לפני כחודש, אחרי ביקור בהר כביר שמעל אלון מורה, סיפר ח"כ מתן כהנא בפייסבוק על תרגיל ניווט בו השתתף בסיירת מטכ"ל באזור השומרון עם שני לוחמים נוספים. במהלך התרגיל השלושה התברברו בשטח, נקלעו לעיירה טובאס בצפון השומרון והותקפו בידי עשרות פורעים ערבים. רק קור רוח ותושייה שהפגינו הצילו אותם מלינץ' בטוח.
בתגובה כתב מי שהיה מפקד הצוות שלהם, גיורא לוי: "מול סיטואציה לא פשוטה שמתפתחת מולכם במהירות, בלי המפקד בשטח, הפעלתם שיקול דעת, אזרתם כוח, חילצתם לאחור תוך הפעלת אש מכוונת ומבוקרת, ניתקתם מגע והשלמתם את המשימה - זה מה שאני מצפה מלוחמים שלי וזה בדיוק מה שעשיתם. אז וגם היום מאוד גאה בכם!".
גיורא לוי גאה עד היום בצוות עליו פיקד. גאה בלוחמים שלו, ראש וראשון – סא"ל עמנואל מורנו הי"ד, הלוחם האחרון שנפל במלחמת לבנון השנייה בפשיטה עלומה שעד היום פרטיה אסורים לפרסום – וכך גם תמונתו. השניים האחרים הם נפתלי בנט ומתן כהנא, שני חברי הכנסת של 'ימינה'.
זו הפעם הראשונה שגיורא מתראיין לתקשורת. הוא סרבן ראיונות כרוני, וגם את הראיון הזה קיים לא ממש בחדווה, רק אחרי 'לחץ בלתי מתון' מצידי. מאידך, הוא מרבה בהרצאות לבני נוער, בעיקר על דמותו המופלאה של עמנואל מורנו הי"ד, שדמותו לא משה מול עיניו.
סא"ל (מיל') גיורא לוי, בן 52, תושב צור יגאל, בן קיבוץ רשפים, התגייס ל'יחידה' – כך מגדירים הלוחמים את סיירת מטכ"ל - בשנת 1987. 29 שנים שירת בצה"ל, בסדיר בקבע ובמילואים, עד לפני חמש שנים. משירות קבע השתחרר בדרגת סרן בשנת 1997. "במהלך השירות נפצעתי 3 פעמים", הוא מספר. "אני נכה צה"ל. במהלך השירות שלי בוגי משך אותי מסיירת מטכ"ל ל'דובדבן', שם זכיתי לקחת חלק בהקמת שתי פלגות מבצעיות".
אחרי שהשתחרר החל לעבוד בהייטק, כיהן כסמנכ"ל ומנכ"ל של חברות ציבוריות, וכיום הוא בעלים של חברה משלו, חממה ליזמים, שמפעילה למעלה מ-10 חברות שונות. "אבל בשביל הנשמה הקמתי עם חברים מכינה קדם צבאית לנוער משולי הפריפריה החברתית של מדינת ישראל, מכינת 'מגדלור' הפועלת בבית ברל, שבה מתחנכים צעירים שבגלל בעיות אישיות כמו עבריינות, קיבלו פטור מגיוס, ואחרי המכינה התגייסו לקורס טיס, לקורס חובלים, משרתים בכל הסיירות והחטיבות הקרביות", הוא מתאר בהתלהבות.
"חלקם בקורס קצינים, חלקם בתפקידי פיקוד. 40 חניכים בכל מחזור. כעת מסתיים המחזור הרביעי ולפני שבוע סיימנו למיין את המחזור החמישי. והכל מכספי תרומות. שום דבר לא נלקח מההורים". מכינת 'מגדלור' היא גם המכינה הקדם צבאית הימית יחידה, והיא גם המכינה היחידה שמלווה את המכיניסטים גם אחרי השירות עד שהם משלימים תואר אקדמי.
