"אם היית נוטע נטיעה בארץ ישראל, ושמעת כי משיח בא, סיים הנטיעה וצא קבל פני משיח". כך הדריכו אותנו חז"ל לפעול לכשהמשיח יגיע. נשאלת השאלה היתכן שבשורה כל כך נכספת, תִדחה מפני הנטיעה?
חז"ל מלמדים אותנו שורש גדול, והוא עוצמתו וחשיבותו של עמל האדם. העמל והמאמץ הפיזי–חומרי, משמש ככלי מלמטה כדי שיחזיק ויכיל, כל ברכה ואידיאל. כל חיי הרוח בנויים על כלי חומרי. זהו יסוד ייעודו של האדם. מעשיו של האדם גדולים, שהרי לא לחינם, לא גדלות גלוסקאות (כיכרות לחם) על העצים, אלא החריש, הזריעה, ההשקיה, הדישון וכו', מביאים לעולם את הברכה. העמל והזיעה הם מהות החיים, כדי להתחבר למציאות הסובבת אותנו בפועל.
אחרי שהאדם עמל בפועל לרווחתו ומחייתו הפיזית, הוא יכול לבנות מעל כלי זה - קומה רוחנית. עם יסודות עמוקים בעולם המעשה. מכאן עלינו להבין, באותו יחס, את משמעותו ועוצמתו של בית המקדש. מהותו של בית המקדש, מקום השראת השכינה, הוא לחבר את האדם (גם את הגוי) על ידי מעשיו הפיזיים, דוגמת הבאת קרבנות, מנחות, נסכים וכו' למציאות הממשית הכי נעלה. קידוש החומר ברמה הכי נשגבה שלה.
משמעות החיבור בין האידיאל – הרוח, לבין הכלי - החומר, שלתוכו יוצקים את הרעיון והערך, היא שעל האדם להעמיק ולעיין מדוע ולמה התוכן הערכי מתאים לכלי? שהרי ההנחה בכלי, היא לא רק טכנית, אלא מהותית, ומעצבת דרך וזהות. ואכן, הכלי הגדול שמכיל את כל האידיאות, הוא הקוסמוס, ומרכזו הוא המקדש. משמע שחורבן של מקדש, משמיט מתחת רגלנו את הכלי של צרור האידאות. כאשר מפנימים לרמה הזאת את חסך המקדש, מרגישים את החסך באופן משמעותי, שמביא לצער אמיתי. המקדש נקרא כך, משום שהוא משדר את הערך של המקום ותכולתו.
בתשעה באב נחרב מקום ההשפעה הגדול על האדם. הוא נחרב פעמיים בתשעה באב. גם בית ראשון שנחרב על ידי הבבלים וגם בית שני שחרב על ידי הרומאים. ועולה השאלה, בזמן חורבן הבית, לאן נברח והיכן נמצא את הזדמנות לשינוי? איפה נמצא את הכלי להכיל בו את עולם הרוח הנשגב שלנו? הדבר דומה, לאדם שמבקש להינפש במקומות שלווים ואקזוטיים, וכל המקומות האהובים עליו אינם עוד.
התשובה היא, שבאמת אין לנו כיום את הכלי החשוב הזה. אין פתרון ואין תשובה טובה לכך, ולכן הקושי והצער עמוקים כל כך. אבל מתוך עומק חלל ההשפעה מהמקדש שחסר, משם צומחים ועולים כוחות המסוגלים להוציאנו מן המיצר. דווקא מתוך האין - מגיעים ליש. זוהי המשמעות הפנימית והעמוקה של תשעה באב. מתוך התשעה באה התשועה. שנזכה בעזרת השם לצאת מחורבן לבנין עדי עד.
הרב שמעון אמור, רב המכללה האקדמית לחינוך חמדת הדרום