פרשת 'השעון הפרוגרסיבי', שהעניק משרד הביטחון למשפחות השכולות לרגל יום הזיכרון תשפ"ב, שנחשפה ב'מצב הרוח' בשבוע שעבר, ממשיכה להסעיר את המשפחות השכולות, שחלקן התארגנו להחזרת השעון, כמעשה מחאה, לידי משרד הביטחון. "ילדינו לא נפלו בעד מדינה פרוגרסיבית, שמשרד הביטחון שלה מתבייש אפילו בסמל המגן דוד היהודי", אמרו וכתבו בני משפחות שכולות למחלקה להנצחת החייל במשרד הביטחון.
כפי שנחשף בגיליון הקודם של 'מצב הרוח', חילק משרד הביטחון השנה למשפחות השכולות שען, שעל חזיתו סמלים שונים, כולל סמלים איסלמיסטים (חצי הסהר) ונוצריים (כוכב בית לחם המחומש) מובהקים, המופיעים בחזית השעון כל אחד 13 פעם, אך ללא הסמל היהודי המקביל והאופייני – מגן דוד. גם סמלים יהודיים נוספים כמו דגל הלאום, הכותל המערבי, מנורת שבעת הקנים, סמל צה"ל ועוד, נעדרים. את מקומם תופסים צלליות של משכן הכנסת והיכל הספר. לצד המילה שלום בעברית, ערבית ואנגלית, וציור יונת השלום ה'אוניברסלית' מופיע ציור החמסה המוסלמית (שבניגוד לחמסה היהודית, אצבעותיה מופנות כלפי מטה).
זעזוע עמוק מהשי
משרד הביטחון טען כי השעון "אושר להפצה ע"י המועצה הציבורית להנצחת החיל המורכבת מבני משפחת השכול", אולם משפחות שכולות שמתחו ביקורת על השעון 'הפרוגרסיבי' טענו כי לא ידוע להם על קיומה של מועצה כזו, והם מעולם לא נתבקשו לאשר את פעילותה בשמן. "איך ייתכן שהמועצה המייצגת לכאורה אותנו, אינה באה בדברים איתנו? ומי בכלל בחר בה?", טענה שרה קליין, אלמנתו של רס"ן רועי קליין, שהחזירה גם היא את השעון למשרד הביטחון, בצירוף המכתב הבא:
"פגעתם בזכר יקירנו. אנו מחזירים לך אדוני שר הביטחון את ה'שי' ממשרד הביטחון ליום הזיכרון. בשמם של יקירנו חללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה, ובשמנו אנו, ברצוננו להביע בפניך, שר הביטחון את הזעזוע העמוק מהשי שקיבלנו השנה ממשרד הביטחון. ירושלים שלנו, עליה נפלו יקירנו הפכה ל'עיר שלוש הדתות'. אלפיים שנה אנו מתפללים לחזור לירושלים של עם ישראל. בגלות אמרנו מידי שנה 'לשנה הבאה בירושלים'; דוד בן גוריון אמר: 'אם לארץ יש נשמה - הרי ירושלים נשמתה של ארץ ישראל'. ב'התקווה' אנו שרים 'ארץ ציון וירושלים', וברגע המאושר בחיינו אנו אומרים 'אם אשכחך ירושלים'.
"הצנחנים שכבשו את ירושלים בכו בכותל על שזכו לשחרר את ירושלים של עם ישראל. וכעת, המסר שהיה חשוב מבחינתך להביע אל מולנו באמצעות 'שעון השלום' הם סממני השלום בערבית ובאנגלית, כדי להדגיש, דווקא ערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה את 'העיר המקודשת לשלוש הדתות'.