על סיירת מטכ"ל חלם גיורא החל מגיל בר-מצוה. "כשהייתי בן 13 תפס אותי חבר מהקיבוץ בשם עוזי ביטון, שהיה מפקד צוות בסיירת מטכ"ל", מספר גיורא. "עבדנו במדגה של הקיבוץ, והוא הכניס לי לראש את נושא הסיירת, והחליט שאהיה מפקד צוות. בקיבוצים באותם ימים, ההליכה לסיירת הייתה נושא מדובר, כמו לקורס טיס". וכך עם גיוסו התנדב גיורא לסיירת. "במהלך המסלול נפצעתי בברכיים. אני מפקד הצוות הראשון והיחיד שלא עשה סדרות מסכמות, כי הייתי פצוע, ולמרות זאת המפקדים החליטו שאצא לקצונה. את בה"ד 1 עברתי כשאני פצוע, וסיימתי בכל זאת".
אחרי הקורס חיכה גיורא להחלמה מלאה, ובזמן הזה השתתף בכמה מבצעים. 'עבודות', כלשונו.
מתי אתה מקים את 'צוות גיורא'?
"החברה התגייסו באוגוסט 90' – בדיוק כשסדאם חוסיין פלש לכוויית. זו הייתה התקופה כשלראשונה התחילו להגיע ליחידה בוגרי מכינת 'בני דוד' בעלי. בצוות אוגוסט 89 היו שני לוחמים בוגרי מחזור א' של 'בני דוד'. אלי הגיעו בוגרי מחזור ב'. אצלי כבר היו 8 חברה דתיים. זה היה מאד נדיר שכזו כמות של חובשי כיפות תגיע לצוות אחד".
זה היה צוות חזק. היו בצוות כמה חברה מאד מאד חזקים. מתוך 20 חבר'ה שהתחילו את המסלול סיימו 12. מתוך שמונה דתיים ב'צוות גיורא' סיימו את המסלול ארבעה – עמנואל מורנו הי"ד, נפתלי בנט, מתן כהנא ויחיאל וייל מאלון שבות. "מסלול נמשך שנה ועשרה חודשים. בדיוק לפני 30 שנה, במלחמת המפרץ, הם היו בטירונות יחידה. אותי שלפו להיות חלק מכוח מבצעי שאמור היה לפעול בעיראק, ובסוף לא עשה כלום", מספר גיורא.
'ועדת חקירה' בקיבוץ
גיורא, אתה בן קיבוץ של השומר הצעיר. איך 'שמוצניק' כמוך מסתדר עם ה'דוסים' בצוות?
"כשהצבעתי בפעם הראשונה בבחירות לכנסת, בקיבוץ רצו להקים ועדת חקירה לגלות מי שם פתק של 'התחיה' בקלפי. כך שאני לא ה'שמוצניק' הקלאסי. עניין הכיפה מעולם לא שינה ולא ישנה אצלי. דתי, חרדי, שמאלני, ימני – מה שחשוב הוא שיהיה בן אדם.
"אבל מההתחלה היה לי חשוב ללמוד את הציבור הזה. לי זאת הייתה חוויה – ללמוד. הייתי מפקד הצוות הראשון שהתחיל לבקר את החיילים בבתים, להכיר את אורח החיים שלהם. לא הייתי חשוף יותר מדי לנושא הדתי. הכרתי קצת את הקיבוצים הדתיים מהעמק, שלוחות, עין הנצי"ב וכו' – לא יותר מזה. כך התוודעתי לציבור הדתי. כשביקרתי לראשונה במכינת 'בני דוד', קיבלו אותי בצורה מדהימה. תפסו אותי ורקדו איתי במעגל. אני זוכר עד היום את השיחה עם ידידי הרב אלי סדן.
מצד שני – כן, הם עברו אצלי מסלול קשוח ותובעני. כמה שמסלול ביחידה קשה ותובעני, והוא באמת קשה ותובעני, מה שהם עברו אצלי היה קשה שבעתיים. אני לא אומר את זה בגאווה גדולה. היום עושים את זה אחרת".
מה הכוונה?
"הם הלכו יותר מהאחרים, סחבו יותר משקל. אם בצוות רגיל הניווט הראשון, 'ניווט חימום' בלילה הראשון הוא באורך של 25-30 ק"מ, מסלול שנחשב 'קצר', אח"כ אתה עולה ל-35-40 ק"מ. אצלי הניווט הראשון היה של 35 ק"מ, ואח"כ עלינו ל-45 ק"מ ובהמשך קרוב ל-50, לילה אחרי לילה. והם צריכים לעמוד בזמני יעד, ולאסוף נ"צ'דיקים. זה קשה, הם הולכים עם משקל, צריכים לעמוד בקצב, ואם אתה מתברבר זו בעיה שלך. ואח"כ אתה צריך להכין אוכל, לעמוד למסדרים, לעמוד בתחקיר על הניווט שהסתיים ולהכין את הניווט הבא. והגוף מרגיש את זה. ואתה כמעט לא ישן.
