המלך הערבי הוא אינטרס ישראלי

בקיץ תשנ"ה, 1995, ימי ממשלת רבין ותהליך אוסלו, ואנוכי עיתונאי ב'הצופה', נפגשתי בכנסת לשיחת רקע עם ראש האופוזיציה אז והיום בנימין נתניהו. לא היו בינינו חילוקי דעות בנוגע להתנגדות להסכם אוסלו, וגם לא לגבי תמיכתו בהסכם השלום עם ירדן. אדרבא, נתניהו התגאה ביחסים המיוחדים שיצר עם הנסיך חסן, אחיו של מלך ירדן דאז חוסיין (אביו של המלך הנוכחי עבדאללה). "הוא ממש חבר אישי שלי", אמר לי. זה היה אחרי שהשניים נפגשו ונתניהו הכריז ש'שתי גדות לירדן' שוב איננה סיסמת הליכוד, והליכוד ישמור על הסכם השלום עם ירדן.

שנה לפני כן, בהצבעה בכנסת על הסכם השלום עם ירדן, הצביע נתניהו בעד ההסכם. "לי אין שום ספק שזהו הסכם טוב ביסודו", אמר בנאומו בכנסת בהצבעה על ההסכם. הוא תמך בהסכם – בניגוד לאריק שרון, למשל – למרות הסעיף הברור שקבע כי "ישראל וירדן ישתפו פעולה במציאת מקורות לאספקה לירדן של כמות נוספת של 50 מלמ"ק לשנה של מים, ברמה הניתנת לשתייה. למטרה זו, ועדת המים המשותפת תפתח, תוך שנה מכניסתה לתוקף של האמנה, תוכנית לאספקה לירדן של המים הנוספים המוזכרים לעיל. תוכנית זו תועבר לממשלות בהתאמה לדיון והחלטה". לצורך העברת המים מהכינרת לירדן, הוקם מתקן מיוחד בדרום עמק הירדן שמזרים את המים מהכינרת לירדן, שפועל כבר 25 שנה.

הסעיף על העברת כמויות מים נוספות לירדן בוצע שלוש שנים אח"כ, כאשר נתניהו כבר כיהן כראש ממשלה. מי שחתם על ההסכם מצד ישראל היה שר התשתיות שהתנגד בכנסת להסכם השלום – אריק שרון.

בשבוע הבא, כ' בחשוון לפי התאריך העברי, 26 באוקטובר לפני התאריך הלועזי, ימלאו 27 שנים לטקס החתימה על ההסכם. על פי הסכם השלום, ישראל מספקת 35 מיליון קוב מים באופן שנתי לירדן, והדבר נשמר מעל חצי יובל שנים. לפני שבועיים, כזכור, חתמו ישראל וירדן על הסכם מים חדש, על פיו ירדן תרכוש 50 מיליון קוב מים מחוץ למסגרת הסכם השלום עם ישראל והכמויות שנקבעו בו. 

תחנת השאיבה של מי הכינרת לירמוך עבור ממלכת ירדן

צילום: חגי הוברמן

דווקא משום כך, מכל הפוליטיקאים שהתנפלו על הסכם המים החדש עם ירדן, התגובה המשונה ביותר הייתה זו של נתניהו, שאמר כי "דווקא בימים אלה שבהם ירדן מהדקת את יחסיה עם איראן, בנט הכפיל היום את כמות המים שישראל מעבירה לירדן - מבלי לקבל שום תמורה מדינית לישראל".

תפקידו של ראש האופוזיציה בישראל הוא למתוח ביקורת על הממשלה, על מהלכיה, ולחשוף את פגמיה ואת כישלונותיה. זה בסדר גמור, ועל כך אין להתרעם – בתנאי שהדברים צמודים לעובדות ולמציאות. כל מי שמכיר קצת את מערכת היחסים בין ישראל וירדן, ובראשם נתניהו, יודע עד כמה ירדן היא נכס אסטרטגי לישראל, כמו שישראל היא נכס אסטרטגי לירדן. זה היה נכון גם לפני הסכם השלום. זה נכון גם היום. בלי שיתוף הפעולה הביטחוני עם ירדן מצבנו הביטחוני יהיה קשה לאין שיעור. המים הוא מחיר ראוי.

לכן בשנת 1997 ממשלת נתניהו, בצדק גמור, חתמה על ההסכם להעברת כמויות נוספות של מים לירדן. ומה שהיה נכון אז, כשישראל עוד סבלה ממצוקת מי שתיה, בוודאי נכון היום. אף אחד לא גוזל טיפת מים מפיותיהם של תינוקות ישראל. ברוך ה' - ואולי זה עוד אחד מהניסים הגלויים של דורנו - שמדינת ישראל, ארץ הרים ובקעות למטר השמים תשתה מים, שבעבר צמאה למים, הגיעה למצב שהיא מסוגלת לייצא מים. לישראל ברוך ה' יש היום מספיק מים, גם בזכות מערכות ההתפלה, שמאפשרות לייצא מים לירדן בכסף מלא (אין מתנות חינם). הסכם המים האחרון ממש לא פוגע במדינת ישראל אלא רק מחזק את מעמדה העולמי.

מדינה חמאסית ממזרח לנו? – לא מתאים

היחסים עם ירדן הם בעלי חשיבות אסטרטגית למדינת ישראל, בדיוק כמו לממלכת ירדן. הגבול עם ירדן הוא הגבול היחיד של המדינה שאין שום כוח בינלאומי שיושב ושומר עליו חוץ מצה"ל, כי צבא ירדן מסייע לצה"ל בצורה שמשחררת את צה"ל מלהקים עוד אוגדה לצורך העניין.  

