"כשסגרנו שבת ראשונה בדירת השירות שלנו, שהייתה בעיר צפונית בארץ, התקבלנו בסבר פנים יפות על ידי השכנים, שהזמינו אותנו לארוחת שבת אצלם בחצר בצהריים. התרגשנו מאוד, והגענו אליהם בדיוק בשעה שצריך, וכמובן הכנו להם עוגה לאות שכנות טובה. התיישבנו סביב השולחן, והבנו לפתע שלא שומרים שם על הפרדת כלים בין בשרי לחלבי". כך מספרת ג', צעירה ששירתה בשירות לאומי לפני מספר שנים. "הסתכלנו אחת על השניה, ולא ידענו מה לעשות. מצד אחד, לא נעים לקום וללכת. מצד שני, לאכול בכלים שאינם כשרים זו גם לא אופציה".
את ההחלטה שהן קיבלו תגלו בסוף הכתבה, אבל זו דוגמה אחת למגוון דילמות נפוצות שבנות השירות הלאומי נתקלות בהן במהלך השירות.
כמה עשרות אלפי בנות המגיעות מרקע דתי משרתות בשירות הלאומי אזרחי, ונתקלות לא אחת בדילמות הלכתיות ודתיות, הנוגעות לקיום חיים מחוץ לחממה הדתית הטבעית שבה גדלו עד כה. התמודדויות שקשורות לכשרות, שבת, צניעות, חיים עם בנות עם מנעד דתי רחב ושונה מהן – כל אלו הן חלק מחיי היומיום של הבנות הללו. זאת בנוסף למפגש עם חברה לא דתית, ועוד אתגרים רבים שלא תמיד יש להן מענה באופן מסודר.
הרב אלי רייף, ממודיעין, שמכהן גם כרב קהילה, ומלמד במסגרות חינוכיות שונות, ומהווה כתובת משמעותית לשאלות מהסוג הזה מדי יום, החליט להרים את הכפפה.
בנות בשירות הלאומי נאלצות להתמודד עם שאלות מתחומים שונים כמו כשרות, הכשרת כלים, הפרשת תרומות ומעשרות, שימוש במזון של בנות אחרות, אכילה בסביבה שאינה שומרת מצוות, הדלקת נרות בדירה, ועוד
"זה בכלל התחיל בספר ההלכה הראשון - והיחיד - בעולם שכתבתי עבור הבת הדתייה שמשרתת בצבא", מספר הרב רייף. "כבחור דתי ליוו אותי ספרי ההלכה שנכתבו לחיילים בצבא, וסייעו לי מאוד. כחייל שומר מצוות עמדו לצידי הרב מישיבת ההסדר, הרבנות הצבאית, וגם ספרות הלכתית רחבה שנכתבה במיוחד בשביל החייל הדתי.
"כשהתחלתי ללמד במכינה בצהלי, גיליתי שיש ריק (ואקום) מוחלט בכל הנוגע להלכות הקשורות לחיילת הדתית. יש להן התמודדויות ייחודיות שאין להן מענה הלכתי כלל. הגיעו אלי שאלות כמעט מדי יום מחיילות דתיות שלימדתי בעבר, על שלל נושאים יומיומיים שקשורים לכל מקומות השירות הצבאי שבהן הן משרתות".
בעקבות זאת, הרב רייף ישב וכתב את הספר 'שלום בחילך', הלכות והליכות לחיילת הדתית, שהופיע לפני 5 שנים והפך כמעט באופן מיידי לרב מכר ולספר חובה לכל מתגייסת דתית. את כל זה הוא עשה בהוצאה עצמית, ובאמצעות תרומות של אנשים טובים שהבינו את גודל השעה והאמינו בספר.
אבל זה לא היה מספיק, ועד מהרה התחילו הדרישות לספר דומה גם לבנות השירות הלאומי. "כך יצא לאור עתה הספר 'בא אורך', גם הוא בסיועו של מרכז יעקב הרצוג, שנרתם למשימה".
יציאה ראשונה של הבת מ'החממה הדתית' התומכת
איך הרעיון הזה התחיל להתגלגל?
"הרעיון לכתוב את הספר עלה מכמה כיוונים במקביל. בנותי דחפו והדגישו את הצורך בכך, ובמקביל גם הגיעו שאלות הלכתיות מנערות בשירות הלאומי. בעקבות הצלחת הספר לחיילת הדתית, פנו בנות שמשרתות בשירות הלאומי והביעו את רצונן - וגם את תיסכולן - מכך שאין ספר דומה המיועד להן ולהתמודדויות המיוחדות להן, שאלות מתחומים שונים כמו כשרות, הכשרת כלים, הפרשת תרומות ומעשרות, שימוש במזון של בנות אחרות; שאלות הקשורות לאכילה בסביבה שאינה שומרת מצוות; התנהלות בשבת: הדלקת נרות בדירה, הלכות תפילה וחגים ועוד, התברר שיש לא מעט נערות שאין להן קשר עם דמות רבנית והן מחפשות נתיב למענה הלכתי".