"זה קשה – והם עמדו בזה. היו באמת מצויינים. לכן כתבתי את מה שכתבתי למתן (הפוסט שהוזכר בפתיחה, ח"ה) זה מה שאני מצפה מלוחמים, שיעמדו במשימה. לא היו הנחות".
המפקדים שלך אישרו לך לעשות את זה?
"כמפקד צוות אני הייתי כבר ותיק. כבר הייתי במבצעים. חשבתי שאני יודע הכל. לא היו עלינו באותה תקופה יותר מדי בקרות. היום עושים את הכל אחרת. אבל הסטנדרטים שלמדו, לימדו אותם. היתה הבנה שאין דבר שהם לא יכולים לעשות. הם למדו איך עומדים במשימה גם כשהיא מאד מאד קשה".
הנתינה היא לא דרך חיים, היא החיים
בצוות שלך היו עמנואל, מתן ונפתלי – מה אתה מזהה אצל כל אחד מהם?
"הם היו סוג של שלישיית חברים. עמנואל מעולם לא היה מיישיר מבט. תמיד היה מחייך. אצלו תמיד הכל היה בסדר. מה שכן, לא הבין איך אנחנו במטכ"ל כל הזמן רצים ורצים ורצים, ויש לו חברי ילדות בגולני והם כבר בלבנון, ביו"ש, ובעזה, ואנחנו רק רצים ורצים. הוא לא הפסיק לדבר על החברים שלו בגולני. בעיניו, החבר'ה הגיבורים האמיתיים היו החבר'ה מגולני, לא אנחנו. הוא לא רק דיבר, גם עשה. תמיד דאג להם לציוד.
"בטירונות יחידה התחלנו לגלות אותו. בתחילת המסלול הם עשו טירונות יחידה כמו בצנחנים, עם קאדרים ו'טירטורים', דברים שלא מקובלים אצלנו ביחידה. בסיירת מטכ"ל אין טירטורים. להם עשינו את זה, כי הבנו שהם לא עברו טירונות רצינית. הם עשו טירונות במתקן אדם – וזה לא היה מוצלח.
"עמנואל תמיד היה ראשון - ראשון להתנדב, ראשון לנקות שירותים, לנקות את המטבח, הראשון לעמוד למסדר על ציוד אישי, כשלא תמיד הוא הספיק לסדר את הציוד האישי שלו בגלל שעזר לאחרים, ואז חטף טירטורים. אז הבנו שאצל עמנואל הנתינה למען הכלל היא לא דרך חיים, היא החיים עצמם. היא קודמת לכל. זה המשיך לכל אורך המסלול. זה המשיך עד נפילתו ממש.
"אספר לך סיפור: כשעמנואל כבר היה סגן אלוף, הגיע אלינו לוחם מיחידת 'דובדבן'. והנה הוא רואה מישהו לבוש אזרחי מנקה את השירותים. הלוחם שואל אותו 'מי זה מורנו?', והאיש אומר לו: 'תעלה למשרד ותחכה לו. עוד חצי שעה הוא יגיע'. אחרי חצי שעה הוא נדהם לראות שאותו איש שניקה את השירותים הוא מורנו, שהגיע כעת כבר לבוש מדים, עם דרגות סגן אלוף. זה היה עמנואל. וזה כשהוא כבר היה בן 35, בדרגת סא"ל ואחד המפקדים עם הכי הרבה מבצעים בסיירת מטכ"ל.
"חבר'ה במילואים שהגיעו אלי, סיפרו לי איך עמנואל, כשהיה נשאר לכוננויות שבת והוא כבר רב-סרן או סגן-אלוף, היה עוזר להם ללמוד צירים, לעבוד על הציוד ולהכין ציוד. ב-29 שנותי לא ראיתי מישהו אחר שעשה את זה. רק עמנואל".
