מדורת השבט היהודית

יש איזה קטע לא ברור סביב חנוכה. איזה באזז יהודי עם אנרגיות שונות משאר החגים - ויש רבים כאלה, יש שיגידו יותר מדי. אולי זה חוסר המחויבות שיש במהות של החג, כזה שלא עמוס בהלכות ולא עוצר את החיים, אלא פשוט זורם איתם. אפשר לנסוע, להדליק, לשמוע מוזיקה, להכין אוכל, ואין צורך להחזיק ראש בתפילות ארוכות, חוץ מברכת המזון. 

אולי זה עצם היותו נקודה של אור, תרתי משמע, בתוך תקופת החורף החשוכה והקרה, זו שמביאה איתה דיכאון מובנה לכל מי שאוהב חום. ידוע לכולם שעל אש בוערת ניתן להסתכל שעות מבלי להתעייף, ורק המבט בנר יכול לחמם את כל הגוף ולהביא אושר וקצת נחמה שאוטוטו חוזר כבר הקיץ. בכלל, לכל אותם אלו שאוהבים חום, כמו כותב שורות אלו, משבר האקלים הוא הזדמנות נהדרת לפתוח את עונת הרחצה כבר בפברואר. מצד שני, לכל שאר העולם ואנוכי בתוכו, זו גם טרגדיה ובכייה לדורות, כך שמוכן לעשות את ההקרבה ולדחות את הקפיצה לבריכה בכמה חודשים. 

יש מצב שחנוכה דווקא נדחף לפרונט על ידי הדיאטניות, שעם כל הכבוד לנס פח השמן שהספיק לשמונה ימים, פה מדובר בנס כלכלי שמספק להם עבודה לשמונה חודשים. הפיגוע הבריאותי הזה מגובה במנהגים חסרי תכלית, שכל מטרתם היא לגרום לנו לאכול בצקים מטוגנים בשלל צורות, ולהרגיש שבעצם קיימנו את אחת המצוות החשובות בתורה. 

אבל חנוכה הוא אירוע שמיובא אלינו מהעבר הרחוק. כי הסיטואציה הזו, שבשבוע אחד כולנו עוצרים את שטף החיים ומתכנסים לאיזו ארוחת ערב ביתית ומשפחתית דביקה, סביב אש בוערת כשגשם זלעפות וקור חודר עצמות בחוץ, מחזירה ומחברת אותנו לאבותינו הקדמונים, שהיו פחות עסוקים במניות ובעולם הגדול, והסתפקו בשמיכות ובבית העץ הקטן והחמים. יש איזה משהו מחבק בכמה הרגעים הקטנים הללו של תמימות ילדים ואושר עילאי, בלי כל הציניות העכשווית והסחות הדעת המודרניות; פשוט התכנסות סביב רעיון משותף שבו האדם במרכז ולא המכשיר. 

זה מה שהופך את חנוכה לחג שבו לכל אחד יש מקום, וכל אחת מרגישה שייכת. את האמת, גם בלי הגושפנקה ההלכתית שגם נשים מחויבות בהדלקה, זה היה מתבקש ומובן מאליו שהן ייקחו גם חלק בחגיגה. הדלקת הנרות הפכה לסוג של מדורת השבט היהודית, בכל מקום ובכל זמן ובכל מגדר. 

נקודת חיבור מזערית בתוך שרשרת הדורות

השבוע הזדמן לי לשבת באחד הערבים על בירה עם חבר בכרם התימנים בתל אביב. הברים שוקקי חיים, הרחובות הומי אדם, ובאמצע כל ההמולה והרעש והשקת הכוסות, אחד הברמנים עוצר את הכל ומבקש מכל יושבי הסימטה לקחת חלק בהדלקת נרות חנוכה. לקח לו כמה דקות למצוא את הברכה הנכונה בגוגל, להסתכל רגע ביוטיוב להיזכר במנגינה, לשים את היד על הראש, ואז להדליק את השמש עם הפייסל שהוא בדיוק עישן. וזה היה חשוב לו ולכל הנוכחים באותה מידה, שהצטרפו לברכה ולשירה וכמובן להעלות לסטורי. כי איך אפשר שלא. 

הרגע היפה הזה, שהשתלב בטבעיות בתוך כל מהלך האירועים הרגיל שיש פה בכל ערב, היה נקודת חיבור אחת מזערית בתוך שרשרת הדורות. רק שעתיים לפני כן, כשהדלקתי נרות עם אמא, והיא סיפרה לי על סבתא שלה - סבתא רבתא שלי - שגוועה ברעב במלחמת העולם השנייה. 

לצערנו, לא היה מדובר במוות יוצא דופן באותן שנים, שבהן אוכל לא היה בנמצא. זו הייתה גם התכנית של גרמניה הנאצית, שכללה החרמת מזון ורעב מהונדס ומותם המתוכנן מראש של מיליונים בברית המועצות. ולמרות הכל, ואולי בגללו, מתוך הכאב על האובדן והחשיבות לשמור בתוך כל הטירוף הזה על ניצוץ יהודי, על כל המשתמע מכך, סבא רבא הכין חנוכייה קטנה מקליפות תפוחי אדמה. הוא מצא אי שם קצת שמן מכונות, הכין פתיליות מבגד שנפרם, והדליק קצת אור בלב האפלה וחוסר הודאות. זה היה הניצחון הקטן שלו על הרשע הגדול, על כל המוות וגם על אלוקים שאכזב. בתוך כל אלו, עדיין היה לו חשוב להמשיך את המסורת של הדלקת נר חנוכה, גם במחיר כבד ותוך אלתורים של מגוויר.

לאורך כל הדורות, החנוכייה הייתה סמל לא רק לגבורה יהודית עילאית, אלא גם ובעיקר לחיי יומיום פשוטים. להתרסה כנגד עוולות וקשיים, לחיבור רחוקים וקרובים גם ליהדות ובעיקר למשפחה, לתירוץ לכינוס משפחתי, והייתה כלי מאחד בתוך עולם שהולך ומסתגר בתוך עצמו. בטוח שחלק נכבד מקוראי טור זה עבר שבוע מתיש של הדלקות אינסופיות, עם חברים ומשפחה, בעבודה ובמסעדה, עם הילדים ועם הסבים והסבתות, ורגע לפני שהכל מסתיים וחוזרים לשגרה - אולי כדאי לאמץ את הקונספט הזה גם לשאר ימות השנה. לשבור את שגרת קימה-פיזור ילדים-עבודה-איסוף ילדים-השכבה-שינה, ולקבוע זמן פעם בשבוע להדליק נר. 

לא חובה שיהיה שמש ו-8 קנים. גם לא משנה אם מדובר בחנוכיית כסף או מתפוחי אדמה. לא צריך גם לדעת את כל המילים ואפשר גם להעביר את הפייסל מבלי להדליק אותה. פשוט 'זמן אור' כזה, שלא צריך איזה סיבה מיוחדת בשבילו, אלא בשביל לשמור את האש הזו דולקת במעגלים השונים שלנו. במשפחה, בחברים, במי שיקר לליבכם ורחוק מהעין. 

רובנו צריכים איזה מועד בלוח השנה בשביל לעשות את הצעד הזה, אבל מי שבאמת רוצה להיות מואר ומאיר במשך כל השנה ולא רק שבוע בו, ימשיך את חנוכה גם הרבה אחרי ששעון הקיץ יחזור סופסוף לתוקף.