אחרי 17 שנה, עשתה בשבוע שעבר המועצה דתית בעמק יזרעאל היסטוריה בתחום הדת במדינה. חיה קליגר, תושבת מושב שדה יעקב, נבחרה בשבוע שעבר לעמוד בראשות המועצה הדתית, במהלך אותו הוביל השר לשירותי דת מתן כהנא.
קדמה לה עו"ד סמדר גרוס מכפר סבא, בתו של שר הדתות מטעם המפד"ל בשנות ה-90, אבנר שאקי ז"ל, שבשנת 2004 היתה האישה הראשונה שהתמנתה לתפקיד יו"ר מועצה דתית. היא הצליחה להישאר בתפקיד תשעה חודשים, עד שנאלצה לפנות את כיסאה. באותם תשעה חודשים ניהלה מלחמה בלתי פוסקת בממסד הדתי בעיר, שהסתייג ממנה והפריע לה בניהול מערך משגיחי הכשרות ורישום הנישואים ובטיפול במקוואות ובתי הכנסת.
בניגוד לסמדר גרוס, חיה קליגר נבחרה לתפקיד יו"ר מועצה דתית הן בתמיכת רבני היישובים, והן בתמיכת השר לשירותי דת. "אני רואה חשיבות עליונה במינוי נשים ושילובן בתפקידי מפתח מנהליים במועצות הדתיות", אמר השר מתן כהנא לאחר בחירתה.
לא צריכים לעשות קירוב לבבות. הלבבות קרובים אם לא הורסים אותם
במכתב ששיגר לרשויות המקומיות כבר לפני כחודש כתב שר הדתות: "אני רואה חשיבות עליונה במינוי נשים בהרכבי מועצות דתיות ושילוב נשים בתפקידי מפתח מנהליים במועצות הדתיות. הרשות המקומית מתבקשת לתת ביטוי לייצוג הולם של נשים במסגרת ההרכב המוצע מטעמה, בהתאם לקווים המנחים שנקבעו לעיל, ובמידת האפשר להציע נשים בעלות כשירות לתפקיד ראש מועצה דתית אשר רואות עצמן כמועמדות פוטנציאליות לתפקיד ראשות המועצה הדתית".
הנחיות היועץ המשפטי לממשלה, שמופיעות גם בהנחיות המשרד לשירותי דת, קובעות כי לפחות 30% מחברי המועצה צריכות להיות נשים. בפועל, עוד לפני פיזור המועצות הקבועות הייצוג של נשים היה נמוך יותר, ובתקופה שבה כיהנו ממונים זמניים, כמעט ולא כיהנו נשים בתפקידי מפתח. בחירתה של חיה קליגר לתפקיד הוא שינוי בתפיסת המשרד לשירותי דת.
לא לבדוק את גודל הכיפה
אפשר לחלוק, אם כי לא ברור על סמך מה, על מדיניותו זו של שר הדתות, הרואה חשיבות עליונה במינוי נשים ושילובן בתפקידי מפתח מנהליים במועצות הדתיות. אין מי שיחלוק שחיה קליגר מתאימה לתפקיד הזה יותר מכל אדם אחר. מי שכיהנה מעל 21 שנים, משנת 2000, בתפקיד מזכירת המועצה הדתית אזורית שדה יעקב עמק יזרעאל, וניהלה בפועל את המועצה הדתית, צברה את הניסיון החשוב ביותר לתפקיד.
על מהות התפקיד שלה יש לה דעה נחרצת: "ראש מועצה דתית צריך אהבת הבריות, ללא הבדל דת מין וגזע. אני לא חושבת שמישהו מקיבוץ מזרע, שאני לא יודעת מה הוא אוכל, פחות צדיק ממני. מי אנחנו שנקבע מה הוא מקיים ומה לא? מועצה דתית בעיני זה גם ארץ ישראל וגם מדינת ישראל".
המוטו של חיה ברור: "לא צריכים לעשות קירוב לבבות. הלבבות קרובים אם לא הורסים אותם. לא צריכים לבדוק את גודל הכיפה, או אם בכלל יש כיפה. כל הערכים הללו שייכים לתרבות תורנית. עבודה עם מבוגרים, עם ילדים - כל אלו תחת הכותרת 'תרבות תורנית'".
לא קל לראיין את חיה קליגר. החשיפה עוד קשה לה. ירושלמית במקורה, למשפחת פויר, נולדה לפני 70 שנה בירושלים וגדלה ב'ביצה' הירושלמית במשולש של שכונות קטמון, רחביה וטלביה, ברחוב הפלמ"ח. בבני-עקיבא סניף ירושלים מרכז (אז היה סניף אחד בכל ירושלים), היתה בשבט נחשון. בוגרת בי"ס 'חורב' בנות. שירתה שירות לאומי באלי"ן – כיום איל"ן, איגוד לילדים נפגעים.
