תפקיד חיי - להוליד בכל פעם מחדש: יצירות, הצגות, סצינות ותמונות.
אנחנו נושמים אחרי מסיבת הסיום של כיתות ו', רואים את הנולד, רואים את היום שאחרי. כמה אנרגיות, ריצות, מחשבות, כתיבה, ויצירה מתמדת. הנה מגיע היום הגדול. האורות נדלקים והילדים נרגשים, עומדים ומתכוננים!
"כן כן, אני זוכר איך הייתי קטן ושיגעתי את כולם", שיר ההשתחוויה שבחרתי עבורם. כל אחד זוכר וכל אחד חולם להמשיך ולגדול.
האנרגיות, הרצון שזה יצליח, החזרות שחוזרות על עצמן, הדיוק, הרצון לשלמות וההעמדה...
התהליך שעברתי איתם יחד!
כולנו נמצאים בחזרות יום יומיות, מתכוננים ועומדים כל פעם על במות אחרות ומיוחדות.
כל אחד יכול להיות במאי של עצמו ושל סביבתו. אם הוא רק יאמין ביצירתו, בתמונה שאותה הוא רוצה להציג ולהראות.
ההצגה חייבת להימשך!
אף אחד לא יודע מה קורה מאחורי הקלעים, מי אמר מה, מי דאג למה, ומי חשב על.
הבמאי מביים ודואג שהכל ייראה ויוצג בצורה מושלמת! כשהאורות דולקים זה כבר נשכח ועבר, ובסוף יש מחיאות כפיים, שמחה והודיה.
ומחוץ לבמה? אנו נוהגים להשאיר את הכל מאחור לביים את היום יום ולדאוג לראות ולהראות, אנחנו רואים בכל רגע איך אנשים עוטים מסכות על פניהם, מתכוננים לעמוד מול, לעמוד לקראת. כל אחד והקהל שלו.
אף אחד לא יודע מה היה לפני.
אני כבמאית יודעת מה גרם להולדת ההצלחה. זה מה שהקהל רואה: את ההצלחה של השחקנים, את האורות, את הדמויות ואת ההצגה כולה.
התלמידים מסיימים את בתי הספר, הגנים והמסגרות לאחר שנה מאתגרת, מורכבת ואף מיוחדת, עברנו עליות ומורדות. הנה התעודה בידם, המסיבות סיום מתקיימות ללא מסכות, וההצגה מתחילה לה... כפיים!
מה היה לפני, מה יהיה אחרי ומה קורה עכשיו! זאת הראייה שצריכה להיות לנו, המבט לאחור, התפילה על העתיד והשמחה על הקיים.
העולם הוא במה ואנחנו לגמרי שחקנים :)
בהצלחה לכולנו.