פרשתנו פותחת בפסוק: "זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה", ומיד לאחריה מופיעה מצוות פרה אדומה. מדוע נושא זה הוא 'חוקת התורה'?
תורת ישראל מעמידה את החיים במרכז תפיסת עולמה. התורה מסיימת את סיפור הבריאה: "וַיַּרְא אֱלֹקים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי". ה' ברא עולם שהוא 'טוב מאד', ונזר הבריאה הזו הוא האדם, שנברא ביום הששי.
אלא שנגזר עליו המוות, אחרי שחטא ועבר על צו ה' שלא לאכול מעץ הדעת. מאז קצובים חייו בעולם. הוא יצור סופי מול האין סוף האלוקי. אבל ניתנה לו יכולת הבחירה – בין להיות כאחד היצורים בני החלוף, כצמחים או בעלי חיים, או לחיות חיים רוחניים, חיי עולם הבא, למרות היותו זמני בעוה"ז.
דוד המלך מתאר מתח זה במזמור ח' בתהילים: "כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂי אֶצְבְּעֹתֶיךָ יָרֵחַ וְכוֹכָבִים אֲשֶׁר כּוֹנָנְתָּה. מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ".
אבל מיד לאחר מתאר המשורר את גדלות האדם: "וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט מֵאֱלֹקים וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ. תַּמְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ כֹּל שַׁתָּה תַחַת רַגְלָיו. צֹנֶה וַאֲלָפִים כֻּלָּם וְגַם בַּהֲמוֹת שָׂדָי. צִפּוֹר שָׁמַיִם וּדְגֵי הַיָּם עֹבֵר אָרְחוֹת יַמִּים". האדם קרוב לאלוקים, שנתן לו את היכולת למשול במעשי ידיו, כל הבהמות, העופות ודגי הים.
האדם צריך אם כן לבחור באיזה מעמד יימצא - נשלט על ידי איתני הטבע או שולט עליהם?
זה סודה של פרשת פרה אדומה: האם האדם שולט על המוות, שהוא הטבע החומרי, אשר גם אם הוא נראה מושלם, הרי הוא בר-חלוף; או שהאדם נשלט על ידי הטבע, והמוות הוא המכתיב לו את השקפת עולמו ואורח חייו?
הכהן לוקח פרה אדומה מושלמת, החומר בשיאו ובתפארתו, שוחט ומזה דמה לכיוון אוהל מועד, מקום השראת השכינה, מקדש הרוחניות. בכך מראה הכהן את יכולת השליטה על המציאות הגשמית בת החלוף. הוא אינו מסתפק בשחיטה אלא שורף אותה, כדי כליון גמור. אפר הפרה יושם בתוך מים, המסמלים את החיים הזורמים, חיי הרוח. מים אלו ישמשו לטהר את מי שבא במגע או בקירבה אחרת עם המוות. הפגישה עם המוות מורידה את ערך האדם, מייאשת אותו ומראה לו את אפסותו. זו תחושה הפוכה ממגמת התורה, המאדירה את האדם היודע את מעלתו הרוחנית. התורה מחנכת אותנו לחיות את חיי העולם הבא בתוך העולם הזה, למרות העובדה שנגזרה מיתה על המין האנושי.
"יראת המוות היא מחלת האדם הכללית, הבאה בעקב החטא", אומר מרן הראי"ה ב'אורות הקודש' (ח"ב שפ"א). "החטא יצר את המוות, והתשובה היא התרופה האחת להכחיד אותו מן העולם... התרופות האמתיות שבהן העולם הולך ומשתחרר משעבוד המוות, הן גנוזות באוצר חיים, בנשמתא דאורייתא, המתגלה בכל גילוייה, והולכת ומסתתרת בחביון עוזה".
לא בכדי נקבעה פרשה זו כפתיחה לחלק השני של ספר במדבר, החלק העוסק בתיאור שנת הארבעים ערב הכניסה לארץ ישראל.
א"י היא ארץ החיים, שיש בה מימד של עולם הבא. גן עדן בעולם הזה. החיבור החזק לחיים מתגלה בעיקר בא"י. זו הסיבה שהתורה קבעה את פרשת אדומה במקום זה. א"י היא ארץ החיים, בה ניתן לחיות חיי דבקות בה', ובה קיימת הקפדה מיוחדת על איסור שפיכות דמים. לכן אנו מצווים להקים בה ערי מקלט. אכילת תרומה וקדשים וכניסה למקדש מחייבות טהרה. הקפדה על טהרה מתוך התרחקות ממתים וקברים, מאפיינים את החיים הארץ ישראלים.
הרב בניהו ברונר ראש בית המדרש במכללה האקדמית צפת.