תשמעו סיפור, אך הפעם החלטתי לאתגר אתכם ולכתוב אותו מהסוף להתחלה:
היא איבדה אותי כבר במשפט הראשון,
עד היום איני יודעת את סוף הסיפור.
אני? שעדיין מרגישה ילדה לפעמים, נתפסת בעיני בתי כזקנה?
קרסתי אל תוך עצמי.
זקנה? בערך בגיל שלי?
כי לא הצלחתי להקשיב להמשכו.
עד כאן הסיפור, יודעים למה?
בערך בגיל שלך.
היום נכנסה למאפייה אישה זקנה,
"אמא, תשמעי קטע.."
ניגשה אליי בתי עם סיפור שקרה לה בעבודה
בשבוע שעבר,
למה בחיים האמיתיים אנחנו לא יודעים את סוף הסיפור? אם העתיד היה ידוע לנו מראש, היינו מכינים עצמנו נפשית ופיזית למה שעתיד לקרות לנו: היינו יודעים מתי הבורסה צונחת, שהשנה מכבי תיקח את גביע האלופות ושמחר סבא ייתן לנו מאה שקל. זה דווקא יכול היה להיות די מגניב.
אז למה בעצם איננו יודעים את שעתיד לקרות?
- 1. גמישות ויכולת שינוי - אם הסוף ידוע מראש, מה הטעם לגלות גמישות, לעשות עבודה על המידות ולהשתנות?
- הבחירה החופשית –היתה ניטלת מאתנו. לא היינו לוקחים אחריות על מעשינו והיינו אומרים: "מצטערים, הכתובת הייתה על הקיר"
- תקווה - אם היינו שומעים על אדם חולה וכבר יודעים מה תהיה אחריתו, זה היה גורם לנו לאבד תקווה. לא להשקיע בתפילות, בהתחזקות באמונה, בהשתדלות. הכל כבר היה 'מכתוב'.
- סקרנות - מכירים את זה שבאמצע סרט מתח אנחנו אומרים: "מעניין מה יהיה בסוף?"
בנערותי יצאתי עם חברה לקולנוע לצפות בסרט: 'תלמה ולואיז'. עמדנו בתור לרכישת הכרטיסים, לפתע צעק לעברנו ילד מעצבן: "אתן נכנסות לסרט 'תלמה ולואיז'?"; אין לי מושג למה, ענינו לו שכן. הוא צחק ואמר: "הן מתות בסוף!". יצאה לנו הרוח מהמפרשים. התלבטנו אם להיכנס לסרט. אם הסוף ידוע לנו מראש, מה הטעם לצפות בו?
- ספר חיינו - לאפשר לנו להיות אלה שכותבים את סיפור חיינו. לגלות מנהיגות אישית, להציב לעצמנו יעדים ולפעול למימושם. אם היינו מקבלים לידינו את 'ספר חיינו' ממשרד הפנים. היינו יושבים בבית ונותנים לדברים לקרות מעצמם. בשביל מה להתאמץ?
- התרגשות ותסכול - דמיינו לעצמכם שבאותו 'ספר חיינו' בפרק 19 בעמוד 221 היה כתוב: "בתאריך י"ג בחשוון תשפלו"ל, נקבל טלפון מאראלה ממפעל הפייס, שתבשר על זכייה במיליונים". קודם כל, הרסו לנו את כל הכיף וההתרגשות לכשיגיע הטלפון. דבר נוסף, אם משהו היה משתבש שם ברגע האחרון והוחלט להעניק את עשרת המיליונים לשכנים, היינו הופכים שולחנות במפעל הפיס: "תחזירו לנו את הכסף שלנו!"
- יזמות והשפעה - היינו נמנעים מלהיות יוזמים ומשפיעים. אנשי המדע והמחקר היו יושבים בבית מחוסרי מעש, כי במילא כל הנוסחאות המתמטיות פוצחו והתרכובות המולקולריות התגלו ונוסו. אז בשביל מה לבזבז אנרגיה אם אין באפשרותנו להמציא המצאות חדשות? היינו נותנים למציאות לנהל אותנו ולא היינו משקיעים מחשבה ויצירתיות כיצד לנהל אותה.
זה שאיננו יודעים מה ילד יום, זוהי מתנה שניתנה לנו מהבורא. יש לנו הזדמנות להתחיל כל יום מחדש.
עוד מעט ראש השנה, אנחנו לא יודעים מה יעלה בגורלנו בשנה הקרובה, וטוב שכך. יש לנו הזדמנות לתקן, לשפר, לשנות ולהשתנות.
אגב, אני ידעתי שעוד מעט ראש השנה, יש יחידי סגולה (:
מילים טובות, מחמאות והצעות שידוכים לילדיי:
Talmazav10@gmail.com