הנקודה הזו התחדדה לאורך כתיבת הספר של הרב רייף, שהבין שעם כל הכבוד ליכולותיו ההלכתיות, עדיין חסר משהו לתמונה המלאה.
"בהמשך שוחחתי עם נשים שיש להן קשר לשירות הלאומי, והתברר שיש צורך לא רק במענה הלכתי, אלא גם בכתיבה הדרכתית ערכית רוחנית, העוסקת בהתמודדויות שונות שבשירות. מתוך כך עלה הרעיון לשתף בספר נשים שתכתובנה פרקי הדרכה ייעודים לנערות. כך הצטרפו לכתיבת הספר הרבניות ד"ר תמר מאיר, שלומית פיאמנטה, מוריה תעסן מיכאלי, העובדות הסוציאליות מיכל סט ומאור קפלן, וגם משרתות לשעבר בשירות הלאומי ששיתפו מחוויותיהן. בכך יש מענה לא רק לצד ההלכתי אלא גם הרגשי והערכי. דומני שעד היום לא נכתב במגזר שלנו שום ספר הלכה והדרכה המכוון לנערות היוצאות לשירות לאומי, והספר הזה הוא חידוש".
אבל למה דווקא בשירות הלאומי, ולא נניח לפני כן בתיכון, או אחריו באקדמיה? מה מיוחד דווקא בתקופת השירות הזו?
"היציאה לשירות הלאומי אצל רוב הנערות, היא היציאה הראשונה מ'החממה הדתית' התומכת, והתמודדות עצמאית בסביבה חברתית ותעסוקתית שונה וחדשה ובריחוק מהבית. לעתים גם בסביבה עם נורמות דתיות שונות או בסביבה חילונית. המפגש הזה מזמן אתגרים רבים בתחום הדתי במישור החברתי ובמישור ההלכתי. הנערות לראשונה מנהלות חיים עצמאיים בדירה משותפת. יש בנות שאינן מכירות חלק מהלכות כשרות: הפרשת מעשרות, הכשרת כלים, מזון שמובא ע"י שכנים שאינם דתיים, התנהלות בשבת: הדלקת נרות בדירה, חימום מזון ועוד. במישור רחב יותר השירות מזמן חיים בדירת שירות עם בנות נוספות, ניהול זמן, פעילות בסביבה שאינה דתית, פרק על מוגנות מפני פגיעה מינית ועוד, נושאים שמהווים אתגרים חדשים בעולמה של הבת הדתית".
הרב רייף מספר כי פנתה אליו לא מזמן משרתת שזיהתה בחברה שלה תסמינים של הפרעות אכילה. היא התלבטה מה לעשות עם הסיטואציה הזו - האם לדווח או לא? האם לדאוג לחברות שלה איתה או לחייה של החברה? "מבחינת הנערה, זו לא רק דילמה הלכתית, אלא גם ערכית ובעיקר חברית", אומר הרב רייף, "ועדיין היא מצאה לנכון לשתף אותי בדילמה הזו, מכיוון שתפסה אותי כדמות סמכותית אך גם דיסקרטית".
והאם זה התפקיד של הרב? להיות גם מורה הלכה אבל גם פסיכולוג ועובד סוציאלי?
"חד משמעית, לא. הרב צריך לדעת את הגבולות שלו. כמו שלא תלך לרופא שלך ותתייעץ איתו על חשבון הבנק, כך גם במקרה דנן. ניסיתי לסייע לה בדילמות שנמצאות בתחום שלי, ויחד עם זאת להכווין אותה למי שיכול לתת לה את המענה המיטבי הקשור לדילמה המדוברת".
הספר מדבר בלשון נקבה
אנחנו נמצאים בתקופה של פריחה בשילוב נשים בכל תחומי החיים היהודיים ובכלל, אבל עדיין אין כמעט ספרות הלכתית שקשורה לעולם הרוחני וההלכתי של הנשים.
