מנלאוס של ימינו

שכבה אליטיסטית קטנה מאוד בישראל מבחינה מספרית, נמצאת בקשר עם גורמים בינלאומיים, מטעה אותם בהערכותיה על המתרחש בארץ, ואף פונה אליהם כדי שיתערבו בנעשה כאן. היא לא מתמקדת רק במדיניות הבינלאומית. השכבה הזאת מעורה היטב בתרבות העולמית העכשווית והמעודכנת ביותר. חלקם כבר נמצאים בתהליכי התנתקות נפשית וחברתית מרובו המכריע של העם, מתרבותו ומאורחות חייו. הם מרגישים לא פעם קרובים יותר לאוכלוסייה הלא יהודית בארץ, מאשר לאוכלוסייה היהודית שממנה הם יצאו. הם חולמים להפוך את ישראל למדינת כל אזרחיה במובן העמוק ביותר של המושג. הגורמים הבינלאומיים מתפתים לא פעם לקבל את ההערכות המוטעות, ואף לפעול ולהתערב כאן על פי ההלשנות וההמלצות של הסיעה הבוגדנית הקטנה. אולם ניסיון ההתערבות נכשל ועם ישראל מנצח. 

מי שהרגיש שמדובר כאן על הזמן הזה, עושה זאת על אחריותו בלבד. הכוונה היא למנלאוס, מנהיג המתייוונים הקיצוניים. הוא מטעה את אנטיוכוס להתערב כאן עד כדי הטלת גזירות דתיות ומביא בכך למרד, לניצחון, ולהקמת ממלכת החשמונאים. 

מסורתיים: בין מתייוונים למכבים

אנו נוטים לחלק את העולם סביבנו לשניים, גם כשהמציאות מורכבת הרבה יותר. כך, לדוגמה, אנחנו מדברים על קיומו של שסע דתי-חילוני או על יחסי חילוניים ודתיים. המונחים האלה מסתירים ומעלימים את המסורתיים, כאילו אינם חלק מרצף הזהויות היהודיות, וכאילו לא מדובר בזהות יהודית חשובה בדורנו. בנאום השבטים המוטעה מאוד שלו, דיבר הנשיא לשעבר על ארבעה שבטים בלבד בישראל: חרדים, דתיים, חילונים וערבים. 

בעוד שהדתיים לגווניהם זכו לשני מונחים שונים, דתיים וחרדים, למסורתיים לא נמצא מקום באותה מפת שבטים. במובנים רבים זהו ביטוי לתפיסה כאילו מדובר בזהות שאיננה עומדת בפני עצמה, מעין זהות הנמצאת בין לבין, אולי סוג של פשרה בין שתי זהויות ברורות. לאף אחת מהזהויות בישראל אין רוב באוכלוסייה היהודית. מכאן מובן מדוע כל אחת מהזהויות היהודיות האחרות בישראל נוטה לאמץ את המסורתיים דווקא אליה, וכך להציג את עצמה כאילו היא הרוב.

כך גם עולם הדימויים שלנו על חנוכה. בהתייחס לחברה היהודית לפני קרוב ל-2,200 שנים, אנחנו נוטים לדבר על היחסים שבין המכבים, החשמונאים, נאמני המסורת הדתית, לבין המתייוונים הקיצוניים. אולם בין המכבים למתייוונים היו גם אז, בימים ההם, המוני מסורתיים. הם אולי לא תמיד היו דקדקנים ומקפידים הלכתית כמו החשמונאים, אך ידעו היטב מאין באו ומהי השתייכותם הבסיסית. רבים מהם נשאו שמות יווניים, סימן לתהליכי התייוונות ברמות ובהיקפים שונים, אולם היו רחוקים מאוד מלאמץ את ההתייוונות הקיצונית של סיעת מנלאוס הבוגדנית. 

מכאן מובן מדוע לא מעט קצינים בצבא יהודה המכבי נשאו שמות יווניים. כשהוטלו גזירות הדת בעידודם של מנלאוס וסיעתו הפרוגרסיבית, וכשהונף נס המרד בעקבות הגזרות, היה ברור להם היטב למי נתונה נאמנותם ובאיזה צד הם נלחמים. עד הניצחון.