שלב הפתיחה
הגעתי לגיל שבו האירועים שלי כוללים יותר שמיעת קדיש מאשר ריסוק כוסות עטופות בנייר כסף. בשבוע האחרון נפל לי האסימון (עיגול המעיד על גילי) בנוגע לפער הדורות. ומעשה שהיה כך היה.
בתחילת השבוע נחת על שולחן העבודה שלי, דסקטופ בלע"ז, זימון למסיבת הסיום של הקטנה בגן. היה זה הרגע היחידי בשנה האחרונה בו הצטערתי על סיום הקורונה.
אודה ולא אכחד. מבחינתי בין אזכרה למסיבת גן, הבחירה אינה מוטלת בספק. לא אלאה אותכם בפירוט מאבקי ההורים על רשימת המצרכים. רק אציין כי בעוד שלאזכרה אתה מגיע כאורח, במסיבת הגן אתה שותף בעל כורחך. כזה החולם על גננת יוזמת המזמינה באינטרנט ולא מכריחה אותך לחתוך ירקות. אני מוכן לממן קוויאר, פטריות כמהין ומגשי סושי, כדי לחסוך את הסאגה.
הייתה זו מסיבת סיום הגן ה-89,756 לערך, ובשלב שבו התבקשנו להתיישב בכסאות הקטנים, האירוניה קפצה ראש לארגז החול הרטוב ממימיהם של חתולי השכונה.
הגננת ביקשה מהילדים להתמקד במרחב האישי שלהם, ואני דמיינתי עולמות קסומים. הייתי ספון בסד עץ שיובא ממדינת ליליפוט, כאשר הבטתי בהורים לצידי, שישבו במרווח של קופסת סרדינים ממוצעת, וחלמתי על מרחב אישי למבוגרים. כאלו שאינם כוללים צילום מאות אלפי סרטונים של פעוטות חסרי קואורדינציה, שמעולם לא זכו להקרנה.
שלב הביניים
הדבר הטוב היחיד שמגיע ביחד עם משבר גיל ה-40, הוא המעבר מהזמנות לחתונות להזמנות לאזכרות. מעבר נפלא בין שלב הריקודים המיוזעים לצד החבר עם הבלוטות המפותחות, לשלב גיל הביניים, בו אתה מתמקד במנת הביניים של סטייק פרגית מבלי שיש ממך בדל של ציפייה להצטרף לקהל המזיעים. במקום אירועים יקרים בהם אתה לא מספיק לטעום פולקה, הפכו האירועים ליציאה למסעדה, כולל הופעה חינם.
שלב הסיום
אני חובב מושבע של אזכרות. לא בכדי אמר פעם זקן אשכנזי חכם, כי עדיפה הלוויה ספרדית על חתונה אשכנזית. אני נזכר בערגה בהלוויה של סבא של רעייתי שתחיה, שחשף בפניי עולמות תוכן קולינריים, שבמאסטר שף יכולים להתגאות בהם.
בתום ההלוויה הגענו לאוהל ענק, ושם נגלו לעיניי שולחנות עמוסים לעייפה בכל מה שמושיק רוט חולם עליו בלילות. היה שם מנות עוף, מרקים, תבשילים, סלטים ושאר מטעמים, ואליהם נלוו עוגות בית מרהיבות, לצד פירות, פיצוחים וקינוחים מתוקים. בלוטות הטעם שלי עדיין לא התאוששו. אם גם אתם בני 40 פלוס, דעו לכם כי הלוויות ואזכרות הם המרחב האישי של הדור שלנו. תיהנו.