ברית אלוקית נכרתה זה מכבר, וההבטחה על הזרע והארץ שניתנה לאברהם, תוך כדי שרטוט המהלך ההיסטורי ארבע מאות שנה קדימה, מרחפת באוויר בהמתנה למימושה.
מה מעכב? מה חסר? באופן פשוט, מה שחסר הוא השלמת צורתו של אברהם והפיכתו לנימול, לתמים בנשמה שנוצר דווקא מתוך הטלת מום בגוף. האדם זקוק לתיקון והשלמה. זו תמימותו ושלמותו, שהוא יודע שהוא חסר, והוא צריך לעבוד כדי להשלים את עצמו. שלמות ההשתלמות.
אם כך, אברהם ממתין ועומד להתממשותה של ההבטחה האלוקית, הברית, ששום דבר לא יכול לעכבה או להשיגה לאחור.
אך אופן הביצוע נראה מוזר למדי.
אברהם ניצב פתח אוהלו, ממתין כחום היום. כשהוא רואה שלשה אנשים ניצבים עליו, הוא מייד רץ לקראתם ומזמין אותם להתארח. בסיום אירוח לבבי זה, הוא מתבשר בבשורת הבן.
ומייד צפה ועולה השאלה- ואם אברהם לא היה רץ לקראתם? אם הכאב היה גדול מידי, או שאברהם לא היה שם לב? מה היה קורה אז להבטחה האלוקית? האם הייתה חוזרת ריקם?
כנראה שלא. כנראה שהייתה מחפשת לה הזדמנות אחרת לצאת אל הפועל, אך תוך כדי כך למדנו דבר חשוב. גם אם ישנה הבטחה אלוקית, גם אם הברית נכרתה, עדיין מוטל על האדם להכין את הכלי לתוכו האור יהיה ניצוק. זה בסך הכל הכלי, זה לא התוכן. התוכן הוא אלוקי ובלתי משתנה, קיים לנצח ולעד, אך אם אין כלי, האור ממתין ועומד בלא יכולת לצאת אל הפועל, מאין כלים להכילו.
זהו תפקיד עצום. מתברר שחלק גדול מהעבודה שלנו כאן בעולם הזה היא, להכין כלים. השפע האלוקי זורם ומשפיע, וכל השאלה האם יש עוד כלים בבית?
והכלי שדרכו עוברת ברכת הזרע לאברהם הוא החסד. לא סתם חסד אלא חסד יוצא דופן, החורג מגבולות ההיגיון האנושי. כדי להכניס שלשה ערביים אלו, היה על אברהם להתגבר על מכאוביו וכאביו, על כבודו שהרי נדמו לו שלה עובדי עבודה זרה מן הסוג הפחות ביותר, ולבסוף, היה עליו להתגבר על הדבר היקר והחשוב מכל - על הדיבור האלוקי שפקד אותו לאחר הברית. אין לתאר ולשער את העונג האוחז את האדם הזוכה לגילוי שכינה. כל חפצינו הגשמיים לא ישוו בתענוג הזה, ואברהם פונה אל השכינה ומבקש ממנה להמתין לו מעט. "אל נא תעבור מעל עבדך", ורץ להכניס שלשה ערבים.
ובכך יצר את הכלי. כדי שאברהם יוליד, צריך לפרוץ את גבולות הטבע החוקיים. אברהם איננו יכול להוליד ילד בצורה טבעית, מפני שכל קיומו של הילד הזה ושל בניו שיבואו אחריו, לעולם לא יהיה טבעי. סוד קיומו של עם ישראל הוא פלא אלוקי, שמתחיל מלידתו של היהודי הראשון שנולד תוך כדי צחוק על חוקי הטבע. צריך לפרוץ את המגבלות. ישמעאל, הבן הטבעי של אברהם, נולד כתוצאה ממהלכים טבעיים, אבל יצחק, הוא הנימול ליום השמיני, הוא מעל הטבע, וכל הולדתו היא צחוק מתמשך של בורא עולם לחוקים שהוא עצמו טבע. טבע, אך קבע להם יוצאים מן הכלל. שאחד מהם הוא אברהם: אל תקרי בהבראם אלא באברהם.
אך אברהם צריך ליצור בעצמו את הכלי לאור המדויק שצריך להופיע עליו. מי שרוצה לזכות לשפע חיים מעל הטבע, צריך שבעצמו ירוץ להעניק חיים בניגוד לטבע שלו, בניגוד לטבע הגופני הכואב, בניגוד לטבע הרוחני המשתוקק להמשיך את הדיבור האלוקי. כנגד כל אלה הולך אברהם, ובמו צעדי ריצתו, יוצר את הכלי לתוכו תינתן ברכת הזרע שלו עצמו.
כמה גדול כוחו של הכלי. בו תלויה ביאתה של הטובה. היעדרו יכול לדחות ולסלק את הרעה, ועבודת הכנתו היא פשוטה. להיות כלי, פתוח, מוכן לקבל, מודע לזה שהשפע האלוקי זורם, חפץ להופיע, אם רק ניצור לו את כלי הקיבול. אם רק נהיה ראויים.
לכן, נרחיב את הכלים. לא נתבייש לשאול כלים מחברים ומשכנים: מידה טובה שראינו, משהו טוב ששמענו. זה מה אומרת לנו ההפטרה: "וַיֹּאמֶר לְכִי שַׁאֲלִי לָךְ כֵּלִים מִן הַחוּץ מֵאֵת כָּל שְׁכֵנָיִכְי כֵּלִים רֵקִים אַל תַּמְעִיטִי". לא נמעיט, לא בכמות הכלים ולא באיכותם. לא נזלזל בפכים קטנים. כל כלי אשר יכול לאצור בתוכו אור, נאמץ אל ליבנו, וכפי גודל הכלים כך יהיה גם השפע אליו נזכה: "וַיְהִי כִּמְלֹאת הַכֵּלִים וַתֹּאמֶר אֶל בְּנָהּ הַגִּישָׁה אֵלַי עוֹד כֶּלִי וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אֵין עוֹד כֶּלִי וַיַּעֲמֹד הַשָּׁמֶן".\
הרב אייל ורד, רב קהילת יחדיו, פ"ת