נקמה היא מילה קשה. התורה אוסרת לנקום: "לא תקום ולא תטור...". לעומת זאת, אנו פונים ומבקשים מה': "לעשות נקמה בגויים" או "א-ל נקמות ה'", ועוד.
בפרשתנו אנו פוגשים את הפחד מנקמה. לאחר פטירת יעקב אבינו, חוששים אחי יוסף, שמא הוא ינקום בהם. כדי למנוע נקמה, מוסרים האחים ליוסף הודעה 'לא מדוייקת': "וַיְצַוּוּ אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר, אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר, כֹּה תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף, אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי רָעָה גְמָלוּךָ. וְעַתָּה שָׂא נָא לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹקי אָבִיךָ... (נ', ט"ז-י"ז).
רש"י במקום מעיר, שיעקב ממש לא חשד ביוסף כי ינקום באחיו. והגמרא ביבמות (ס"ה, ב'), כותבת, שהאחים המציאו זאת מפני דרכי שלום. אבל יוסף מדהים בתגובתו האמונית: "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף: אַל תִּירָאוּ כִּי הֲתַחַת אֱ-לֹהִים אָנִי? וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה, אֱ-לֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה, לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם רָב" (נ', י"ט-כ').
יוסף מלא יראת שמים. רואה את כל הסבל שעבר כהשגחה מוחלטת של הקב"ה. ומכאן שאין מקום לנקמה מול הטוב שעשה ה'.
השבוע ציינו את צום עשרה בטבת, שנקבע ע"י הרבנות גם כיום הקדיש הכללי. בו אנו גם מתייחדים בו עם זכר קדושי השואה. סיפורים רבים מימי שואת אירופה, מעידים על זעקתם האחרונה של הנרצחים לנקום את מותם. סיפור מיוחד נמצא במכון השואה והאמונה שם-עולם. סידור שנמצא במחנה ההשמדה טרבלינקה הגיע לידי המכון. כמעט מיליון יהודים נרצחו במחנה הזוועה הזה. רק 67 הצליחו לברוח אל החיים ולספר. הסידור שנמצא בשטח המחנה לאחר עזיבת הגרמנים, הוא עדות אילמת לסיפור שיישאר ברובו נעלם מאתנו. על כריכת הסידור כתב בעל הסידור בדם את שמו: "משה קמינקא טרבלינקא". ובצידו האחורי של הסידור, הוא כותב (ביידיש): "טאטע נקומע" (= אבא, נקמה!; ומציין שזה על רצח אשתו ובתו בטרבלינקה). בקשתו לנקמה מעלה שאלות לדורות שאחרי השואה הנוראה: מהי הנקמה שהם ביקשו מאיתנו? או, מהי הנקמה הנכונה?
נער בשם משה פלינקר מגטו האג, רשם יומן אישי מלא באמונה וגעגועים לארץ ישראל. הוא נרצח עם משפחתו באושוויץ. היומן הוא לנו עדות מרגשת למאווייו של הנער משה. וכך הוא כותב על הנקמה האמיתית: "בדברי אליכם על דבר נקמה, אינני חפץ כלל וכלל שתבינו בזה שכל יהודי, שיכול לשאת חרב, יקום ויתנפל על גרמני.
"לא אחי החביבים, שמדברים בישראל על נקמה כזו... זוהי תפילה לקדוש ברוך הוא שהוא ייקום את נקמתנו. כי בחפצנו לנקום מה שיש לנקום, נצטרך להתקומם נגד כל העולם כולו, כי אין עם ואין ארץ שלא סבלנו מהם צרות מרות וקשות.
"לא אחי. בדברי אליכם על דבר נקמה, דורש אני מכם לשים לב רק לצד החיובי של הנקמה. נקמתנו... תהיה הקמת ארצנו וישובה על ידי עמנו...
זאת תהיה הנקמה היותר גדולה שיש בידינו לנקום".
בימים אלו, שעדיין אוייבינו מבקשים לפגוע בנו ולשפוך דם יהודי, נזכור את הנקמה האמיתית שדיבר עליה הנער משה פלינקר: הקמת הארץ ויישוביה. זאת הנקמה הגדולה שלנו על הנאצים. זאת הנקמה שלנו על המבקשים לאבד את שם ישראל מהעולם גם כיום: עוד ישוב, עוד בית, עוד חיבור לארצנו הקדושה, מתוך הביטחון והאמונה הגדולה של יוסף. טאטא נקומע!!!
הרב שלום מלול, ראש ישיבת אמי"ת, אשדוד