שנים עשר השבטים הם ביטוי לריבוי ולעוצמה הגדולה של עם ישראל, שהפכו באחת מבודדים לעם. יש יתרון גדול בריבוי, אך יש בו גם סכנה של פירוד ופלגנות. לכן, ההדגשה של האיחוד ושל האחדות בעם ישראל, היא אבן בסיס לחיי החברה והעם, אבן בסיס לקבלתה של התורה וליכולת לעבוד את ה'.
תחילתו של העם היה בפירוד בין רחל ולאה, נשות יעקב. אמם בתחילת הדרך נראה היה כי יש אידיליה בין האחיות, אימותינו הקדושות. רחל מוסרת את סימניה ללאה, וכך לאה נישאת ראשונה ליעקב. אולם אט אט מתגלה, כי נוצר מתח רב בין האחיות, מתח המשקף חוסר אחדות.
ראשית המאבק היה בהבדלה בין האימהות - רחל אהובה ולאה שנואה. לאה בקרותה שם לשמעון, אומרת: "כי שמע ה' כי שנואה אנוכי", וגם ה' עצמו קורא לה שנואה: "וַיַּרְא ה' כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה, וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ, וְרָחֵל עֲקָרָה". על מנת שלא נחשוב שיעקב אכן שנא ממש את לאה, מובא בגמרא כי אין זה פשוטו של הפסוק, אלא "ששנואים מעשי עשיו בפניה, ויפתח את רחמה". ומכל מקום, אין מקרא יוצא מידי פשוטו.
המשכו של הניגוד הוא בקינאה שמקנאת רחל בלאה שאומרת ליעקב: "הבה לי בנים, ואם אין מתה אנוכי". יותר מכך אנו מוצאים בהפרדה שמפריד יעקב בין לאה וילדיה ובין רחל וילדיה, הפרדה משמעותית שיוצרת נתק בין שבטי לאה לשבטי רחל, ראה סיפור הכתונת, המקלקלת סופית את היחסים ומביאה למכירתו של יוסף. "לעולם אל ישנה אדם בניו בין הבנים, שבגלל משקל שני סלעים מילת שנתו יעקב ליוסף יותר משאר בניו, נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו ישראל למצרים". מכירת יוסף גורמת לנזק עצום לאורך הדורות. גם הגזירה על מותם של עשרת הרוגי מלכות באה מכוחה.
איחוי השברים גם הוא נמשך לאורך דורות רבים. בתחילה ההשלמה בין יוסף ובין אחיו במצרים, ובהמשך כששבט בנימין מותר לבוא בקהל, והותרו השבטים לבוא זה בזה בתקופה של מעשה פילגש בגבעה. זוהי אחת מהסיבות, שעד היום חוגגים את ט"ו באב. סיבת השמחה היא שלא נכרת שבט מישראל. נשים לב כי זהו שבט בנימין, מבניה של רחל.
הדבר מלמד אותנו כמה חשובה היא האחדות. כמה חשובים הם הגיוון מחד והאחדות מאידך. חברה יהודית אינה יכולה להיות מיקשה אחת. היא מכילה צבעים וגוונים רבים, שגם אם בתהליך הבירור צצים מחלוקות, מאבקים ומלחמות, הרי שהתוצאה צריכה להיות אהבה, והדרכה זו אם תופנם תביא ברכה גדולה לעולם.
בנוסף, צריכים אנו להתפלל כי החברה הישראלית תחזור לשלמותה, שעשרת השבטים יתגלו ויתאחדו לחטיבה גדולה אחת של עם הנושא את הקריאה הגדולה בשם ה' בעולם. ללא ספק, אחת הרעות היום היא, שאנחנו רק מתי מעט מהעם הגדול המפואר של שנים עשר השבטים. היכולת המדעית היום מסוגלת לגלות מיהם בניה של לאה, ואחר כך נצטרך למצוא את התשובה כיצד מקרבים אותם חזרה.
כמו כן, עלינו גם ללמוד, כי מעשים קטנים בתחילת הדרך, במידה והם נעשים נכון, מביאים לתיקון גדול לאורך הדורות, ואם הם נעשים בצורה שאינה נכונה, הרי שהם מקלקלים לדורי דורות. לעיתים, בשעת מעשה איננו מבינים את גודל השעה ואת משמעות המעשה בכל תפארתו. מעשי האחים שבכל פעם מותחים את הרוח הפנימית שלנו, ובסופם משמחים את ליבנו למראה הסוף הטוב, קולם נשמע מסוף העולם ועד סופו, במסר של אחדות שלימה.
הרב חיים רטיג, יו"ר זהות, איגוד המרכזים לזהות יהודית, וראש ישיבת בינות, רעננה