"זה נכון. בניגוד מפתיע למגזר החרדי, שיש בו כמה וכמה ספרי הלכה שנכתבו עבור נשים, אצלנו במגזר אין כמעט ספרות ההלכתית המכוונת לנשים, ובוודאי שלא לנערות. הספרות הלכתית ברובה, נכתבת לגברים ולמבוגרים. יש שוני בכתיבה, קודם כל ברובד הראשון שהוא השפה וההרגשה שהספר מדבר אלי, ופונה אלי בלשון נקבה. ברובד השני, בהתאמה ההלכתית – הלכות תפילה לגברים ולנשים שונות. גם בהלכות חגים יש שוני משמעותי. באופן ספציפי יותר, יש התמודדויות הייחודיות למצב של נערה בשירות הלאומי ובהתחשבות בנסיבות הייחודיות. לדוגמה, נערות גרות ביחד בדירת שירות - יש חשיבות במציאת איזון בין פסיקה הנותנת מקום למנהגים עדתיים שמביאה הנערה מהבית, לבין פסיקה שתאפשר לקבוצה להתנהל ביחד, או ניסוח והתווית עקרונות לאכילה משותפת בסביבה פחות דתית תוך שמירה הן על הנורמה ההלכתית, ומצד שני תשומת לב לבעיה של ההתבדלות דתית וחברתית. נערות רבות פועלות במסגרות טיפוליות עם ילדים ויש צורך לתת מענה הלכתי לפעילות הזו. זו בדיוק המטרה של הספר הזה, לתת מענה רחב לבת הדתית".
הלכות תפילה לגברים ולנשים שונות. גם בהלכות חגים יש שוני משמעותי. במגורים בדירת שירות, יש חשיבות לאיזון בין פסיקה הנותנת מקום למנהגי עדות אישיים, לבין פסיקה שתאפשר לקבוצה להתנהל ביחד
אז עם כל הכבוד וההערכה אליך, למה מישהי לא כתבה את הספר הזה?
"הלוואי וייכתבו עוד ספרים בספרות הלכתית, שייכתבו על ידי נשים עבור נשים, ותהווה להן מגדלור וכיוון דרך. יהיה מבורך מאוד שנשים תכתובנה עבור נשים, זה יגדיל תורה ויאדירה".
כתבת הלכות לחיילת הדתייה וגם לבת השירות. מה ההבדל המרכזי שאתה רואה בין שני המסלולים הללו?
"יש שוני בין שירות לאומי לשירות צבאי. השירות הצבאי הוא חובה, והמסגרת צבאית, מעצם טיבה, היא סמכותית וכפייתית. ואילו השירות הלאומי הוא התנדבותי. זה בעיני ההבדל המרכזי שיש לו השפעה על מרחב האוטונומיה והאפשרויות של הנערה בבחירות שלה בכל מישורים. מצד אחד יש לבת השירות יותר מרחב תימרון וזה מקל, ומצד שני לפעמים מרחב התימרון הזה מבלבל. היא צריכה לנהל את הזמן שלה ואת המשימות שלה, היא צריכה לעמוד כמעט לבד בלחצים.
"לדוגמה, קומונרית שצריכה לנהל סניף של 300 חניכים – מתמודדת עם לחצים אדירים: ניהול כספי, ניהול חינוכי וארגוני של מאוד ילדים ומדריכים, הורים, מנהליה בתנועה. זו אחריות אדירה שאנשים מגיעים אליה אחרי שנות ניסיון רבות. האחריות הזו מאתגרת ומצמיחה אך גם עלולה להכביד, וכל זה כשהיא די לבד. כאשר אדם בלחץ זה מקרין על מכלול דברים וגם על התנהלותו הדתית. נדרש לכך הרבה חוסן.
"סיפרה לי אחת הבנות שבכל פעם שהיא היתה מרגישה קושי ודכדוך, היא שאבה כוחות משיר קצר של הרב קוק שקראה. היא ביקשה שאכניס את זה, ואולי זה יעזור לעוד בת, והכנסתי. הוספתי לספר פיסקאות קצרות על סדר פרשות השבוע שלוקטו מספרים רבים שיהיו בבחינת כנפיים לנשמה. וגם קטעים שכתבו בנות בשירות הלאומי שיפתחו צוהר לנערות על חווית השירות. כמובן שאי אפשר להקיף את הכל, אבל ניסיתי לגעת בדברים שהעוסקים בתחום ציינו שהם מרכזיים".
האם יש שוני באופי בין ההולכות לשירות הלאומי לאלו הבוחרות בשירות צבאי?
"אני מלמד ב'צהלי ורני', מכינה ומדרשה לבנות לקראת צבא, והספר הקודם שכתבתי הוא 'שלום בחילך' המיועד לחיילות. יש התמודדויות הייחודיות לצבא ולשירות לאומי. אבל הנערות הן אותן נערות. זה מסוג הדברים התלויים באישיות של כל נערה ונערה.
"אפשר לקדש שם שמים בכל מקום וח"ו גם להיפך. כל בת צריכה לבחון מה מתאים לכוחותיה, היכן היא יכולה לתרום ולקדש שם שמים ולצמוח הן במישור האישי והן במישור הרוחני, ושלא ח"ו תיסוג לאחור, ולהכין את עצמה לא רק לפני השירות, אלא גם במהלך השירות, לדאוג להמשיך ללמוד ולפתח ולטפח את עולמה הרוחני".