זה לא נובע מאהבת ישראל של מלך ירדן הנוכחי או של אביו המנוח, אלא מתוך הבנה שהמלך הירדני יתקשה לשרוד על כסאו בלי צה"ל. אבל השרידות שלו היא גם אינטרס ישראלי, לא רק ירדני. למדינת ישראל אין עניין שתקום מדינה חמאסית או מדינת גרורה איראנית גם בגבולנו המזרחי. זה ממש לא מתאים לנו. 

יחסים מדיניים תמיד הם שיתוף אינטרסים. כך שכשמדינת ישראל מגנה על שרידות הכתר הירדני, היא לא דואגת רק לאינטרס הירדני – אלא גם לאינטרס הישראלי. כשאנחנו עושים טובה לעבדאללה, אנחנו עושים טובה גם לנו. יש אינטרסים – אין סנטימנטים.

גם לעבדאללה יש בייס... יש פער בין מה שהשלטון רוצה לבין מה שהעם, שרובו פלשתיני, מוכן לקבל, שמחייבות את מלך ירדן, לצורך שרידותו, להלך בזהירות כלוליין על חבל ולעשות מהלכים מעצבנים כמו לקיחת נהריים וצופר בחזרה (בהתאם להסכם השלום, אגב)

התנהלותו של המלך עבדאללה כלפי ישראל, לפחות בפומבי, אכן מטרידה. אבל אין כמו נתניהו, כמנוסה מכל מנהיגי ישראל, שיודע שמה שמוצג בגלוי רחוק מאד, פעמים רבות, מהאמת הסמויה. בשנים שישראל וירדן ניהלו יחסים הדוקים מתחת לשולחן, לפני הסכם השלום, חוסיין נהג להגיד למנהיגי ישראל: כערבי לאומני הייתי שמח אם ישראל לא היתה קיימת, אבל אתם עובדה קיימת ולכן אני רוצה יחסים טובים איתכם.

ועוד סיפור מימי המלך חוסיין ומנהיגי ישראל, מהפגישות החשאיות שקדמו לשלום: חוסיין תמיד היה אומר לרבין, פרס ושות': "מה שסיכמנו יבוצע, אבל אני חייב לגנות אתכם כלפי חוץ". נכון שזה לא צריך להיות כך במציאות של שלום רשמי, ואני מאמין שאם היחסים בין ממשלת נתניהו לירדן היו טובים יותר, הוא לא היה דורש את צופר ונהריים (על פי הסכם השלום, אגב). גם לעבדאללה יש בייס... יש פער בין מה שהשלטון רוצה לבין מה שהעם, שרובו פלשתיני, מוכן לקבל. אני לא רוצה להישמע כמו סניגור של עבדאללה, שאינו מגלה את התבונה שהיתה לאביו, אבל גם למלך ירדן יש בעיות פנימיות שמחייבות אותו, לצורך שרידותו, להלך בזהירות כלוליין על חבל ולהציג כלפינו מדי פעם פנים זועפות, ולעשות מהלכים מעצבנים כמו לקיחת נהריים וצופר בחזרה (בהתאם להסכם השלום, אגב). 

אגב, עוד אגב: עבדאללה שדרש בחזרה את נהריים וצופר, לא דרש בחזרה עוד כמה עשרות קילומטרים מרובעים מעברו המזרחי של נחל הערבה, שיישובי הערבה השתלטו עליהם בשנות השבעים תוך הרחקת גדר הגבול לתוך שטח ירדן. בהסכם השלום הסכים חוסיין ל'חילופי שטחים', במסגרתם ישראל העבירה לירדן שטחי בור וטרשים תמורת החלקות המעובדות הללו. החלקות הללו נשארו עד היום בידי ישראל.

ועוד נקודה חשובה: גם השקט על הר הבית למרות תפילת יהודים במקום, נובע מהבנות שקטות בין ישראל וירדן. בזמן שעבדאללה משמיע את ההסתות החודשיות שלו על 'אל אקצא בסכנה', הוא מסייע לנו שהר הבית יהיה שקט גם כשיהודים מתפללים שם בקביעות שחרית ומנחה, במניין, כולל בשבתות ובחגים (נכון, לא בגלוי ובלי טלית ותפילין). זה לא מקרי שהתפילות הללו עוברות בשקט כבר שנתיים (בתקווה שהשר לביטחון פנים עומר בר לב, במהלכים הנואלים שלו, לא יבעיר מחדש את הר הבית...).

בזכות גלעד ארדן, אשר הינחה בימים שהיה השר לביטחון פנים את המשטרה להעלים עין מתפילות יהודים, יהודים מתפללים כבר שנתיים בהר הבית. גם אני התפללתי שם. העפת המוראביטון (אירגון הנשים המוסלמיות שהציקו לתפילות יהודים) מהר הבית, גם זה מהלך נכון של גלעד ארדן (הלוואי שהוא יהיה מנהיג הליכוד), עברה בשקט; גם זאת כחלק מהבנות שקטות עם בית המלוכה הירדני. עבדאללה יודע שגם בהר הבית יש לו מה להפסיד מהתפרעויות והפרות סדר, ובכלל מהיעדר הבנות עם ישראל. וכך יהודים מתפללים על ההר, למרות המציאות בהר הבית מאז שמשה דיין הפקיר את הריבונות שלנו שם.