חגי הוברמן
עורך 'מצב הרוח'

חורבן תמורת סגירת תיק – זו לא הנחה אלא עובדה

יש נושא אחד שחשוב לחזור עליו שוב ושוב – גם אם יהיו מי שינסו להכחיש אותו: אריק שרון החליט להחריב את גוש קטיף רק מסיבה אחת - כי זו היתה הדרך היחידה למנוע את העמדתו לדין בפרשת שוחד. אל תאמינו להכחשות. ההוכחות הן חד משמעיות

  • פורסם 10/08/22
  • 14:12
  • עודכן 10/08/22
חודש לפני העקירה, שרון סוקר את אחת ה'קראווילות' שנבנו לקליטת היהודים מגורשים מחבל עזה
צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ

שורות אלו נכתבות לפני שנודעו תוצאות הבחירות המוקדמות בליכוד, כך שאתה, הקורא, כבר יודע אם גלעד שרון נבחר לרשימה או לא. אני מקווה שבוחרי הליכוד לא ביזו את מפלגתם, ולא הכניסו את מי שהיה שותף מלא לפשע הבגידה של אביו, שהחליט על עקירת גוש קטיף רק כדי להתחמק מהעמדה לדין והגשת כתב אישום.

נניח לאיוולת שבהכרזתו הרועמת של אריק שרון 'ההתנתקות תשפר את מצבנו הביטחוני', ולעצומה של הגנרלים בדימוס ש'ההתנתקות טובה לביטחון ישראל', משפטים שנשמעו יותר ויותר הזויים בעיקר בשבוע בו כבישי צפון הנגב נסגרו לתנועת ישראלים, תושבי תל-אביב ומודיעין שוב ירדו למקלטים, וחברות תעופה אמריקניות ביטלו זמנית טיסות לנתב"ג בגלל ירי הרקטות מהרצועה.

יש נקודה אחת שכבר פורסמה רבות בעבר, אבל חשוב לחזור עליה שוב ושוב – גם אם יהיו מי שינסו להכחיש אותה, כמו גלעד שרון וחבר המרעים של אביו: אריק שרון החליט להחריב את גוש קטיף רק מסיבה אחת: כי זו היתה הדרך היחידה למנוע את העמדתו לדין בפרשת שוחד. שום סיבה אחרת. שאף אחד לא יטיל ספק בעובדה הזו.

הראשון שחשף זאת היה צבי הנדל, שסיפר על הדיון ב'פורום החווה' – חבורת המקורבים של שרון - בו שוכנע שרון לסגת מהרצועה ולהרוס את היישובים כדי לחלץ את עצמו מהעמדה לדין. כך סיפר הנדל בספרו האוטוביוגרפי 'גוש קטיף – אהבה עזה':

לעו"ד דב וייסגלס, פרקליטו וראש לשכתו של שרון, הגיע מידע שממלאת מקום היועץ המשפטי לממשלה עדנה ארבל, מכינה כתב אישום נגד שרון בפרשת האי היווני, על שוחד. וייסגלס הבין במדוייק מה המשמעות המשפטית של המילה שוחד, ועד כמה קשה להיחלץ בשלום מסעיף כזה. בכינוס של 'פורום החווה' - הבנים עמרי וגלעד, וייסגלס, איש הפירסום אייל ארד, ראובן אדלר ועוד כמה מקורבים - היה וייסגלס נחרץ: "אם כתב האישום יכלול את סעיף השוחד, אנחנו בצרה צרורה. חייבים לנקוט צעד דרסטי כדי לעצור את המהלך".

"מה עושים?", שאל אריק. "צריך יוזמה מדינית", אמר וייסגלס.

ואז אמר אחד מאנשי יחסי הציבור: "אריק, לך על פינוי מוחלט של עזה. בנושא הזה גם הימין יהיה איתך, כי לרעיון הזה כבר התרגלו. כולם שונאים את עזה, ואיש לא יתנגד למהלך כזה. זה יחלץ אותך מהבוץ המשפטי. את הצעד הזה הכי קל לשווק לציבור. לא משהו קטן כמו עקירת נצרים – משהו גדול! לפנות הרבה יישובים!"

