ראש מועצת אפרת, עודד רביבי, יוצא בביקורת על הסרט "המתנה", מבית היוצר של הבימאית הבריטית-פלסטינית, שיתמודד הערב על פרס בטקס האוסקר ה-93 היוקרתי.
לדבריו, שידור הסרט על רקע המציאות הביטחון בישראל מצריך היערכות להצגת העובדות האמתיות אל מול הנרטיב שנמסה הסרט לייצר.
"המהומות בירושלים, בעוטף ירושלים ואפילו ירי הטילים בעזה לא בטוח שיגרמו לנזק גדול לישראל כמו זה שעלול לגרום הסרט המתנה", אומר ראש המועצה ששימש בעבר ראש אגף קשרי חוץ של מועצת יש"ע.
"לא צריך הרבה כדי להבין מה סרט שכזה עושה לישראל מעבר לים", הוא מוסיף, "המציאות שונה בהרבה ממה שמנסה הסרט להציג. אין היום פלסטיני שלא יכול לנוע בחופשיות מרמאללה לג'נין. אין היום פלסטיני שלא יכול לנוע מחברון לבית לחם. אף אחד מהם במציאות הנוכחית לא יצטרך לעבור במחסום ממוסד. ספק אם בכלל יפגוש חיילים.
"המציאות הזו של כמעט אפס מחסומים בתוך יו"ש באה לידי ביטוי אפילו בטבלאות של בצלם ווטש ואחרים". רביבי סבור כי יש להיערך באמצעות סרטונים, פוסטים וציוצים שיראו את המציאות האמיתית בישראל: "אנחנו לא במקום שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו לוותר על עוד פיסה בכירסום הלגיטימיות הישראלית. בגוש עציון פלסטינים ויהודים רוכשים יחד ברמי לוי, נוסעים יחד באותם כבישים. יש לנו דרך לקעקע את מי שמנסה לתאר מציאות אחרת כדי לפגוע בישראל. יש לנו את העובדות לצידנו כדי למנוע נזק נוסף".
את הסרט הקצר "המתנה" (the present) ביימה פראח נבלוסי, בריטית ממוצא פלסטיני. העלילה מספרת על משפחה: אב, אם וביתם הקטנה המתגוררים בכפר סמוך לגדר ההפרדה. במהלך הסרט יוצאים האב והבת לקנות מקרר עבור האם, במרחק הליכה מהכפר אל תוך ישראל כאשר השניים נתקלים במחסום צבאי. האב נתקל בקשיים מצד החיילים, ונעצר במשך שעות ארוכות, בעוד ביתו הקטנה מחכה לו.
"במחסום האב וביתו נתקלים בקשיים, בהתעמרות, בבוז ובשיסוי מצד החיילים. גם אם ברקע חייל אחד ערכי רובם מוצגים באור שלילי. גם לאחר שעבר ובניסיון להעביר את המקרר אל הבית שלו נתקלים האב וביתו בסיטואציה דומה", מתאר זאת רביבי.
הקדישה את הפרס ל"אנשי פלסטין"
"המתנה" זכה בפרס הסרט הקצר הטוב ביותר לפני כשבועיים בטקס פרסי האקדמיה הבריטית לקולנוע (BAFTA). את הפרס קיבלה הבימאית נבלוסי והקדישה אותו ל"אנשי פלסטין, שהחופש והשוויון שלהם היה אמור להגיע כבר מזמן" וקראה לציבור לצפות בו בנטפליקס (שם הוא זמין לצפייה, כולל בישראל).
בראיונות לתקשורת אמרה כי היא מעוניינת שהסרט יעלה את המודעות לנושאים בו הוא עוסק. בראיון לעיתון The National אמרה כי הוא במהותו הסרט עוסק ב"כבוד אנושי ועל החשיבות של כבוד כזה, ומה קורה כשמישהו הופך ללא אנושי. זה סיפור פשוט שמדבר באופן רחב על האבסורד שקיים כאן".
עוד אמרה נבלוסי כי "זה מתיש ולא קל ליצור סרט, במיוחד כשהוא עם שחקנים בשר ודם, ואז את עוד צריכה לעשות אותו בפלסטין הכבושה. אני רוצה שכמה שיותר אנשים יצפו בו ויחשבו על הדינמיקות האנושיות שנדרשות מהם, בעודם מתמודדים עם תנאים אכזריים ונוקשים כאלה".