לימוד תורה כיצד? חוץ מחובת תלמוד תורה - כמה ללמוד ואימתי ללמוד? לכבוד חג מתן תורה נעסוק באופני הלימוד.
חז"ל עודדו מאד את הלימוד בחברותא, שמתוך כך הדברים מתלבנים יותר ומתחדדים, ואף כתבו לשון חריפה על הלומד לבדו, כלשונם במסכת מכות (י' ע"א): "והיינו דא"ר יוסי בר' חנינא, מאי דכתיב: 'חרב אל הבדים ונואלו?' - חרב על צווארי ת"ח שיושבין ועוסקין בתורה בד בבד; ולא עוד, אלא שמִטפשין; כתיב הכא: 'ונואלו', וכתיב התם: 'אשר נואלנו', ולא עוד, אלא שחוטאין, שנאמר: 'ואשר חטאנו'". כמו כן מצאנו במסכת אבות שהשכינה שורה יותר, ככל שכמות הלומדים המשותפת מתרבה.
בכל אופן, אם עדיף ללומד ללמוד לבד, על מנת שיהיה מרוכז יותר ולימודו יהיה תכליתי יותר – בזמננו הדבר אפשרי, כמובא בשו"ת משנה הלכות (חלק י' סימן קנ"ו): "ואמנם בספר חסידים סי' תתק"מ כתב, וז"ל: 'יש אדם מצליח בלימודו כשהוא עוסק לבד יותר ממה שהיה לו חבר, לכך נאמר 'יהיו לך לבדך' (משלי ה', י"ז)', ולכאורה צריך עיון מגמרא הנ"ל, שאמרו סתם שאין ללמוד תורה ביחידות, וכל העוסק בתורה בד בבד ח"ו חרב וכו' ולא עוד אלא שמטפשין.
וזה זמן רב אשר כתבתי בזה, דיש לומר דדווקא בזמן שלמדו תושב"ע בעל פה, אז כשלומד בד בבד אסור, ויכול להתטפש, אבל בזמן הזה, שלומדים הכל מתוך ספרים, גמרות וספרי קודש, ליכא איסור ולא מקרי בד בבד, שהספרים הם רבותינו וחברותינו, ורמז לדבר מה שכתבו רבותינו האחרונים, דבזמן הזה אין לפסוק הלכות בלי לעיין בכל פעם שנשאל בספר, כדי שלא יהא כמורה הלכה בפני רבו, עיין בב"י, וא"כ שפיר תלוי בטבע האדם, כי יש אדם מצליח בלימודו כשהוא עוסק לבד, יותר ממה שהיה לו חבר וכנ"ל".
הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה עוסק בצורת הלימוד וכותב כמה עצות מועילות ללומד, כדי שתלמודו יתקיים בידו: "אין דברי תורה מתקיימין במי שמרפה עצמו עליהן, ולא באלו שלומדין מתוך עידון ומתוך אכילה ושתיה, אלא במי שממית עצמו עליהן ומצער גופו תמיד, ולא יתן שינה לעיניו ולעפעפיו תנומה... וכל המשמיע קולו בשעת תלמודו, תלמודו מתקיים בידו, אבל הקורא בלחש במהרה הוא שוכח" (פ"ג הלכה י"ב).
בספרי השו"ת נשאלו, אם הלומד בקול שמפריע לסביבתו, האם חייב לשתוק או להנמיך את קולו. וז"ל שו"ת משנה הלכות (חלק י"ד סימן ר'): "ת"ח, או אפילו הרבה ת"ח, הלומדים בבית המדרש דרך לימודם, אפילו בקול שמעורר השכנים, אין בזה איסור כל שהוא דרך לימוד, ואפילו רועש כקול הר סיני [כל שלא מתכווין ח"ו להפריע, ובלומד תורה עסקינן], אלא אדרבה: אפילו יחיד או רבים בביתו הלומד בקול בלילה, ליכא בזה איסור ח"ו, אלא מצווה וחיוב, ובגמרא עירובין (י"ח ע"ב): 'וא"ר ירמיה בן אלעזר, כל בית שנשמעין בו דברי תורה בלילה, שוב אינו נחרב, הרי שפירש דווקא שילמוד בקול, עד שהקול נשמע מרחוק, ופשוט דהשכנים ג"כ שומעים הקול דהכין פירוש מרחוק, ואם השכנים לא ישמעו מי ישמע".
ראוי ללמוד בניגון, שגם מועיל לזיכרון, ובבחינת "שפכי כמים לִבך נוכח פני ה'", וכן נאמר בגמרא (מגילה ל"ב ע"א): "ואמר ר' שפטיה אמר ר' יוחנן, כל הקורא בלא נעימה ושונה בלא זימרה - עליו הכתוב אומר, 'וגם אני נתתי להם חקים לא טובים'". ופירשו שם התוספות, שהיו רגילין לשנות המשניות בזימרה, לפי שהיו שונים אותן על-פה, ועל ידי כך היו נזכרים יותר.