שרון לא הסכים. "אתם השתגעתם?" – שאל את הנוכחים – "ההתיישבות שם היא נכס אסטרטגי. אני באמת מאמין בזה. ליד אשקלון יש לנו את תחנת הכוח שנותנת יותר ממחצית חשמל לכל המדינה והנפט של קצא"א (קו צינור אשקלון-אילת). אם טיל אחד פוגע בהם אני צריך לפנות את כל הדרום. אוי ואבוי לנו אם ישראל לא תשלוט שם. על המעט שרבין השאיר בשליטתנו אסור לוותר. רק לפני כמה חודשים הסברתי את זה למצנע".

מאד לא סביר שמישהו ממקורבי שרון ידליף לצבי הנדל מידע אמיתי, שבאותה עת היה אפילו סודי, ויפברק סיבה שיקרית שרק מוציאה את מקורבו שרון באור שלילי

שרון התכוון לפגישה שקיים עם מנהיג מפלגת העבודה דאז, עמרם מצנע, לקראת הקמת ממשלתו השנייה. מצנע התנה אז את הצטרפותו לממשלה בפינוי חד צדדי של נצרים. שרון בתגובה נשא באזניו נאום נמלץ ותקיף, בו הסביר עד כמה ההתיישבות בנצרים היא אסטרטגית. כזאת שלא ניתן לוותר עליה. מצנע נשאר באופוזיציה אחרי ששמע את התגובה של שרון.

הדיון ב'פורום החווה' הסתיים ללא החלטה. הזמן נקף. שרון היה איתן בדעתו: "פינוי מוחלט של עזה ועקירת היישובים שם – לא בא בחשבון! זה יהיה נזק ממדרגה ראשונה. להתיישבות ברצועה יש חשיבות אסטרטגית. אני באמת מאמין בזה".

עברו כשלושה שבועות. החברים של שרון ניסו למצוא מהלך אחר שיהיה מספיק דרמטי עד שיוריד את היועץ המשפטי מתוכניתו להגיש כתב אישום, ולא מצאו. אחרי שלושה שבועות שוב התכנסו החברים ב'פורום החווה'. הדובר העיקרי הפעם היה גלעד, הבן ה'ימני' של שרון, שנחשב לחכם במשפחה: "אבא" – אמר לו – "אין ברירה. אין שום דבר אחר שיכול להציל אותנו. אין רעיון אחר. אנשי התקשורת אומרים שאת עזה גם קל לשווק. גם הליכודניקים שונאים את עזה. זה לא כמו יו"ש או ירושלים. אתה חייב ללכת על פינוי הרצועה".

ואריאל שרון נשבר.

עד כאן סיפורו של צבי הנדל מתוך ספרו. הדיון הזה נשמר בסוד. איש לא הדליף אותו לתקשורת. רק אחד מהמשתתפים סיפר על כך לצבי הנדל. זה היה, חשוב לציין, לפני ששרון עצמו חשף את התוכנית בראיון ליואל מרקוס ז"ל בי' בשבט תשס"ד, 2 בפברואר 2004. לפני שמישהו במדינה, חוץ מחברי 'פורום החווה', ידע ששרון מתכנן לסגת חד צדדית מהרצועה ולהחריב את גוש קטיף.

כלומר, ברור שמדובר באחד ממקורבי שרון, מ'פורום החווה'. כי אף אדם אחר במדינה חוץ מהם לא ידע באותו שלב ששרון מתכנן להרוס את ההתיישבות ברצועה.

אותו אדם מסר להנדל מידע שנחלק אותו לשני סעיפים: א. שרון מתכנן נסיגה מלאה מהרצועה והריסת כל היישובים. ב. הסיבה לכך היא המצוקה המשפטית של שרון.

האם סעיף א' הוכח כנכון? אין מי שחולק על כך. סימן שגם סעיף ב' נכון! הרי מאד לא סביר שמישהו ממקורבי שרון, ידליף לצבי הנדל מידע אמיתי – סעיף א' – שבאותה עת היה אפילו סודי (שרון רצה לקבוע בעצמו את מועד החשיפה, כפי שעשה לבסוף) ויפברק סיבה שיקרית שרק מוציאה את מקורבו שרון באור שלילי.

יקשה השואל בהיגיון: ואיך אני בטוח שצבי הנדל אכן שמע את הסיפור לפני ששרון חשף את תוכניתו, ולא בדה אותו מליבו אותו אחרי שתוכנית ההתנתקות התפרסמה?

