פמיניסטיות-לה-שמאטע

סדרת אירועים וראיונות שאינם קשורים בהכרח זה בזה, הביאו להתפרצות גל חדש בשיח הציבורי שעניינו בתופעת ההטרדות המיניות בעבר ובהווה, בתלונות המאוחרות ועוד היבטים סבוכים ומורכבים של הנושא. מניעת הטרדות מיניות, כערך חשוב, חושף את הצביעות הבלתי נתפסת של חלק מהשמאל. הפעם מדובר בצבועות, פמיניסטיות דה-לה-שמאטע, שזה הרבה יותר גרוע. 

השיח התעורר בעקבות עדותה של קולט אביטל על ההטרדות המיניות שעברה מצידו של שמעון פרס ז"ל. חלק מהתגובות הוכיחו שמה שמוצג תדיר כערכים חשובים מאוד, הופכים לפתע לפחות חשובים ולנשק פוליטי במסגרת של תיעדוף ערכים.

"לא נחרים את זכרו של שמעון פרס", הבהירה מיכל רוזין ממר"צ בראיון, תוך הבהרה שהחרמת זכרו של גנדי הייתה לא רק בגלל ההטרדות "אלא בשל אופיו ועמדותיו". הבנתם? ההטרדות שבהן הואשם לכאורה גנדי היו רק כסות 'ערכית, אמצעי בלבד, להחרמה פוליטית נטו, בשל 'עמדותיו'. "עדות אביטל פוגעת עמוקות בזכרו מבחינתי, אך אי אפשר לשכוח את מה שהוא עשה לטובת המדינה ואת עמדותיו הנכונות". וכשרוזין אומרת "עמדותיו הנכונות", זה מזכיר את דבריו של יאיר לפיד שדיבר לא מזמן על ממשלת האנשים המגיעים 'מהמקומות הנכונים'.

הצביעות של רוזין מחריפה שבעתיים כשנזכרים מה כתבה עליה אחת הפמיניסטיות הפעילות הבולטות ביותר, אורית קמיר. "לא נעים להטיח דברים כה קשים ב'נשות שלומנו'", כתבה קמיר בבלוג שלה בפברואר 2019, ותיארה את רוזין כאחת מנשות מר"צ שבסך הכול לוקות בהתלהבות יתר ברדיפת עוולות מיניות. אז מצד אחד, התלהבות יתר ברדיפה אחר מטרידים, ומצד שני ויתור למטרידים אם הם באים מ'המקומות הנכונים' ועם 'העמדות הנכונות'.

ענת מאור, חברת הכנסת לשעבר ממר"צ, כעסה מאוד על קולט אביטל: "האם לא עומד לנגד עינייך הנזק האדיר מהפרשנות שתיתן רהביליטציה לגנדי ותגרום לפגיעה בתהליך השלום והסכמי אוסלו"? (גידי וייץ, 'גם זו מורשת פרס', הארץ, 10.10.21).

לא מדובר במעידה חד פעמית של צביעות. לפני כעשור, למי שלא זוכר, התפרסמו כמה דיווחים על מספר אירועים שבהם פעילות שלום הוטרדו מינית על ידי פלסטינאים, אשר להם הן באו לעזור. כבר אז ניכר התיעדוף של דת השלום שציווייה חשובים יותר ודוחים כל ערך אחר. המוטרדות נדרשו על ידי חלק מכוהנות דת השלום להימנע מלהתלונן. 

ומי שחושב שרק בתחום זה ניכרת הצביעות כדאי שייזכר בסטנדרט הכפול בכל הנוגע ליחס ללהט"בים. אוי לו לרב הציוני הדתי שיעז לומר משהו שיתפרש כאנטי להט"בי, אבל דברים קשים יותר יזכו לסליחה כשמדובר בנציגי רע"ם.

נזכור זאת כאשר יציגו עצמם כנושאי הדגל של הערכים ההומניים, שהופכים בידיהם בקלות לאמצעי פוליטי.