היה קר מאוד ביום שני השבוע, מחוץ למוזיאון השואה ברחוב לינדנשטראסה בברלין. הטמפרטורה עמדה על מינוס מעלה, השמיים היו אפורים קודרים , פתיתי שלג ריחפו באוויר. העצים היו ערומים, ועלי שלכת גדולים כיסו את המדרכה. חמש דקות מאוחר יותר נהיה מקפיא, כאשר כשגיליתי, כבן דור שלישי לשואה, גיליתי בברלין כישאירע פיגוע בישראל, שקשור אלַיי במעגל השלישי.
בעיצומהו של סיור במוזיאון השואה, ותוך כדי קריאת סיפורה המזעזע של מינקה פרדלסקי, שגילתה בגיל 12 כי אחיותיה אינן באמת אחיותיה, נשמע מכיסי צליל שדיווח הצלצול של על קבלת הודעה חדשה. כך ונודע לי על הפיגוע בקרית גת, בו הדר בוכריס, חברתה הטובה של אחותי הקטנה לאולפנת נוב, נרצחה בידי ערלי לב. תחת הכותרת ''הדר בוכריס, לכל אדם יש שם", כתבה אחותי בדף הפייסבוק של הדר הספד קצר, שהסתיים במשפט "לא טוב למות בעד ארצנו", ואני אומר כאן בברלין: 'לא טוב למות אך ורק בשל יהדותינו".
מוסר כפול
לצביעות ולאנטישמיות המופגנים כלפי יהודים, אין ולא יכול שיהיה, שום הסבר הגיוני ורציונאלי. מי שמתלונן על כמות סיקורי הפיגועים בישראל, צריך היה לצפות השבוע בערוצים אירופאים, כמו CNN או BBC, שעסקו 24 שכות ביממה בטרור המוסלמי, כאשר במקביל הם מקפידים להמשיך לגנות את ישראל. וזאת בעוד שבארה''ב מצהירים המועמדים לנשיאות ברית גלי, כי הם מתנגדים לקליטת פליטים סורים, וזוכים לגלי אהדה בסקרים.
אגב הצביעות האירופאית, מדהים היה לגלות כמה זמן מסך הוקדש לאותו פראמדיק צרפתי, שהחל לטפל בפצוע מהפיגוע והזדעזע לגלות כי המדובר במחבל. הזעזוע גבר עוד יותר בקרב הציבור הצרפתי, שכעס על הטיפול באותו מחבל.
כמו אוויר לנשימה
אגב הצרות של יהודים שנהרגים אך ורק בשל מוצאם, ידוע סיפורו של ירמיהו, איש ציבור יהודי, שלא עלינו הגיע לגבורות, חלה ואושפז בבית החולים, מחובר לצינורות. לאחר התפילות של כל הקהילה, הזמינה משפחתו את רב העיר לבוא ולברכו לרפואה. ואכן הרב הגיע וניכר היה באף ניכר כי הקשיש שהוא מזהה אותו ומתרגש.
זמן קצר לאחר בוא הרב, סימן הקשיש תנועות בידיו, ובנו הבכור מיהר להביא לו עט ונייר שירשום מה רצונו הוא רוצה לומר. בשארית כוחותיו שירבט הקשיש כמה מילים, ונפח את נשמתו. מיהר הרב לקחת את הנייר, קיפלו והניחו בכיסו, בעוד בני המשפחה מתייפחים לצידו. למחרת, בהלוויה, שלף הרב את הפתק, ובקול נכאים עצוב אמר לאבלים: "אמש, שניות לפני מותו, כתב ירמיהו יקירכם את צוואתו האחרונה, וברשותכם אפתח אותה כעת ואקריא בפניכם". ". הרב פתח את הנייר המקומט והקריא בקול: "טיפש, אתה דורך לי על צינור החמצן !!!!".