אומרים שאמא יכולה לטפל בעשרה ילדים, אבל אפילו עשרה ילדים לא יכולים לטפל באמא אחת. וכשאמא חולה, המצב נהיה הרבה יותר מורכב, כי גם אם הטיפול הוא לא מי יודע מה, התוגה שמשתלטת על הבית בזמן שהיא נופלת למשכב קטן, יכולה לערער את טובי בניה, שלא לומר את בן זוגה. קודם כל צריך להיות ברור לכל הצאצאים באשר הם, שאמא, למרות שהיא סופר-וומן מהמשובחות ביותר, היא בכל זאת קצת בשר ודם. וככזאת גם היא חשופה לנגיפים, וירוסים וחיידקים שעלולים להשתמש בגופה כבצלחת פטרי, לעשות בו שמות, לזרוע בו הרס ולהשאיר אותה חלשה ודואבת.
כשאדם סביר, כלומר גבר, נעשה חולה, חוטף שפעת או חלילה מתקרר, הוא מגייס את כל כוחותיו על מנת להילחם בחוסר האונים שלו אל מול המחלה. החולי הנוראי שמתפשט בגופו משבש לו את שיקול הדעת, הדעה הצלולה והשכל הישר, מחליש את כוחו ומרצו והופך את מוחו לשל ילד בן שלוש. אשתו, משכנעת את עצמה שההתנהגות שלו נגרמת מהזיות של החום, גם אם הוא עומד רק על 37 מעלות. הוא, האדם הסביר, כלומר הגבר, ידרוש ממנה להיות אמפאטית, רחומה כמו אחות רחמנייה ולטפל בו 24 שעות עד אשר יחלים, יתאושש, יעמוד על הרגליים ויתחזק. רק אחרי שיתפטר מטראומת השפעת, או אז היא תוכל לחזור לשיגרת חייה ולקבל את הגבר שלה בחזרה.
כנ"ל לגבי ילדים שחוטפים וירוס מספר פעמים בעונה. רק שהטיפול בהם הוא קל יותר. גם כשהמדחום מראה על 39.9 מעלות, הם מבטיחים לה שהם בסדר, ולא, הם לא רוצים עוד כוס תה. כי תה זה לחולים. והם לא חולים. רק שהם לא יכולים עוד לחזור לבית הספר.
אבל כשאמא חלילה חוטפת שפעת, מה שיעזור לה זה רק רחמי שמיים, או אמא שלה. כי כשאמא נופלת למשכב, הבית נופל איתה יחד. לא יועילו הערות ההרגעה שהכל בסדר, תנוחי ותהיי בריאה. גם כשהיא קודחת מחום, היא תוכל לראות מזווית העין שהילדים לבושים כמו לפורים, הרבה לפני התאריך, כי אבא לא מצא את המכנסיים המתאימות, או את הגרביים. הם לא יישבו להכין שיעורים בזמן וישכחו מהחוגים, ושעת ההשכבה לישון תתאחר לפחות בשעתיים. אחרי יומיים, כשאמא מסוחררת תהיה מסוגלת לקום מהמיטה ולהסתובב בשטח, היא תנסה לזהות את הבית שלה תחת ערימות הכביסה, הרצפה הדביקה והחול על הספה בסלון. הם ייצאו לבית הספר פרועי שיער, והתזונה שלהם תתבסס על לחם עם שוקולד ועוגיות. ולקינוח ארוחת ערב, פיצה משפחתית מזינה ומשביעה. יאממי.
אמא תשכב במיטה ותתפלל שייפול משמים סיר עם מרק עוף חם' להרגיע גרון בוער' וכשהגבר שלה יכין לה כזה' היא תודה לו בחום של שפעת' ותנסה להדחיק את מראה המטבח לאחר הטבח בירקות. כשבני משפחתה יגידו, "הכל בסדר, אמא , אל תדאגי"' היא תרחם עליהם בלב שבור, כי היא תחשוב שהם כל כך מסכנים ושפופים בלעדיה.
כשסוף סוף תבריא, היא התנסה בגוף תשוש ממחלה לשקם את הריסות הבית, תעמיד סיר על הגז, תצפה לילדים שישובו ותשמח שסוף סוף הסדר חזר לשכון על כנו. הילדים, מצידם יגידו: מה אמא, את כבר בריאה? איזה כיף היה כשהיית חולה!
וסבתא אומרת:
במקום לדאוג מה יקרה לבית כשאת חולה
תלבשי גרבי צמר ותדאגי להיות בריאה....