1. יו"ר עוצמה יהודית איתמר בן גביר, החליט שנמאס לו לחכות. חודש וחצי הוא ניסה להגיע להסכמות עם יו"ר הציונות הדתית בצלאל סמוטריץ'. זה לא קרה. השבוע הכריז בן גביר על ריצה עצמאית של עוצמה יהודית, וזאת לאחר שנואש מלהמתין להגיע להסכמות עם סמוטריץ'. בן גביר טען, כי לא סגר את הדלת, וכי עדיין האפשרות לרוץ יחד קיימת, אבל הוא מפסיק לחכות. יש לו קמפיין בחירות לערוך.
סמוטריץ' מצידו, שרצה להמתין בתחילה לסוף הליך הפריימריז במפלגתו, לפני הדיבורים על אחדות, ונאלץ להתחיל משא ומתן בעקבות דרישתו של בן גביר, קרא השבוע לבן גביר לחזור למשא ומתן. בן גביר מצידו שאל בראיונות לתקשורת, היכן היה סמוטריץ' חודש וחצי? אך כמו שאנו יודעים, טרם נאמרה המילה האחרונה.
בשבוע הבא ייערכו הפריימריז במפלגת הציונות הדתית, בו חברי הכנסת המכהנים ינסו לתפוס את המקומות הראשונים ברשימה אל מול השמות החדשים שמתמודדים מולם. סמוטריץ' מצידו יקווה שלאחר הפריימריז ישתפר מצבו בסקרים והוא יוכל לבוא בעמדת כוח מול בן גביר לחזור למשא ומתן. וזאת לאחר הסקר השבוע בערוץ 12 בו התוצאה הייתה 8 לבן גביר לעומת 5 לסמוטריץ', באם מפלגותיהם יתמודדו בנפרד. עם סקרים כאלה, יודע גם סמוטריץ' כי אי אפשר להציע לבן גביר 2 מקומות בלבד בשמיניה הראשונה. באם סמוטריץ' לא יתפשר, יש מצב שסוף סוף נוכל לדעת האם עוצמה יהודית אכן יכולה להביא הישג משמעותי, לבד, בלי איחודים.
2. הרמטכ"ל לשעבר גדי אייזנקוט סיים עם התלבטויותיו הרבות, והודיע השבוע במסיבת עיתונאים משותפת עם שר הביטחון בני גנץ, ושר המשפטים גדעון סער, על הצטרפותו למערכת הפוליטית, ברשימה משותפת שתיקרא המחנה הממלכתי. לפי ההסכם, תקווה חדשה וכחול לבן יתמזגו בעתיד לתוך המחנה הממלכתי והיא תהפוך למפלגה אחת, עם הליך דמוקרטי שיאפשר פריימריז במפלגה, וזאת בניגוד למקובל היום בכחול לבן ובתקווה חדשה. אייזנקוט, שזכור כרמטכ"ל שהחליף את גנץ, חובר אליו היום, וגנץ כרגיל מוכן לשלם.
מבחינתו של גנץ, יש כאן ניצחון חשוב אל מול יריבו הגדול, היריב האמיתי מבחינתו, ולא אני לא מדבר על בנימין נתניהו, אלא על ראש ממשלת המעבר יאיר לפיד. השניים התמודדו על אייזנקוט מזה תקופה ארוכה, וגנץ ניצח. דרישתו של אייזנקוט להליכים דמוקרטיים עתידיים בתוך המפלגה, הכריעה את הכף. ח"כ לשעבר עפר שלח, עמיתו של איינזקוט במכון המחקר, הוזכר כמי שהשפיע גם בנושא.
אייזנקוט יודע, שיש לגנץ סיכוי להיות ראש ממשלה, לאחר שהוא חובר אליו, ושליאיר לפיד אין באמת אופציה כזו. אך לשם כך יצטרך גנץ מספר דברים נוספים. ראשית, הוא חייב לקבל יותר מנדטים, בעוד שכרגע בסקרים הוא לא באמת מתרומם יותר מדי, גם לאחר כניסתו של הרמטכ"ל לשעבר. בנוסף, הוא יצטרך לבטל את הווטו החרדי על מתן כהנא שהוצנח למקום התשיעי ברשימה, וככל הנראה גם להסכים לשבת ברוטציה עם נתניהו. עובדה שכרגע כולם מכחישים שיסכימו לה.
3. אבל כולנו יודעים שאי אפשר להאמין לשום מילה של פוליטיקאי, ולא, אני לא מדבר על ראש ממשלת המעבר, יאיר לפיד, שאצלו זו אומנות, או לנפתלי בנט ראש הממשלה לשעבר, שהתפלג השבוע מסיעת ימינה לסיעת יחיד, שנקראת, אתם לא תאמינו, בשם 'ביחד". מה יותר ביחד מלהיות לבד? - שואל את כולנו בנט. ואם תשאלו מדוע? אז זה כבר כרוך בהליכים ביורוקרטיים בכנסת.
