מיד לאחר קריעת ים סוף והשירה הגדולה על הים של בני ישראל, ושל מרים והנשים בעקבותיה, יוצאים בני ישראל למסע אל מדבר שור. במסע הלכו שלושה ימים ללא מים, הגיעו למרתה ולא יכלו לשתות ממי מרה. סופו של הסיפור הוא בהוראה של ה' להמתקת המים על ידי השלכת עץ אל המים ובעקבותיו נאמר: "שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו".
פרטי רבים באירוע זה עלומים ונסתרים, אך אנו מבקשים להתמקד ולהבין את תפקידו של העץ בסיפור, את החיבור של חוק ומשפט לסיפור ומה נכלל בחוק ומשפט אלו.
במקרים רבים של היעדר פרטים בתחילתו של עניין, כדאי לעיין בסופו, שכן סופו מלמד על תחילתו. בחז"ל יש הסכמה שניתנו למשה שלוש מצוות במרה. הגמרא במסכת סנהדרין (דף נ"ו ב'), מביאה ברייתא: "עשר מצות נצטוו ישראל במרה, שבע שקיבלו עליהן בני נח, והוסיפו עליהן: דינין ושבת וכיבוד אב ואם. דינין - דכתיב (שמות ט"ו) 'שם שם לו חק ומשפט', שבת וכיבוד אב ואם - דכתיב (דברים ה') 'כאשר צִוך ה' א-להיך"; כלומר, כאן ניתנו לישראל שלוש מצוות, שאחת מהן עוסקת במערכת המשפט, והן נוספות על שבע מצוות בני נח. יש לזכור שמצוות אלו נמסרות מפי משה והינן טרם התרחשותו של מעמד לאומי מחייב.
כבר נתקשה רמב"ן בשתי שאלות: א. מדוע לא נאמרו במפורש הפרטים שעליהם נצטוו ישראל, כשם שנזכר במפורש במקומות אחרים בתורה? ב. מדוע מוסיפה התורה 'ושם ניסהו'? אם מדובר על הניסיון של היעדר מים ולאחריו מציאת מים לא ראויים לשתיה, הרי זה מיותר לכאורה, שהרי הסיפור עצמו מתאר ניסיון, ואם כן למה לכתוב זאת לאחר מכן; ועוד, שהניסיון נאמר בלשון יחיד? אלא לומד רמב"ן שהיה כאן ניסיון הקשור למצוות.
רמב"ן מדייק ולומד מלשון רש"י (שבפירושו מחליף את מצוות כיבוד אב ואם במצוות פרה אדומה), שהתורה נמנעה מלהזכיר את פרטי המצוות משום שלא נצטוו בהן ממש, אלא רק הכינו אותם לכך שיקבלו מצוות אלו בקרוב. ואם כן, הניסיון היה לעם לראות כיצד יתקבל רעיון זה על דעתם. יוצא מכך, שכל מה שאירע היה חלק ממהלך מכין לקראת מתן התורה בסיני. פירוש שונה מציע רמב"ן על פי דרך הפשט: אכן לא צוו ישראל במובן של מצוות התורה, אלא שקיבלו הנחיות, נהלי הישרדות ודרכי יושר שבין אדם לחברו, כדי שישרדו את ההליכה הקשה במדבר. יתכן אף כאן להציע, שיש כאן הכנה למעמד הנשגב בסיני, בבחינת 'דרך ארץ שקדמה לתורה'.
בעניין העץ מסביר רמב"ן, שה' לא הראה לו עץ, אלא לימד אותו את הסוד על כוחו וסגולתו של העץ להמתיק את המים. ובאופן דומה כותב אבן עזרא: 'רק דבר פלא היה'.
מהלך הדברים, אם כן, בא ללמד למשה ולעם ישראל, עקרונות מקדימים למסע אל הארץ ולירושתה. יש חלקים בדרך אל היעד הנכסף שמכילים מרירות וקושי. חלקים אלו מצדיקים צעקה-תפילה לה', אך לא תלונה. הפניה הנכונה וההבנה שהמרירות הינה מאת ה', תוכל להחליף מר במתוק למי שיודע את סוד וסגולת העץ. ממרירות זו תושג צמיחה וחידוש שתסלול נתיב והכנה למתן תורה לאומי. נתפלל שנזכה תמיד להבין בעת מרירות וקושי את מה שעומד אחר כותלנו ומבקש להתגלות ולהאיר את העולם.
הרב אליהו אידלברג, ראש ישיבת אמי"ת אשדוד