לפני 12 שנה, חלמנו חלום – אני וחברים נוספים - להקים ישיבה בהר הבית, שלא תהיה כהנת כפונדקאית. הרי אין מקום בו אין ישיבה: על כל קבר הקימו ישיבה, בישובים קטנים יש לעיתים כמה ישיבות המתחרות ביניהן, ורק הר הבית - עליו נאמר שממנו תצא תורה לכל ישראל - עומד שומם ללא קול התורה.
הקמנו עמותה בשם 'ישיבת הר הבית" ונסינו להגשים את החלום. אפילו את שם העמותה לא הסכימו לאשר לנו בתחילה, לפני שהתחייבנו שהכל יתנהל, כמובן, לפי החוק. זה היה נראה חלום אוטופי, רחוק מהמציאות, שיתגשם אולי בעוד כמה עשרות שנים. באותה תקופה, הרי היו נכנסים להר מעטים בכל יום, וגם אותם המעטים לא הורשו למלמל בשפתותיהם, וכמובן שאף אחד לא חלם אז על מנין ותפילה בהר, או על שיעור בדף היומי, המשודר בכל בוקר מהר הבית.
אבל מעולם לא הפסקנו לחלום.
בזכות פעילות הישיבה, כמות היהודים העולים להר צמחה פלאים, והמגמה לא מפסיקה לעלות. אך העיקר היא הקביעות – כמו תמידין בסדרן
לפני כחמש שנים, זכינו בחסדי שמים, לפגוש יהודי יקר ששהה בזמנו בנכר, וגילינו שאנו חולקים איתו את אותו החלום. כך חלום פגש חלום, החזון המשותף קרם עור וגידים, והישיבה קמה ונהיתה - בזכות מימון נדיב וקבוע שהעניק אותו יהודי לישיבה. וכתמידין כסדרן, מדי בוקר, בכל יום בו ההר פתוח לעלית יהודים, עולים תלמידי הישיבה בראשות ראש הישיבה הרב אליהו ובר להר הבית - עולים, לומדים ומתפללים בהר בית ה'. לפני שנתיים, זכינו והרחבנו את הפעילות של הישיבה גם לצהריים, בשעה טובה נפתח 'כולל דרישת ציון' בראשות הרב אלישע וולפסון שליט"א, שמדי צהרים עולים להר ומתפללים תפילת מנחה במניין עם חזרת הש"ץ, קדיש וקדושה.
בזכות פעילות הישיבה, כמות היהודים העולים להר צמחה פלאים, והמגמה לא מפסיקה לעלות. אך העיקר היא הקביעות – כמו תמידין בסדרן, עולים יהודים מדי בוקר וצהריים להר. בזכות הישיבה, אין יום בו הר הבית שומם מנוכחות יהודית (כל עוד הדבר מתאפשר על-ידי השלטון).
במשך חמש שנים, אותו יהודי צדיק החזיק ומימן לבדו את כל פעילות הישיבה, אף שהתחייב בתחילה לעשות כך למשך שנה אחת בלבד. אך עתה, לצערנו, אין באפשרותו להמשיך ולהחזיק את הישיבה. לכן אנחנו יוצאים השבוע במבצע גיוס המונים לקראת יום ירושלים למען ישיבת הר הבית - היו שותפים איתנו בהגשמת החלום, ובהשבת השכינה לציון. תרמו עכשיו - 074-787-15-33.