לחבר בין הקצוות – בתוך הציונות-הדתית

אם הייתי צריך להצביע על באג אחד מרכזי מגזרי, אין ספק שזה היה חוסר היכולת לנהל דיאלוג נורמלי בתוכנו. זה בסדר, ואפילו הכרחי, שיהיו השקפות שונות בינינו. הרי הציונות הדתית מלאה סתירות ומקיימת מתח תמידי בין התורה והמדינה, בין הציונות והיהדות, בין המגזר לשאר. הררי מילים ואמירות נשפכו על אותו המקף המפורסם שמחבר בין ציונות לדתית.

אבל איכשהו מתוך כל המתח הבריא הזה, מה שנותר זו בעיקר האיבה ששוררת בין תתי המגזרים המגזריים, שנובעת מחוסר היכרות והרצון להוכיח איש את רעהו. אני מכיר ליברלים גדולים בעיני עצמם שמוכנים לקבל כל אחד ואחת, על שלל זהויותיהם, ובלבד שהם נמצאים באיזור הנוחות שהם מכירים ומוכנים לשמוע. אני גם מכיר שמרנים פתוחים עד כדי כך, שמנעד ההיכרות שלהם נע על הציר שבין מרכז הרב להר המור, והמחלוקת הכה משמעותית בניהם שגרמה להם להתפצל ועד היום לא ברור עד הסוף על מה.

בכלל, אנו חיים בתוך קהילות ובתי כנסת שמשמשים תיבת תהודה סגורה, שמשמיעה מנעד מאוד ספציפי של עמדות ודעות, למרות השכנוע העצמי העמוק שלהם שהם ממש פתוחים. הרי בזמן שיש קהילות שלימות שלא מעבירות את השבת בלי לריב על העותקים של 'מצב הרוח' - כמובן בגלל הטור הזה - ישנן קהילות ששורפות את הגיליונות יחד עם הדלקת הנרות. יש כאלו שנשים אצלן נמצאות למעלה בעזרה, והתפקיד שלהם מתמצה במקסימום בזריקת סוכריות, ויש כאלו שנשים מעבירות דבר תורה מול כולם בין קבלת שבת לערבית ומכהנות כמובילות לצד הרב המסורתי.

אגלה לכם סוד, בשתי הקהילות הללו וכל הרצף שביניהן, הקב"ה מקבל את התפילה בלב פתוח ובנפש חפצה, מה שלא קורה בין האנשים שמרכיבים את הקהילות הללו, שלפעמים מעדיפים לקדש מלחמה אחד כנגד השני ולא להילחם על הקודש שמחבר בניהם. ולא מדובר על טשטוש זהות וניסיון לְקָרֵב, אלא פשוט להכיר. הכלי הזה של דיאלוג פשוט לא מתאפשר ויוצר חומות שמתחילות בתפילה, ממשיכות לבתי הספר ולא נגמרות לעולם.

במסגרת תהליך אסטרטגי שנעשה במרכז הרצוג, בו אני מכהן כמנכ"ל, אם לא קראתם את הכותרת למעלה ליד השם, הבאנו מנעד גדול ורחב של המגזר לשמוע תשובות לשאלה 'דרכנו לאן?'. היו גם כמה חילונים בקהל וכאלו על הרצף, ואחת מהן ששוחחתי איתה לאחר מכן אמרה לי שזה היה מדהים לקבל מבט פנימה לתוך הקהילה הדתית לאומית שלא הכירה לעומק, ושעד אותו רגע התקבעה אצלה כהומוגנית.

הפער ומנעד העמדות הרחב והמגוון שהתגלה לה, רק חידד את התפיסה האסטרטגית שלה על מרכז הרצוג, כמקום שמאפשר דיאלוג בין הצדדים דווקא בתוך ומתוך הקהילה. "זה הכוח המשמעותי שלכם, לפעול בתוך המגזר. יש לכם כ"כ הרבה מתחים בפנים, שחבל לבזבז את הזמן לפנות החוצה". והיא צודקת. כי ישנן תכניות רבות שמיועדות להפגיש בין חלקים בחברה הישראלית, ויש כל כך מעט שמיועדות להפגיש את החלקים בתוך עצמם.

בית מדרש 'רשות הרבים'

כך נולדה תכנית 'רשות הרבים', שרצה בהצלחה גדולה כבר למעלה מ-13 שנים במרכז הרצוג. המטרה הראשית היא לחזק ולהעמיק את הזהות הציונית דתית, את הקשרים והלכידות בתוכה, להתמודד עם הקיטוב וההקצנה, ולעודד שפה של סובלנות, הידברות ודיאלוג.