מתן ועמנואל ידעו לפעמים להיות קצת 'שטותניקים'
מה אתה יכול לספר על נפתלי בנט? הוא כבר גילה תכונות של מנהיג ביחידה?
"נפתלי בנט הוא אחד הלוחמים הטובים והאינטיליגנטים ביותר שזכיתי לפקד עליהם. מנהיג מלידה. גם בצוות הוא היה מנהיג. הוא בלט מיד. מאד יצירתי. מאד יוזם, דוחף קדימה. בנט היה תמיד חדור מטרה. היה מאד מנהיגותי. תמיד רצה להוביל. הוא גם תמיד דאג שיהיה לידו מישהו שאיתו אפשר להתייעץ, להתלבט. בתחילה זה היה עמנואל, אח"כ זה עבר למתן. לכל אורך הדרך ראיתי שיש ביניהם חברות אמת. נפתלי הקשיב להם, גם לעמנואל וגם למתן. מקשיב להם ומאד מעריך ומחשיב את דעתם. ראו את זה לכל אורך התקופה בצוות".
איך הם התנהגו מבחינה דתית?
"כל עוד עמנואל היה באיזור, הם לא יכלו להתפרפר. עמנואל לא ויתר להם אף פעם. נפתלי הוריד לזמן קצר את הכיפה. היו כמה חבר'ה בצוות שלימים הפכו לבעלי תשובה. כמו דוד או ניר תומרקין – כיום תושב מרחבעם בנגב. הם חזרו בתשובה.
בניגוד לנפתלי, מתן ועמנואל ידעו לפעמים להיות קצת 'שטותניקים'. גם עמנואל וגם מתן היו אחראים על הצחוקים. למתן יש חוש הומור מדהים, חבל על הזמן. הוא בחור מאד חד. הוא ועמנואל היו אחראים על ה'צחוקים' בצוות. בצד היותם לוחמים באמת סופר מקצוענים, הם ידעו לעשות גם את ה'צחוקים'.
"למתן המסלול היה קשה מאד. הוא התגלה יותר ובא לידי ביטוי בצוות דווקא לקראת סוף המסלול. אז הוא התגלה כבחור מקצועי מאד, יסודי מאד, עם שיקול דעת. הם בהחלט היו לוחמים מעולים ואנשים מעולים".
מה אתה יכול לספר על פעולות מבצעיות שהצנזורה לא תמחק?
"כלום. עשינו במהלך המסלול לא מעט מבצעים ביו"ש ו"מבצעי גדר" בסוריה. לאחר המסלול היה מבצע עומק בסוריה, שאחריו אני יצאתי לקורס מ"פ'ים ומשם עברתי עד 1995 ליחידת 'דובדבן'. נפתלי יצא לקורס קצינים – למיטב זיכרוני הוא סיים אותו בהצטיינות, עבר להיות מפקד צוות ואח"כ מפלג ב'מגלן'. נפתלי היה מפקד פלגה מיוחד, והפך להיות מפקד מיתולוגי במגלן. הוא גם חיבר את המנון מגלן. מתן, אחרי 3 וחצי שנים של שירות מפרך ביחידה, החליט ללכת לקורס טייס. אני לא יכול לספר מה עוד עשינו".
הרגשתם שיש למתן חלומות של טייס?
"לא. האמת היא שמאד הופתעתי. הוא אמר לי שהוא כל כך השקיע בקורס טייס שלא היה נעים להם להדיח אותו. בסוף היה מפקד שתי טייסות אפ-16 וסיים כקצין המבצעים המיוחדים של ח"א בדרגת אלוף משנה".
אתם בקשר מאז?
"ברור. יש בינינו קשר טוב. שהתחזק מאוד לאחר נפילתו של עמנואל ז"ל מאז אנחנו מתייעצים. מדברים מדי פעם על הכל, גם על המפלגה. אלו חברה שאני מאד אוהב, מאד מעריך, ומאד שמח שהם האנשים בעמדות מנהיגות. הלוואי שיגיעו יותר כמוהם להנהגה של המדינה. אלו אנשים ערכיים ונקיי כפיים, וזה מאד חשוב. אני סומך עליהם במיליון אחוז ומקווה מאוד שיגיעו להנהיג את המדינה".