את הניסיון הניהולי הראשון שלה החלה לצבור בשנת 1976, כשסייעה בהקמת מחלקת החינוך במועצה האזורית גולן, כשזו עוד היתה מינהל אזורי, והפכה למנהלת מחלקת החינוך במקומו של אל"מ (מיל') אהרון דוידי, מוותיקי הצנחנים. 16 שנים מילאה את תפקיד מנהלת מחלקת החינוך בגולן עד לנישואיה עם אל"מ (כיום מיל') דובי קליגר משדה יעקב, ועברה לגור במושב. אחרי שנה שבה נסעה מידי יום משדה יעקב לגולן, ואחרי לידת בנה מיכאל, פרשה מהתפקיד והתמסרה לתפקידה כאם ומושבניקית במשרה מלאה.
השינוי חל לפני 21 שנים, עם הקמת המועצה הדתית האזורית בעמק יזרעאל, בשנת 2000. מדובר באחת המועצות הגדולות במדינה, המשתרעת מדרום הגליל התחתון, ועד עמק בית שאן. היא כוללת 39 יישובים מתוכם 15 קיבוצים, אף לא אחד מהם דתי, 14 מושבים, 7 יישובים קהילתיים, שני כפרי מיעוטים, וגם את שיכון משפחות הטייסים בבסיס חיל האוויר רמת דוד, שאחד ה'תושבים' שלו לפני מספר שנים, בהיותו מפקד טייסת, היה שר הדתות דהיום מתן כהנא. מתוך כל היישובים, רק שניים מוגדרים דתיים: מושב שדה יעקב והיישוב הקהילתי הושעיה. יישוב נוסף, כפר גדעון, הוא מעורב, חציו חרדי וחצי כללי.
"באותה עת היתה רק מועצה דתית קיקיונית של מושב שדה יעקב, שכל תפקידה היה להעביר תקציבים לשירותי דת", מספרת חיה קליגר ל'מצב הרוח'. "כשקמה המועצה הדתית ב-2000 צורפו גם הושעיה וכפר גדעון למועצה הדתית שהתרחבה. ראש המועצה הדתית היה דב ברנובסקי משדה יעקב. ואיתו עוד שניים בעלי זכות חתימה. אני הייתי מזכירת המועצה. מי שעזר לי מאד בשנתיים הראשונות והכניס אותי בפועל לעניינים היה ראש המועצה הדתית בעמק חפר יהושע טלר, חבר כפר הרא"ה. הוא עזר לי מאד וליווה את המועצה הדתית בראשית דרכה.
"בשנת 2004, ממשלת שרון השניה, הוחלט לפרק את המועצות הדתיות. פיטרו את כל ראשי המועצות הדתיות, והרכיבו אותן מחדש.
בחלק גדול מהיישובים יש תפילות בחגים, ואז אנחנו מממנים להם חזנים, ומספקים להם מחזורים וסידורים. הרי הם לא מביאים מחזור מהבית כמוני
"מאז במשך 16 שנים, עד דצמבר השנה, שימשתי כמזכירת המועצה הדתית, בלי ראש מועצה. משרד הדתות מינה רואה חשבון שיהיה מורשה חתימה שני וכך עבדנו".
מי החליט באותה תקופה איזה בית כנסת יקבל סידורים, חומשים, ובכלל את צרכי הדת?
קליגר: "רק אני. אני קבעתי מי יקבל סידורים, חומשים, ספרי תורה. כמובן שעבדתי צמוד עם רב המושב באותה עת, הרב מוטי זמיר".
על בסיס מה קיבלת את ההחלטות?
"יש שירותי דת בסיסיים כמו מקווה או עירוב, שבהם אין לי שיקול דעת. אלו דברים שחייבים להיות תקינים. גם ספרי קודש מחלקים למי שמבקש כמעט בלי שיקול דעת. קראנו לזה 'שיפור תנאי המתפללים'.
"התרומה שלי היתה לגבי תרבות דתית – שמבחינתי היתה תרבות סביב ערכים. לא רק פעילות של שנת בר מצווה, או פעילות סביב חגים. סייענו בפעילות של ותיקי העמק, שקראנו לה 'פעילות בין דורית'.
"קיימנו פעילות 'והדרת פני זקן' – נסיעה של ילדים עם סבא וסבתא למצדה לפנות בוקר. זה גם ארץ ישראל, וגם כיבוד מבוגר. סייענו בפעילות לחגים לילדים בעלי לקויות, גם זאת סביב ארץ ישראל. חילקנו ספרי תנ"ך לבתי הספר, הכל לפי בקשה. לא כפינו שום דבר. כמעט כל בתי הספר ביקשו תנ"ך לבוגרי י"ב".
עונה ועולה
"וכמובן ארץ ישראל", אומר קליגר. "אנחנו רואים את המועצה הדתית גם כארץ ישראל וגם כמדינת ישראל. בערב יום העצמאות פניתי לאחד היישובים במועצה, לא יישוב דתי, ואמרתי: מעבר לטקסים, תנו לי פעילות שאתם עושים בנושא ארץ ישראל. לא בלונים, לא מתנפחים, לא על האש. לא די ג'יי.
"מסתבר שהם בנו מתקני משחקים, וכל ילד שעלה על המשחק נשאל שאלה הקשורה להקמת המדינה, לאחד היישובים במדינה, ורק אחרי שענה נכון על השאלה עלה למיתקן המשחקים. עונה ועולה. לא בדקתי כמה שאלות שאלתי. היתה הבנה שארץ ישראל זה דבר חשוב.