מדובר בבית מדרש הטרוגני בו משתתפים מנהיגים ומנהיגות הבאים מחלקיה השונים של הציונות הדתית, ומעודדת את העמיתים לבדיקה עצמית מחודשת של עמדותיהם ועם זאת אינו פועל לשנות עמדות אלו או להשפיע עליהם בכיוון אידיאולוגי מסוים, בדיוק להיפך, אבל מוסיף את הנדבך של תִרגול, הקשבה ושיחה, שישפיעו על הכלל.

בין בוגרי בית המדרש אפשר למצוא את ח"כ שמחה רוטמן, איש התקשורת אלישיב רייכנר, אשת החינוך שירת מלאך, בת גלים שער, הרב אלחנן שרלו, העיתונאי קובי נחשוני, המשורר רועי שלום זמיר, המוזיקאי יוני גנוט, הילה גונן-ברזילי מנהלת מרכז חוסן שדרות, חני גולדמן מנהלת אולפנת ת"א, היועצת הפלמנטרית חני ברלינר, עו"ד יהונתן שרמן - ואחרי כל הרשימה המכובדת הזו, גם אותי. זכיתי להיות עמית בתכנית לפני 6 שנים, יחד עם חקלאי מהבקעה, ספורטאי פרה-אולימפי מגבעת שמואל, רב מחנך מירושלים, איש מדיה מהנגב, ועם מנחה נהדרת ורב פורץ, דרך שפתחו לכולנו את הראש והלב.

בפעם הראשונה ישבנו לדבר באמת על הנושאים הבוערים שתמיד נוח לנו לכבות ולשים בצד, והפעם לא מתוך איזו פוזיציה אלא הקשבה. לא רק לדבר על להט"בים דתיים או מקומן של נשים בבית מדרש, אלא גם לפגוש אותם. לא לדבר על המגזר, אלא להבין את המספרים המדוייקים שלו. ובעיקר, לפגוש את עצמנו. בין אם בשיח עם האחר ובין אם בשיח שמתפתח אצל כל אחד מאיתנו. השאלות שממשיכות להדהד אחרי כל מפגש, והתשובות שלא בהכרח מספקות ודורשות עוד עיון.

אחת הדרישות בקבוצה היא להכין 'ביוגרפיה רוחנית', מעין סיכום אישי של חייך עד כה, מה שרובנו לא עשינו ובטח שלא העברנו מעולם לקבוצה אחרת, מגובשת ככל שתהיה. ופתאום כשאתה נחשף לסיפור האישי שמאחורי הדמות והפוזיציה, אתה מגלה בן אדם. דווקא מהאנשים הללו, שלכאורה אתה 'מכיר', פתאום מגלים את הצדדים האחרים, אלו שלא נכנסים להגדרות והתבניות שיש לכולנו בראש. זה לראות אדם גדול מימדים וקשוח מתפרק בבכי על טראומת עבר; זה לשמוע על חוסר אמונה באלוקים ממי שהייתה כמו הדוברת שלו עד כה; זה לזרוק השקפות ועמדות רק בשביל לקבל את האנשים האחרים באמת ובתמים, גם אם אתה לא מסכים.

התכנית כה משמעותית עד שכל המובילים אותה מורכבים בעצם מבוגרי רשות הרבים לאורך הדורות, והסיבה שאני כותב לכם על כל החוויה המטורפת הזו, היא שנפתחה ההרשמה לרשות הרבים תשפ"ג. ומכיוון שהאחריות חונה אצלי כמנכ"ל, חשוב לי שזו תהיה קבוצה מגוונת ומשמעותית, ולשמחתי זה ממשיך גם השנה: עד כה נרשמו  קציני צבא ופקידוּת מינהל ציבורי, עורכי דין, אנשי חינוך, מדיה ואמנות, עצמאים ואנשי אקדמיה, וזה מה שהכי חשוב: שיהיה מנעד רחב של כולם, משמרנים וליברלים, מהמיינסטרים והקצוות, כי סוד ההצלחה של התכנית הזו טמון באפשרות האמיתית לפגוש את כולם, כשהאג'נדה היא לא להחזיר אותם בתשובה ולהראות להם את האור, אלא פשוט לראות אחד את השני בלי פילטרים ועם לב פתוח.

נרשמים אמנם לא חסרים, ומספר המקומות מוגבל בשביל לייצר קבוצה משמעותית שתיתן לכל אחד ואחת את המקום הראוי והנכון, אבל בטוח שיש פה כמה וכמה קוראים שצריכים להיות בקבוצה הזו וחבל שנפספס אחד את השני. אז חכו למוצ"ש, תכתבו בגוגל 'רשות הרבים מרכז הרצוג', תקראו קצת ותגישו מועמדות - ומי יודע, במקרה הכי גרוע נתראה בשנה הבאה.