מעטים האנשים שלא מכירים את המפעל המדהים שהקים האלוף (במיל') דורון אלמוג לזכר בנו ערן שהתמודד עם מוגבלות שכלית קשה, אך לאלו שלא מכירים אציין שכאשר נכנסתי בשערי הכפר השיקומי עדי נגב נחלת ערן אי שם בסמוך לאופקים, נפלה לי הלסת. לא מדובר בעוד מוסד שיקומי אלא ביישוב בפני עצמו, מדשאות ירוקות, גני ילדים, חווה חקלאית, שכונת מגורים מדהימה ומעל הכל מלא אבל מלא אנשים מחייכים.
הראשונה לפגוש היתה נילי ברויר, בת 18, מפתח תקווה, בת שירות בכפר. נילי מספרת שהגיעה לכפר כאשר חיפשה שירות בתחום החינוך המיוחד דרך ארגון בת עמי, "הכפר השיקומי היה ידוע ומוכר בשכונה, ובאולפנה, כולם ידעו שמדובר במקום איכותי אז זה המקום הראשון שבדקתי וסגרתי, אה, וסגרתי גם שנה שנייה פה."
מה אני לא מאמינה, לא בדקת עוד מקומות?
"לא, התלהבתי ממש, זה היה המקום הראשון שראיתי וסגרתי. המקום מאיר פנים, כולם שמחים, זה מתחיל עם השומר בכניסה וממשיך הלאה עם הדיירים, זו הייתה שנה כל כך משמעותית שהחלטתי שאני חייבת להישאר עוד שנה ולתרום מעצמי".
ספרי על חוויה מדהימה שהייתה לך השנה:
"יש לי דיירת מופלאה שלא מתקשרת, היא לא יוצרת קשר. אמרתי לעצמי שאני רוצה להתחבר אליה, ולקחתי את זה על עצמי כפרויקט. הוצאתי אותה לטיולים פרטניים, ישבתי איתה אחרי משמרת ערב והקראתי לה סיפור במיטה. נוצר ביננו קשר אישי. חשבתי שהקשר הוא חד צדדי, גיליתי שלא..
הייתי שבוע שלם בחופש בבית בעקבות חג הפסח, ושאלתי את עצמי האם הדיירת תרגיש את החוסר שלי במהלך השבוע. כשנכנסתי בשער זה היה אחד הרגעים המרגשים בשירות. הדיירת ראתה אותי וצרחה בהתרגשות עם חיוך ענק. ראיתי כמה אני משמעותית עבורה, הבנתי ברגע הזה כמה הלב שלי מחובר לפה".
נילי ברויר, פתח תקווה: "נכנסתי בשער, הדיירת ראתה אותי וצרחה בהתרגשות עם חיוך ענק כשהיא ראתה אותי. ראיתי כמה אני משמעותית עבורה, הבנתי ברגע הזה כמה הלב שלי מחובר לפה"
מיד אחרי המפגש עם נילי פגשתי בשבילי הכפר את גלעד גל, גלעד במקור מהישוב אלון אבל החליט לפני השירות הצבאי לחפש שנת שירות שתכין אותו לצבא טוב יותר, הוא הגיע לכפר דרך בני עקיבא. גלעד מספר לי ישר על תחושת השליחות שהוא מרגיש ממש בכל יום שהוא נמצא בכפר: "הכפר נותן לך ליזום ולהתפתח ברמה האישית למשל הקמתי כאן חוג ג'ודו לילדים עם מוגבלויות מבית הספר. ראיתי את אחד התלמידים מסתובב בבית הספר כשהוא צועק שהוא אביר, רצה להוציא אנרגיה. חשבתי שאלמד אותו ג'ודו, ונוכל לעשות דו קרב. ראיתי שהוא לא מפחד להשקיע כוח מול מישהו אחר ולא מפחד ליפול. אז הבאתי חליפות ג'ודו ישנות שלי ושל חבר מהבית וזה הפך להיות חוג ג'ודו לכל דבר.