"בהושעיה, אחת התפילות מרוממות הנפש בשנה, חוץ מהימים הנוראים, זו תפילת יום העצמאות, עם מקהלה. השנה, בגלל הקורונה הם פרסו רמקולים בכל השכונות, במימון שלנו. הייתי שם בתפילה ועמדו לי דמעות בעיניים.
כמה יישובים חילונים פונים לבקשת המועצה הדתית?
"הרבה מאד. בחלק גדול מהיישובים יש תפילות בחגים, ואז אנחנו מממנים להם חזנים, ומספקים להם מחזורים וסידורים. הרי הם לא מביאים מחזור מהבית כמוני.
"ויש פעילויות כמו הדלקת נרות בחנוכה או פעילות שנת בר מצווה. בכל אלו אנחנו עוזרים להם. פונים אלינו המון, לא פחות מהיישובים הדתיים. אנחנו מממנים הרצאות וסיורים לוותיקי היישוב, כשהתנאי היחיד הוא שזה לא כרוך בחילול שבת.
"בקיבוץ מרחביה יש אולפן קליטה, שבו להערכתי לא כולם יהודים. בחג חנוכה הבאתי להם חנוכיות כשרות, שיראו מה זה חנוכיה כשרה. דאגתי שהחנוכיות יהיו דומות למנורה של בית המקדש, כדי שיהיה להם משהו מסורתי. את כל זה אמשיך לעשות כראש המועצה הדתית".
אז בעצם השינוי היחיד הוא בהגדרה, לא בעבודה עצמה?
"לא בדיוק. הגיע הזמן שיהיה הרכב של המועצה. זה הדבר הכי טבעי ונכון. כל השנים הגשנו בקשה להקמת מועצה, מתוך חשש למינויים פוליטיים. הייתי זקוקה לשותפות בהחלטות.
אני לא אכניס מתקן גניזה בקיבוץ מזרע. אבל אני כן אדאג שהמקום בו הרב מקבל את הזוגות לרישום נישואין יהיה נקי ומסודר
"אני מאמינה שהחלטתי נכון בהחלטות שחייבו שיקול דעת. מי שנתן לי אישורים לפעילות הזו היו מנכ"לי משרד הדתות, כמו עודד פלוס ואלחנן גלאט. הייתי שולחת להם רשימת פעילויות, והם אישרו. היה לי גם קשר מעולה עם המועצה האזורית. הם היו מקבלים ממני מידע מפורט לאן הולך התקציב ולאן הולך הכסף שהם מעבירים.
"כעת הוקמה מועצה עם שבעה חברים. בתחילת ינואר, כשהייתי חייבת לפרוש על פי חוק, לא ניתן היה למנות אותי למורשה חתימה. ואז משרד הדתות מינה ממלא מקום, את משה דגן מירושלים. זה היה זמני. אחרי שהממשלה נפלה, צריך היה לבנות מחדש את כל המינויים. המועצה האזורית הגישה מחדש את ההרכב, מליאת המועצה אישרה. היינו שניים שעברו את תנאי הסף: ידע בניהול כספים מסכום מסויים. ידע בניהול. ניסיון בניהול".
ומי המליץ עליך לראשות המועצה הדתית?
"המועצה האזורית בראשותו של אייל בצר מנהלל. אחיו של מוקי בצר, שהיה סגנו של יוני נתניהו באנטבה, דור חמישי בנהלל. אשתו זוהר היא בתה של אביבה גפן, אמו של יהונתן גפן ואחותו של משה דיין. היא קרויה על שם זוהר דיין, אחיהם של משה דיין ואביבה גפן, שנהרג במלחמת העצמאות (אביו של אלוף (מיל') עוזי דיין)".
איך רבני העמק קיבלו אותך?
"הרב של שדה יעקב, הרב גדליה פינסטרהיים, קיבל אותי בשמחה רבה. גם בהושעיה קיבל אותי בשמחה רב היישוב הרב חיים בורגנסקי. אני עובדת איתם כל השנים. אני מכירה אותם והם מכירים אותי.
גם עם הרב של כפר גדעון, רב חרדי, אני עובדת במאה אחוזים. צריך לזכור: אני לא פוסקת הלכה, ואני לא מתיימרת לפסוק הלכה. ראש מועצה דתית צריך לספק שירותי דת על פי דרישת היישוב. אני לא אכניס מתקן גניזה בקיבוץ מזרע. אבל אני כן אדאג שהמקום בו הרב מקבל את הזוגות לרישום נישואין יהיה נקי ומסודר, והרב ינהג במאור פנים, ואם חסר טופס אדאג לטופס החסר. התפקיד שלי הוא לפתור לו את הבעיות".
את לא פוסקת הלכה, אבל תצטרכי להחליט בנושא מינוי רבני יישובים.
"המועצה הדתית היא רק קול אחד בבחירת רבנים. אני חלק מאלו שמחליטים. אבל אצלנו בעמק אנחנו מקשיבים לדעת היישוב".