שאלה מצויינת – וגם התשובה. צבי הנדל לא שמר את הסיפור לעצמו. הוא גילה אותו לשלושה מחבריו: עמיתו לסיעה ח"כ אורי אריאל, מזכ"ל "אמנה" זאב חבר (זמביש) – חברו האישי של שרון, ויוסי גוטסמן מעצמונה, בעבר מנכ"ל החברה לפיתוח אשר שימש אז כעוזרו של מנכ"ל משרד השיכון. כלומר: יש לפחות עוד שלושה אנשים שיכולים להעיד, ששמעו מצבי הנדל את הסיפור המלא, כולל ההסבר על המצוקה המשפטית של שרון כסיבה לתוכנית הגירוש, עוד לפני ששרון פירסם את תוכניתו.

לכן סימן שהכל אמת. אריק שרון היה בוגד לפי כל הפרמטרים של המילה בוגד – אדם שפוגע בביטחון המדינה ביודעין ובמכוון לתועלתו האישית - וגלעד שרון הוא בנו של בוגד.

התוכנית, מבחינת שרון, נחלה הצלחה מסחררת. בכ"ו בסיוון תשס"ד, 15 ביוני 2004, חצי שנה אחרי שפירסם שרון את תוכנית ההתנתקות, הודיע היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, כי החליט לסגור את תיקי החקירה נגד ראש הממשלה שרון בפרשת האי היווני. הוא תירץ זאת בכך שהחקירה לא העלתה ממצאים מרשיעים נגד שרון, ובהיעדר ראיות מספיקות לשם העמדתם לדין של שרון ובנו גלעד ייסגר התיק.

נבואות החורבן של ט' באב

כ-2,200 יהודים, בתוכם שני חברי כנסת, איתמר בן גביר ויום-טוב כלפון, עלו בצום תשעה באב להר הבית. הרקטות שנורו לעבר ירושלים, כצפוי, לא הרתיעו אותם. הכל עבר בשלום, וירושלים לא בערה.

ורק השמאל, כרגיל, גיחך את עצמו לדעת. כמו ההודעה של שר הבריאות – בקרוב לשעבר – ניצן הורוביץ ממרצ, שהזהיר כי ‏"הכניסה להר הבית, תוך כדי האש בדרום, היא מעשה מופקר. בן גביר ושאר הפירומנים מבצעים פרובוקציה שקופה כדי להביא לפיצוץ גדול". הודעתו פורסמה בשעה שרקטות הג'יהאד האיסלמי התפוצצו בכל מרחבי הדרום מזה יומיים.

או דברי זו שמצפה להחליף אותו, המועמדת לראשות מרצ זהבה גלאון, שהכריזה מצידה כי "נדרשת מידה בלתי נתפסת של חוסר אכפתיות מתושבי המדינה וניצול חופש הפולחן, בשביל ללכת לעשות עכשיו פרובוקציות ולחמם עוד גיזרה ביטחונית". מה שעורר אצלי את הסקרנות, איזו גיזרה ביטחונית נוספת התחממה בדיוק? אשמח לכל מידע.

ואפילו הח"כ שנבחר בקולות הימין במפלגתו של ליברמן, ח״כ אלי אבידר, יו״ר 'ישראל חופשית': "עליית כהניסט להר הבית אינה מימוש ריבונות ישראלית. זוהי כניעה לסדר יום שמכתיבה אופוזיציה חסרת מעצורים". אני מודה שלא ממש הבנתי מי נכנע ומה הכניעה כאן ואיזה סדר יום הכתיבה האופוזיציה? עליית המונים להר הבית שמתרחשת ב"ה כבר כמה שנים?

שמאל פתאטי כבר אמרנו?

המאבק הנצחי

יש לא מעט סמליות בשם המבצע 'עלות השחר'. הוא לקוח כזכור מתוך הפסוק מפרשת וישלח  "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ, וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר". זה המאבק שהביא לנו לדורות את השם ישראל. המאבק הבלתי נגמר עם אנשי הג'יהאד, אלו שרוצים למחוק את השם ישראל, לטובת השם המזוייף 'פלשתין'.

תגובות