ונסביר: ח"כ שמתמודד בסיעה אחרת, מעמיד את עצמו בסכנה להיות מוכרז כפורש ע"י יו"ר ועדת הבחירות. לכן התפטרו לאחרונה מהכנסת ארבעה חברי כנסת: מיכל שיר, גדי יברקן, עמיחי שקלי ואלי אבידר. השבוע גם יד ימינו של בנט ח"כ מתן כהנא, השר וסגן השר לשעבר, עמד בפני סכנה כזו, לאחר שהכריע שלא לרוץ יחד עם איילת שקד ויועז הנדל, ובכך ככל הנראה חרץ את גורלם, אלא דווקא עם בני גנץ.
כן, אתם זוכרים נכון. כהנא גיחך לא מזמן בראיון בו נשאל על סיכוי של איחוד עם גנץ. כנראה שכל פעם שכהנא מגחך הוא משקר, כי כך עשה גם לפני הבחירות האחרונות כשנשאל על הקמת ממשלה עם לפיד. אנחנו גם זוכרים מה אמר כהנא על גנץ, ואנחנו גם זוכרים כי גנץ נפגש לא מזמן עם ראש הרשות הפלשתינית אבו מאזן, וכי הוא ממשיך לפעול לשם הקמת מדינה פלשתינית, וממשיך לקדם דרך המינהל האזרחי, מדיניות של הריסות מאחזים והערמת קשיים על מתיישבי יו"ש. איתו כהנא מתאחד.
כהנא מגיע בתור מספר 9 ברשימה, על משבצת השמורה לאנשיו של אייזנקוט. איך בנט קשור לזה? על מנת לאפשר את המשך כהונתו של ח"כ מתן כהנא בכנסת עד הבחירות, לאחר הבעיות שהתעוררו בוועדת הכנסת השבוע באישור ההתפלגות של כמעט כל חברי ימינה ממפלגתם - מחזה שלא זכור כמותו בכנסת. אך לאחר שחברי הוועדה התנגדו לבקשת ההתפלגות של ח"כ עידית סילמן, היא תיאלץ להתפטר כדי להתברג בליכוד, אם בכלל נתניהו יקיים את הבטחתו (ההבטחה ששני הצדדים ממשיכים להכחיש שניתנה). במצב שנוצר, החליטה סילמן למשוך את הסכמתה לפרישתו של כהנא מימינה, עליה חתמו כל חברי הסיעה. בנט נאלץ איפוא להיכנס לפעולה, כדי לעזור לחברו כהנא מפני הסיכון שיוכרז כפורש ע"י ועדת הבחירות.
4. שרת הפנים, איילת שקד אומנם איחלה לכהנא בהצלחה, אבל היא יודעת שמעברו יחד עם כניסתו של אייזנקוט לזרועות גנץ, מרחיקות אותה עוד יותר מן האפשרות שתעבור את אחוז החסימה ותיכנס לכנסת. עד כה, האיחוד עם הנדל והאוזר, שתופסים שני מקומות ברביעייה הראשונה, לא הוכיח את עצמו. שקד שילמה יותר מדי, וכבר אין לה מקומות אטרקטיביים שיקרצו למועמדים חדשים שאולי ישמשו מושכיע קולות.
אבל נראה שלא באמת משנה, את מי תביא שקד. באסטרטגיה הנוכחית שלה אין לה סיכוי להיכנס לכנסת. למרות מספר מועט של נאמנים שעדיין יש לה, הציבור לא יבוא ולא יצביע. הנדל לא יכול להגיד שיסכים לשבת עם נתניהו, שקד נאלצת להגיד שישבו איתו ,אבל לא בממשלה צרה. והציבור לא שוכח לה את מה שעשתה לפני שנה עת נכנסה עם בנט לממשלה שעשתה ודיברה לרוב שמאל.
לא דיברתי עם איילת מזה זמן רב, מאז החלטתי שלא מתאים לי פוליטיקאים שאומרים לי דבר אחד ועושים הפוך. אבל לו היו שואלים את דעתי, בכל זאת הייתי מנדב לה עצה אחת: עוד מעט אנחנו מגיעים לראש חודש אלול, חודש הרחמים והסליחות. ישנם מספר תהלכים בתהליך תשובה. על שקד לעשות תשובה על ההליכה לממשלת בנט-לפיד: עזיבת החטא - קודם כל עליה להתפטר מהממשלה. וידוי - עליה לבוא לציבור ולהודות שטעתה, שחשבה שיש סיכוי לממשלה משותפת שלא תלך שמאלה, ושהיא טעתה.
לא נעשה פה את כל השלבים מפאת קוצר המקום, אבל נזכיר שהתשובה כוללת גם קבלה לעתיד. עליה להצהיר כי תלך לממשלת ימין, כן עם נתניהו, וכן בלי תנאים, ממשלה קצרה או רחבה, ועם התחייבות שלא לשבת בממשלה אחרת. לו הנדל יסכים לזאת, סבבה. באם לא, ובכל זאת היא רוצה להגיע לכנסת, עליה להראות לו את הדלת. לבוא לציבור לספר את האמת, ורק אז אולי הציבור יסלח ויסכים לבוא.