פלא שגם את הגרעינים התורניים מאשים השמאל במזימה אפילה להשגת דיור זול; וששיעורי ההתנדבות הגבוהים של מיטב הנוער הסרוג ליחידות הקו הראשון, נחשבים אצלו סוג של 'הדתה'. אפילו הנער הסרוג שמסייע לישישה לסחוב סלים מהסוּפֶּר, ייחשד כמפגין 'עליונות מוסרית'. וגם התלמידים שצולחים עם 100 אחוזי הצלחה את הבגרות במתימטיקה חמש יחידות. ככה זה כשמונחים כמו חסד, מסירות נפש, חמלה וצדקה, נשמטים מהלקסיקון השמאלני-קיצוני. כמה נמוך אפשר לרדת.
פתחנו בהכנסת כלה ונסיים בהכנסת כלה. בשבתות האחרונים אנו קוראים על בית אברהם ועל הולדת יצחק וישמעאל. שערו בנפשכם, מה היה קורה לאברהם אבינו, אילו הגיע לבני ברק בחיפושים אחר שידוך לעצמו. מי היה זורק מבט לעברו? הרי בסך הכל הוא בנו של תרח, בלי שום ייחוס. וישמעאל? הוא היה לבטח זוכה לזיווג הגון, של העיפרון הכי חד בקלמר. סוף סוף, מדובר בבנו של אברהם אבינו. איזו שושלת יוחסין מפוארת.