השבוע הוזמנתי להשתתף ב'רב שיח' בנושא עולם התורה, שכלל בעיקר רב וריב, וקצת פחות שיח, אבל לא מעט תובנות; ואולי הבולטת שבהן נובעת מסיפורו של הרב אביחי קצין, על שיחת טלפון מפתיעה מבחור חרדי שהאזין לשיעוריו, וחייג להתנצל. "על מה?", תהה הרב קצין. "אני מצטט מהשיעורים של הרב". "תבורך בני, מה הבעיה?" תהה הרב קצין. "הבעיה היא שאני לא יכול לציין את השם שלך", ענה הצעיר.
דבריו התחברו לדברי עורך העיתון החרדי 'משפחה' הרב משה גרילק, שתיאר איך ספג קיתונות של ביקורת לאחר פרסום ציטוטים מתורתו של הרב קוק זצ''ל. הוא הודה באומץ כי הציבור החרדי 'לא מוכן' לפרסומים של רבנים מן המיגזר הדתי. האם מדובר בחשש מחשיפתם של צעירי המיגזר החרדי להגות התורנית הסרוגה, שעלולה לא עלינו לגרום לכמה צעירים חרדים לשנות את צבעם; או בהדרה מכוונת של מיגזר שלם?
כאשר ההגות הדתית נחשבת מוקצה מחמת מיאוס, מה לציבור החרדי כי ילין, שהסרוגים לא נלחמים עבור עולם התורה שלו?
כפר גלובאלי
גם נושא האינטרנט עלה על השולחן, ובאופן מפתיע. הרב יעקב שפירא ממרכז הרב והרב יעקב אריאל נשיא צהר, שילבו בדבריהם מונחים כמו 'סמארטפון', 'ניו מדיה' ו'פייסבוק', כאילו הם חיים באפליקציה, ותיארו את הרשת כדבר חשוב וטוב (כפוף לסייגים, גדרות, אזהרות והבהרה של הרב אריאל, כי למרות שיש לו אתר אינטרנט הוא מעדיף פייס טו פייס), מה שמבהיר כי עולם התורה עלה לרשת בכל המובנים.
דוברות או הידברות
הפאנל המרכזי שאירגן אליעזר שפר הבלתי נלאה, יו"ר הפורום האורתודוקסי העולמי, קיבץ שורה יפה של רבנים סרוגים מובילים לצד דמויות בולטות מהעולם החרדי, כמו הרב יצחק פינדרוס סיו"ר עיריית ירושלים, והרב משה גרילק ממשפחה, לדיון תחת הכותרת: עת להידברות. אחד הדוברים החרדיים תיאר בהתלהבות את החיבור שבין החרדים לדתיים, ובפרץ דבריו חשף, כי ביוזמתו הסכימו הרב חיים דרוקמן ואחד מראשי ישיבת חברון החרדית, לבקר איש בישיבתו של רעהו, ואכן ראש ישיבת חברון העביר דרשה בישיבת אור עציון.
ומה לגבי הביקור המקביל? חיוכו הנבוך של הדובר הבהיר, שכרגע "לא בבית מדרשנו". הרב יובל שרלו ענה כי הידברות אמיתית כרוכה בהבנה של הצדדים לסיכסוך, שאמונתו של כל צד אמורה ליצור התלבטות בין האדם לעצמו, ולא הידברות מן הפה ולחוץ. כל עוד 'האמת' נמצאת בצד המסרב להכיר בעולם התורה הדתי לאומי, ובגדולי התורה הסרוגים, רק דוברות יכולה לצאת מזה; לא הידברות אמיתית.
משל הגדמים
ידידי הטוב ח"כ זבולון כלפא, אדם צנוע בעל שכל ישר והמון לב, סיפר לי על מושב בדרום, בו מפרידה בין שתי חלקות צמודות של שכנים, שורת עצי ברוש גידמים. מסתבר כי מדובר בשכנים שהיו החברים טובים, חלקו גינה משותפת - עד שנפל ביניהם סיכסוך, ובגללו ניטה שדרת הברושים. השנים חלפו, הסיכסוך נשכח וכולם כבר שכחו על מה הריב, ולכן החליטו להסיר את הגדר, אך לא הצליחו להיפטר משורת הגזעים הקטומים המנציחה שנות מדון מיותרות.