מושב החורף של הכנסת נפתח השבוע במקביל לסיכומי 100 הימים הראשונים של הממשלה, ולקראת התקופה הרגישה של העברת התקציב. בסקר של דיירקט פולס שפורסם לקראת הפתיחה החגיגית, נמצא ש'ימינה', מפלגתו של ראש הממשלה בנט, מגיעה לארבעה מנדטים בלבד, על גבול אחוז החסימה. בסקר אחר של קמיל פוקס בערוץ 13 הגיעה ימינה לשבעה מנדטים. כך או כך, מדובר בתופעה חסרת תקדים: מפלגתו של ראש הממשלה מגיעה בקביעות, מאז הקמת הממשלה, להישג חד ספרתי. גם מפלגות בינוניות אחרות, שלא לדבר על שתי הגדולות, עוברות אותה.
ייאמר מיד שסקרי מנדטים שלא על רקע בחירות מתקרבות מצביעים לכל היותר על אווירה ציבורית, הלכי רוח וכיוצא באלה. בדמוקרטיה, יש להזכיר ולהדגיש את המובן מאליו, תוצאות הבחירות הן הקובעות הבלעדיות ולא סקרים כאלה ואחרים. אלא שבמקרה של ראש הממשלה בנט, גם קשה מאוד לחזור על הקביעה המוצדקת במצבים רגילים, שרק תוצאות הבחירות קובעות. התופעה חסרת התקדים של ראש ממשלה הזוכה לסקרים חד ספרתיים בלבד, משנית בחשיבותה להיעדר התקדים לראש ממשלה שעומד בראש סיעה של שישה מנדטים ושיש לו תאריך תפוגה שנקבע לעוד פחות משנתיים.
את כל אלה חשוב להזכיר, מכיוון שלהתמודדות עם האתגרים של ישראל בטווח הקרוב יש צורך בלגיטימציה ציבורית. עם כל הכבוד לחשיבות העברת התקציב, עדיין מדובר במהלך ובאתגר פוליטי, ואתגריה הקרובים של ישראל גדולים בהרבה מכך.
ראש וראשון לאתגרי החורף הקרוב היא ההתקדמות של איראן במסלול לקראת הפיכתה למדינת סף גרעינית. גם אם ניכרות מחלוקות והערכות שונות לגבי הפרטים ולגבי מספר החודשים, נראה שמוסכם כי מדובר באתגר שעומד לפתחנו כבר החורף. אחר כך ייתכן שכבר יהיה מאוחר מדי, לפחות לפי חלק מההערכות.
האתגר החמור הנוסף, למעשה מקבץ של אתגרים, נוגע לחברה הערבית בישראל. בעיית היעדר המשילות מוכרת וידועה כבר שנים, אולם בחודשים האחרונים הלכה וגברה המודעות הציבורית הרחבה לבעיה לאומית שהולכת ומתעצמת בכל יום שלא מטפלים בה. אין כמעט מי שלא מודע לכך שנשק לא חוקי רב שמטרותיו המקוריות היו פליליות, עלול להפוך בקלות לנשק שמטרותיו לאומיות.
בין שני האתגרים הללו אין לכאורה קשר, אולם הם עלולים להפוך בקלות לשלובים זה בזה. פעולה צבאית ישראלית אפשרית נגד איראן עלולה להכניס למעגל הלחימה את חמאס, חיזבאללה וערביי יו"ש, ואליהם עלול להצטרף אותו חלק של פורעי פרעות תשפ"א בקרב ערביי ישראל כמו שקרה במבצע שומר החומות. כל זה עלול להתרחש כמובן גם ללא קשר לאיראן.
עכשיו דמיינו את מלחמת העצמאות 2.0 עם הרכב הממשלה והקבינט הביטחוני כיום.