גלעד גל מהיישוב אלון: "הכפר נותן לך ליזום ולהתפתח ברמה האישית למשל הקמתי כאן חוג ג'ודו לילדים עם מוגבלויות מבית הספר שאני מעביר ומתפעל לגמרי לבד"
לאחר השיחה עם נילי וגלעד ניגשתי אל אבי וורצמן, לשעבר סגן שר החינוך והיום המנכ"ל של הכפר להבין מה סוד הקסם של המקום הזה: "עדי נגב- נחלת ערן זה מקום של אנשים, יש כאן תחושה שכולם עובדים יחד, מקדמים אחד את השני ואוהבים אחד את השני, זה מתחיל מהחיוך של השומר, דרך האוכל שמוגש באהבה בקפיטריה, דרך הרופאים והצוותים הרפואיים ועד לבני ובנות השירות שמכניסים המון אנרגיות לא רק לדיירים ולמטופלים בכפר אלא גם לשאר אנשי הצוות"
גלעד גל יחד עם עובדיה ויוסף, תלמידי בית הספר לחינוך מיוחד בעדי נגב - נחלת ערן
הכפר משקיע המון בהכשרה ובפיתוח האישי של בנות השירות מכיוון שכולנו יודעים שהם דור העתיד, הם יקחו את פה החזון והתחושות המיוחדות וישרישו אותם בכל מקום שיגיעו אליו, בשנה הבאה תיפתח תוכנית שילוב בין שירות לאומי ומכינה לחיים. במכינה אנחנו מאפשרים לבנות השירות, לבחירתן, ליהנות מתוכן מעשיר לשנת השירות ותוספת משמעותית להתנדבות והעשייה בכפר, מבית מדרש עם לימוד תורה ואמונה, דרך יציאה לטיול 'שביל ישראל', פעילויות עם כפר הסטודנטים בכפר ועוד הרבה פעילויות שיתנו לבנות השירות כלים לחיים. מדובר במסלול נפרד לקראת היציאה החיים ולימודים אקדמיים ומסלול נפרד לשינשינים לקראת הצבא".
אבי וורצמן, מנכ"ל עדי נגב: "אנו מציעים לבנות השירות, לבחירתן, לשלב את שנת השירות עם מכינה לחיים, שירות משמעותי והתפתחות אישית שאין בשום מקום אחר: בית מדרש עם לימוד תורה ואמונה, שביל ישראל ועוד המון פעילויות שיעזרו להם להתפתח ברמה האישית"
האחרונות אותן פגשתי בכפר היו מעיין סוויסה ושיר מסלטי. להן ניסיון מסוים עם אנשים עם מוגבלויות. מעיין הגיעה לכפר מהישוב אפרת שבגוש עציון לאחר שבתיכון התנדבה במועדונית לילדים ובוגרים עם מוגבלויות, מעיין מספרת כמה החוויה של שנת שירות משמעותית ומשנה חיים: "אני משרתת במחלקת סיעודי מורכב, מחלקה לא פשוטה. את מגיעה ואת ממש צריכה למצוא את עצמך מולם איך לגשת אליהם. הם ילדים מתוקים ומדהימים".
הקשר של שיר לאנשים עם מוגבלות הרבה יותר קרוב, שיר גדלה בבית עם ארבעה אחים לקויי שמיעה. שיר מספרת שדווקא בגלל ההתמודדות שלה בבית עם אחיה היא הרגישה צורך גדול להתנדב במקום כמו הכפר השיקומי עדי נגב – נחלת ערן. היא החליטה להתנדב שנתיים בכפר.
"יש לי תחושת אחריות גדולה מאד עבור אחיי, יש בי צורך לגונן עליהם אם פוגעים בהם או מסתכלים עליהם. זו הסיבה העיקרית שהגעתי לעדי נגב, כי הרגשתי שהעשייה שלי צריכה להיות עם אנשים וילדים עם מוגבלויות. זה משהו שאני נולדתי אליו. זה המקום הנוח לי, לתת את הלב לילדים עם צרכים מיוחדים, אני מאוד אוהבת ילדים מגיל קטן. הכפר הוא מקום מאוד מיוחד. פה אני באמת נהנית עד הסוף ומרגישה שאני באמת נותנת, אלו היו השנתיים המשמעותיות של חיי".
שיר מסלטי, שארבעת אחיה לקויי שמיעה: יש לי תחושת אחריות גדולה מאד עבור אחיי, אני תמיד איתם, מלווה אותם,יש בי צורף לגונן עליהם אם פוגעים בהם או מסתכלים עליהם. זו הסיבה העיקרית שהגעתי לעדי נגב, כי הרגשתי שהעשייה שלי צריכה להיות עם אנשים וילדים עם מוגבלויות
לפרטים:
שלומית ליפשיץ, רכזת שירות לאומי – 052-3684209
חגית שלום, רכזת שירות לאומי בת עמי – 052-6070631