אי אפשר להוציא ספר במגזר הדתי בלי שיוציאו אותו אח"כ מבית המדרש. האם גם אתה זכית לכבוד המפוקפק הזה?
"ב"ה לא היו התנגדויות לספר, ואדרבה - זכיתי לקבל הסכמה חמה מהרב אלישע אבינר ראש הכולל בישיבת מעלה אדומים שבה למדתי, שאף קרא חלק מהספר. אני סבור שאין להוציא ספרים מבית המדרש - ולא משנה מאיזה צד. לתורה יש שבעים פנים, כל דף בגמרא הוא 90% מחלוקות, ו-3% הסכמות. כל השאר זה תיקו. מסביב לדף אתה תוכל למצוא גם את רש"י ותוספות נחלקים ביניהם על המחלוקות שיש בתלמוד. אני מציע שנלמד מהתנאים והאמוראים והראשונים וכל החכמים לאורך הדורות את משמעות המושג 'ריבוי דעות' וננהג כמוהם".
במהלך כתיבת הספר, איזו הלכה הפתיעה אותך בנוגע לשירות הלאומי?
"לאו דווקא הלכה, אלא הפתיע אותי המתח ששיקפו נערות רבות ששוחחתי עימן - בין הרגשת השליחות, המאמץ והתרומה הגדולה שלהן, לבין המשוב (פידבק) מהסביבה הקרובה או מהחברה הדתית שבה הן פועלות, שלעתים אינו מכיר בכך ומפחית בערך פועלן.
הרב רייך עם יונתן דובוב
"זה אחד הדברים החשובים ביותר - שהחברה בכללותה, ובוודאי זו הדתית, תכיר בערך העצום של השירות הלאומי ושל המאמץ שהנערות משקיעות. זה מפעל ציוני וחברתי מהמדרגה הראשונה".
כאחד שמלמד במכינות ובמדרשות, ונפגש רבות עם צעירי וצעירות המגזר, מה השינוי המרכזי שאתה רואה בו?
"הנוער חי בעולם שמעצים מאוד את הבחירה החופשית וגם חשוף מאוד לעולם הרחב שכולו נמצא בכף ידו. הוא מאוד מודע, סקרן, בוחן ומבקר, ומצד שני לעתים רמת הלימוד היא ברמת הווצאפ, רפרוף בגוגל כרפרוף הפרפר מעל הפרחים. הם שמחים לשיח, אך בעיקר לשיח דיאלוגי ולא סמכותי.
"בעבר, אם נער/ה שאלו והרב אמר, זה היה מקור המידע. כיום מיד יפתחו וישוו לתשובות אחרות. זה מצריך שינוי גם בשיח ההלכתי לעבור מתשובה חד-מימדית לסוג של חברותא ולשיח מדריך שמעודד את הלימוד האישי ואת הבירור. דומני שכיום עיקר הכלי שצריך לתת, הוא יכולת האבחנה והבירור, הן בניתוח המציאות, והן בניתוח והערכת המקורות. זו הזדמנות להגדיל תורה אצל הנוער. בעיני זו התפתחות מבורכת, כי היא מגדילה את האפשרות לעבודת ה' מאהבה, ומחזירה את האחריות לנוער לעמוד לפני ה'".
נניח שמחר בבוקר הבת שלך מתייעצת איתך בשאלה: שירות לאומי או צבאי? מה תגיד לה?
"הנערות מגיעות לצומת הבחירה כשהן בנות 18 ובוגרות ואנו מגדלים אותן להיות עצמאיות ומאמינים בהן. העצה שלי לכל אחת מבנותי (ולכל בת), לבחור את מה שנראה לה מתאים להלך רוחה ולכוחותיה להביא ברכה, ובמה שתבחר אשתדל להלך עימה ולסייע לה כפי רצונה. המשפט הקבוע אצלנו בבית בכל מעשה שעושים הוא 'ויהי נעם ה' עליך'. אנחנו נתמוך בה בכל מה שתבחר, ונתפלל שתצליח".
נחזור להתחלה, לבנות מהעיר הצפונית שנמצאות באמצע ארוחת השבת. הן הסבירו בנועם הליכות ובסבר פנים יפות למשפחה החמודה שהן יעדיפו לאכול את הארוחה בחד פעמי, ולאורך הסעודה הן הקפידו לאכול בעיקר ירקות וסלטים מקופסה. אמנם שבעות הן לא יצאו משם, אבל בהחלט התמודדו עם הסיטואציה המורכבת הזו. הספר החדש של הרב רייף נועד לתת לנערה כלים והבנה לעולם החדש שאליו הן יוצאות, בשביל שישתלבו בו בצורה הכי טובה - תוך שמירה גם על זהותן הדתית, וגם על החיוך.