פרשתנו 'בהר' מוטבעת בחותם השנה השביעית – שנת השמיטה ושנת היובל, על שום הפסוקים שבראשיתה.
חז"ל בתורת כהנים דקדקו בפסוק הראשון - במלים שהפכו למטבע לשון: "מה עניין שמיטה אצל הר סיני, והלא כל המצוות נאמרו בסיני?" - ופירשו מה שפירשו, ואחריהם הרחיבו מפרשי התורה בתשובת חז"ל זו בכמה פנים.
הקשר להר סיני, ולמשמעות מתן התורה, כלליה ופרטיה, במעמד הר סיני – מעניק מימד מיוחד לכל מצוות התורה המעשיות, המחייבות התנהגותו של עם ישראל .
כידוע חיבר מרן הרב קוק זצ"ל, ספר שלם המקיף והמפרט את כל הלכות השנה השביעית בשם 'שבת הארץ'. במאמר ההקדמה הוא מרחיב את הרעיון כי השמיטה היא מצווה המתבקשת להתקיים מתוך קדושתם וגדולתם של עם ישראל ושל ארץ ישראל.
וכך כתב הרב משה צבי נריה זצ"ל: "המאמר הזה הוא כולו שירת י-ה וראוי היה שיהיה חקוק על לב כל אחד מישראל, כי אז יבין מעלת ישראל וארצו" (חיי הראי"ה - כתר תורה עמ' 119).
בשורות נפלאות הכריז מרן הרב זצ"ל כי "מצוות השמיטה והיובל קשורה היא בקדושת הארץ" (מאמרי הראי"ה ב' הלכה ומעשה). ועוד כתב: "השמיטה עושה את רישומה לאט. היא מיישרת את העקמומיות הקטנות של החיים... ונותנת מקום לאור ד' ולהכרת האדנות האלוקית..." (שם).
יש לזכור כי בשנת תר"ע (1910) חלה שנת השמיטה. בהכנות לקראתה נשתלבו אצל 'רבן של יפו המושבות' - הרעיונות והמעשים: מחד, ביקש לפרוס את היריעה הרוחנית לכל רוחבה ועומקה, ומאידך בנה את התשתית, הראויה לדעתו, להמשך הפעילות והעשייה החקלאית של בני המושבות.
הרא"יה קוק: "מצוות השמיטה קשורה בקדושת הארץ; היא מיישרת את העקמומיות הקטנות של החיים... ונותנת מקום לאור ד' ולהכרת האדנות האלוקית"
בכתביו ההגותיים שנתפרסמו, ובעיקר בספרי 'אורות הקודש', אנו מוצאים כי מרן הרב זצ"ל, מוסיף נדבך על גבי 'המסד הרעיוני' הזה. נדבך שיש בו נגיעה בנושאים קוסמיים. בספרו 'אורות הקודש' הוא כותב בפרק אשר לו ניתנה הכותרת 'גאולת האדם והעולם בעתיד': "העולם – עומד לעלות ממעל למצב עבודת האדמה, בצורתה האומללה שתוֹאר קללה יש לה (שהרי הזריעה, וכל עמלה, הזרייה, הניכוש שקדם לקצירה, כל אלה תוצאות של נפילה הן, מעקבות החטא 'בזיעת אפך תאכל לחם'. (אבל בעתיד - או אז) יעלה רוח האדם למעלה ותענה הארץ לעומתו – ברכה עליונה".
והוא ממשיך בהתייחסות לעניינינו אשר בפרשה: "מעין עלייה זו הוא אור המתגלה בשמיטה, בשבת הארץ, שנה של שביתה מכל עבודת הארץ, ודי לאדם בברכת האדמה, ממתת ד' עליה, וההתחרות האנושית חדלה, והלב מתעדן עד כדי אחות כל החיים כולם, 'ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול'" .
ואמנם, הרב הוגה רעיונותיו שם גם בענייננו של היובל ובדרך זו הוא מכנה את השמיטה ואת היובל בשם הנועז "רשמים הם של עולם חדש...המבשרים טוב עליון" ...
סוגייא זו, עמוקה היא, ונוגעת ביסודות הרעיוניים הטמירים ביותר של עולמנו.
אכן, לכשתמצי לומר – למדנו מכאן כי יסודותיו של עתיד העולם ותיקונו – ב'הררי קודש', היינו: ממעמד הר סיני עד ימות העתיד לבוא, ב'עולם של תיקון'.
(מתוך 'הראי"ה בפרשה' לשבת בהר)