"ראש הממשלה נפתלי בנט", כפתיח בדיווחי החדשות, החזיר אותי למילואים בעמק הירדן לפני כ-25 שנים. בין אורי אורבך ז"ל לביני התפתחה אחת מהשיחות על הציונות הדתית. כנגד הערכתי שאין באופק מנהיג בולט, אורי ענה שיש מנהיג, אלא שאנחנו עדיין לא מכירים אותו. הוא צעיר, כחצי דור מאחורינו, והוא עתיד להופיע.
השנים חלפו, אורי נכנס לפוליטיקה ובהמשך הדרך תמך בכניסתו של נפתלי בנט ובבחירתו לראשות הבית היהודי. אורי, במתינותו ובחוכמתו, ידע לומר שבנט עשוי מחומרים של ראש ממשלה, אך מבלי לקבוע שזה אכן יקרה, איך ומתי זה יקרה.
במהלך השנים הרצתי ביני לבין עצמי ועם אחרים תסריטים רבים שעסקו בדרכים ובתנאים שעל רקעם יגיע בנט, אם בכלל, לראשות הממשלה. אלא שהיכולת האנושית המוגבלת והמציאות הפוליטית הישראלית, מזמנת אפשרויות בלתי נתפסות העולות על כל דמיון. אף תסריט לא התקרב כלל לנוכחי, מכיוון שמדובר בתסריט עקום לחלוטין ביסודו, שכולו מורכב מכשלים מבניים ומהותיים. לא עוד תסריט עם באג שאליו יש להתכונן ושעליו יש להתגבר. התסריט כולו הוא באג המורכב מכשלים מבניים מצטברים.
הכשל מלווה במכבסת מילים מדהימה, דוגמת המושג 'ממשלת אחדות'. במדע המדינה, המונח שמור לממשלה שבה שותפים הכוחות המרכזיים, והיא מקיפה רוב גדול בכנסת. ממשלה שקמה ברוב של 59:60, ללא כוחות מרכזיים, איננה ממשלת אחדות. בעתיד אתייחס גם לקשקושי "הריפוי והאיחוי" בחברה שבה, כך אטען, ההסכמיות רחבה בהרבה מאשר בעבר.
בקואליציה של 61 כל ממזר מלך, מה שהוכח כבר ביום ההשבעה כאשר לא היה ברור כיצד יצביעו הח"כים המאוכזבים אבידר ואל-חרומי. וזה מה שמצפה לממשלה הזאת בקביעות: הצורך לרצות כל אחת ואחד, והצורך לתאם את כולם להצבעות בממשלת קצוות.
אתמקד כאן בשלושה כשלים מהותיים, מבניים, שבולטים בדרך הקמת הממשלה הנוכחית, ועלולים להשפיע לטווח ארוך: הכשל האידיאולוגי, הכשל המפלגתי והכשל החוקתי-משטרי.
הכשל האידיאולוגי
מערכת פוליטית בנויה מרצפים אידיאולוגיים. רצף בסוגיות דת, חברה ומדינה; רצף כלכלי-חברתי בנוגע לרמת החופש הכלכלי לעומת מעורבות המדינה; רצף של שמאל מול ימין בתחום המדיני-בטחוני ועוד. המפלגות מאורגנות ומסתדרות על פני הרצפים כדי לייצג את העמדות. הבוחרים משקללים את הסוגיות השונות ואת מידת חשיבותן ומצביעים בהתאם לכך.
אלא שעכשיו הכול נדחק והועלם לחלוטין מפני רצף מוטרף של פרסונליזציה מוחלטת: 'רק לא ביבי' מול 'רק ביבי'. ליברמן וסער 'הימניים' שהצטרפו לגוש רל"ב, שברו את הרצף הרגיל והפכו את בנט לראש הממשלה. בנט, עד לא מזמן האחראי בעיני השמאל הצבוע על 'ההדתה' ועל עליית 'המשיחיות', הפך לראש ממשלת מפלגות הרל"ב.
לצביעות הבלתי נתפסת של השמאל עוד נחזור בטורים הבאים. ימינה, תוך הפרה בוטה של המהות האידיאולוגית של המפלגה, יושבת עתה עם נציגי רע"ם ושוברים שתיקה. בהיעדר רצפים אידיאולוגיים מחייבים, רוב דובריה של הממשלה יכולים רק להבטיח איזשהו סטטוס קוו עמום וחסר כל פשר, ברוב מכריע של התחומים האידיאולוגיים. ומערכת פוליטית ללא אידיאולוגיה, שהכול בה אישי, היא מערכת חולה. מהו המסר מן ההווה לעתיד לגבי חשיבות הערכים והאידיאולוגיה?
הכשל המפלגתי
במערכת מפלגתית נורמלית יש, לרוב, מפלגות גדולות וסביבן גושים פוליטיים המתחרים ביניהם. המפלגות מתמקמות על פני הרצפים הפוליטיים. המצב הזה מנוצל על ידי מפלגות ציר שמתייצבות במרכז כשחקן מפתח שבלעדיו לא תיתכן שום קואליציה לאף אחד מהגושים. באופן טבעי, התגמולים המוצעים לשחקני המפתח הם גבוהים. כך קיבלו מפלגות קטנות כמו של ליברמן או בנט עצמו את תפקיד שר הבטחון, וכך קיבל כחלון בעבר את משרד האוצר. כל אלה הם יחסים פוליטיים מוכרים.
עתה נפל דבר בישראל. מפלגת הציר על הרצף 'רק ביבי-רק לא ביבי' שהוא כשל לכשעצמו, עם שבעה מנדטים בלבד, החמישית בגודלה, זכתה בתפקיד ראש הממשלה. לראש הממשלה יש רק ארבעה נציגים לפזר ב-12 ועדות קבועות בכנסת. ובישראל, כידוע, הזמני הופך לקבוע במהירות. נותר להמתין ולראות כיצד ההישג הפוליטי, שאינו אלא כשל מערכתי, ישפיע בעתיד על השחקנים המפלגתיים השונים ועל עצם היווצרותם.
הכשל החוקתי-משטרי
חוסר האמון המוחלט בין השחקנים, הביא בממשלה הקודמת לכשל חוקתי משטרי חסר תקדים וחסר כל אפשרות השוואתית לעולם. איפה בדיוק נחפש משטרים עם שני ראשי ממשלה וכללי התנהגות שבמרכזם שיתוק תפקודי מובנה? אם חשבנו שממשלת החילופים הקודמת היא משהו זמני, הממשלה שקמה מבהירה שוב שבישראל אין יותר קבוע מהזמני. גם כאן התגלה השמאל במלוא צביעותו: הוא עתר נגד הכשל בעבר והצטרף אליו כעת למימוש הכשל רק-לא-ביבי. מה בדיוק ימנע מכל שותפות פוליטית עתידית את העלאת רעיון הכשל המוטרף הזה של ממשלת חילופים מעוותת בהרכבה ובתפקודה?
עם כל הכשלים וההתנגדות לממשלה שקמה, זו ממשלת מדינת ישראל שקמה על פי חוק. ראש הממשלה עצמו הגדיר זאת כניסוי. ראוי לאחל לממשלה החדשה, שהצטברות הכשלים הללו לא תהיה בעוכריה ושלמרות הכול היא תצליח והניסוי יצליח, למען כולנו.