סדרות וסרטים רבים יצאו להם ברבות השנים על הציבור החרדי, והתופעה תופסת תאוצה בשנים האחרונות. למעלה מזאת, גם סדרות שאינן קשורות לציבור החרדי או עליו , כמעט בכולן יהיה דמות חרדית-דתית.
בזמן האחרון מתפרסמים גם כתבות ותחקירים רבים על נושאים העומדים בראש מעייניהם של בני הציבור החרדי. (הפלאפונים הכשרים, האלטערס' = הבחורים הרווקים והבנות המתבגרות שטרם מצאו את זיווגם ועוד...)
מה יש בו באותו ציבור עליו עושים גדולי הכותבים והיוצרים סרטים וסדרות?
אולי בשונה מכל ציבור, בציבור החרדי לא מחפשים קידמה או טכנולוגיה. לא ישוויצו במודרנה כזו או אחרת, ולא ילטשו עיניים לבחוץ. להיפך, דווקא החרדי האותנטי, יש שיאמרו העתיק והישן, זה שלא זע ולא נע ימין ושמאל, הוא הוא זה שנחשב, שמקובל ורצוי שם, בציבור החרדי.
ואילו מי שהוא מודרני, חוצה ופורץ גבולות יתר על המידה, מוקצה שם מחמת מיאוס.
איך משמרים דבר כזה בעידן ה-2022?
איך מעבירים לילדים גאוות יחידה שכזו?
מהי הצלחה ומה הוא הפסד וכישלון בחינוך הילדים?
איך למרות הקידמה וטכנולוגיה המתפרצת, מצליחים לשמור על איזון ושפיות למול מה שיש לעולם הזה להציע, ויש לו!
ומה עושים עם קונפליקטים ובעיות שנוצרים הן בנושא חינוך, פרנסה, אהבה או כל דבר אחר?
על אותם קונפליקטים ושאלות כאלה מיני רבות, מנסים אותם כותבים להסביר ולפשט. חלקם משקפים את המציאות יותר, חלקם פחות, אבל הכוונה היא אחת - להסביר לצופה מה ואיך קורה בתוככי הציבור החרדי.
השבוע בדרכי לרדיו עברתי בצהרי היום ברחובות בני ברק ונתקלתי במספר סיטואציות מעוררות מחשבה והתפעלות, כמו למשל אותו בחור ישיבה מתוק שהחליט 'לפנק' את עצמו באמצע היום הלוהט בבקבוק פפסי קטן ומזיע מקור, כשהוא פותח אותו בעיניים בורקות מאחורי התחנה כאילו מתחבא, מוזג לכוס מברך 'שהכול' ונותן לגימה שכולה עונג צרוף.
או אותה ילדה, שכנראה חברתה העסוקה מאוד השאירה אותה לשחק לבדה בחניית הבניין וציירה עם גיר בדיוק של מהנדס את ריבועי משחק הקלאס.
או למשל את קבוצת ילדים בדרכם חזרה הביתה מהת"ת, כשאחד מראשי החבורה שלהם מסביר ומספר לחבריו במתיקות על כך שאחיו הגדול השיג כרטיסים למירון, והשנה זה לא כמו כל שנה - השנה אפשר להיות במירון רק לכמה שעות...
עוד סיטואציות רבות כאלה ואחרות נצפו בכמה דקות הליכה בעיר הקודש. ומה אומר לכם, אם לא הייתי יודע שזו בני ברק הייתי חושב שקטעים וסיטואציות כאלה נלקחו באמת מתוך סידרה או סרט.