"קרובינו, הנופלים במערכות ישראל וקורבנות הטרור שנרצחו, כולם חרפו נפשם עבור ירושלים של עם ישראל, ולפתע קמנו בוקר אחד וגילינו שמשרד הביטחון הפך את ירושלים לעיר בינלאומית. הכאב שלנו הוא לא אוניברסלי, לא מדובר בנאום באו"ם, אלא ביקירנו שנפלו למען ירושלים. מניין אנו שואבים את המוטיבציה אם לא בשביל ירושלים? על מה אנחנו מוסרים את נפשנו? עקרתם את הרוח המפעמת של המפעל הציוני שפסגתו היא ירושלים הבנויה.
"פגעתם בזכר יקירנו, ולפיכך אנו, המשפחות השכולות, מחזירות לכם את השי, בתקווה שבשנה הבאה נזכה לשי ראוי יותר שיכבד את זכרם של הנופלים, את עם ישראל כולו ואת ירושלים בירתנו הנצחית".
'שעון השלום' אינו מייצג את ערכיי
דברים דומים השמיעה המשוררת שרה ברי-שחף, בת משואות יצחק, אלמנת מלחמת יו"כ ואם שכולה ממלחמת לבנון הראשונה: "כשהתבוננתי במרכיבי 'שעון השלום', החלטתי בכעס שאני לא מוכנה לקבלו ואבקש להחזירו במהירות האפשרית, בשל עיצוב השעון, שפגע בי מאד. אמנם, השעון מתמקד במשאת הנפש של כולנו – השלום, אך הביצוע רשלני ולקוי ומוטב שלא היה נשלח אלי.
"בראש השעון עוצבה 'חמסה' שאיננה במובהק החמסה היהודית אלא זו המוסלמית. לשתי הדתות הללו, היהדות והאסלאם, חמסות מעט שונות. בעוד אצבעותיה של החמסה היהודית מופנות כלפי מעלה, כלפי שמיא, החמסה המוסלמית מפנה את אצבעותיה כלפי מטה דווקא, אל מול כוחות השאול. במוצג המתאר מפגש בין שלוש הדתות ראוי היה לחשוב דווקא על השוני בין החמסות שהשלום מאפשר להפגיש ביניהן, ולא על מחיקת האחד ע"י השני. במעגל המקיף את השעון מוטבעים שני סמלים: הסהר – סמל אסלמי, והכוכב – סמל נוצרי. תמוה בעיניי ומכעיס מאד שהסמל היהודי – מגן דוד, נעדר ממעגל השלום.
"בחלקו התחתון של השעון ישנם מבנים המייצגים כל אחת משלש הדתות. הכנסת המייצגת את הריבונות הישראלית (וגם זו היהודית) יחד עם היכל הספר שמתחתיה, נמוכים באופן בולט מהכנסייה הנוצרית שבמרכז וממסגד אל אקצה המוסלמי. עבורי כיהודיה-ישראלית גאה, התנאי לשלום הוא האמונה שהבית הזה, מדינת ישראל שעל הגנתה ושמירתה מסרו יקיריי עם שאר חללי צה"ל את נפשם, מחייב אותי לעשות שלום בין כל אזרחיה, אבל לעולם! לעולם! לעולם! לא לוותר על מרכזיותה ולא לוותר אף לא על אחד מסמליה.
"היונה שזכתה להבלטה יתרה (ומיותרת) מעצימה את חסרונם של הסמלים המובהקים ומלאי התוכן המאפיינים את הישראליות והיהודיות כמו, מנורה וענפי זית, מגן דוד וכדומה.
"אני מסרבת לקבל את מתנת 'שעון השלום', שאינו מייצג את ערכיי. ספק אם שר הביטחון או מי מיועציו התבונן היטב בטיוטת המתנה בטרם אישר אותה, למרות המלצת הועדה המייעצת. זו האחריות הישירה שלו כלפי המשפחות השכולות וכלפי ערכי המדינה שלנו, מדינת ישראל יהודית ודמוקרטית, בארץ ישראל".
פניות נוספות ברוח מכתביהן של שרה קליין ושרה ברי-שחף, שהחזירו את 'שעון השלום', הגיעו לידי 'מצב הרוח'.