חז"ל הציגו את השאלה הקשה בנושא חטא העגל: דור שיצא ממצרים וראה ניסים ונפלאות, כיצד זה שאחרי תקופה מבורכת במעשי ניסים גדולים, עושים עגל מסכה, ואומרים עליו: "אלה אלוקיך ישראל"???
אכן, חלק מן הפרשנים, לא הסכימו עם הגישה הרואה בחטא עבודה זרה ממש, ובראשם ריה"ל, הרמב"ן, אבן עזרא ואחרים.
הרמב"ן אומר: "גם זה הכתוב יורה אותך, כי אין טיפש בעולם שיחשוב, כי הזהב אשר היה באזניהם, הוא אשר הוציאם ממצרים... כי הם מודים במי שאמר אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, כי שמו הגדול הוא המוציא אותם משם". אלא, אומר הרמב"ן, שביקשו מישהו או משהו, שימלא את החלל שנוצר עם היעלמותו של משה: "אבל העניין כמו שאמרתי, שלא ביקשו העגל להיות להם לאל ממית ומחיה... אבל ירצו שיהיה להם במקום משה מורה דרכם".
וכן ריה"ל בכוזרי: "ולא היה העוון יציאה מכלל עבודת מוציאם ממצרים, אך היה מרי לקצת מצוותיו". ומסביר: "ונשארו העם מצפים לרדת משה והם על עניינם... אולם משה נשאר בהר ארבעים יום... אז גברה האכזבה אצל אחדים מבני ההמון הרב ההוא... ולבסוף הרגישו אחדים מהם צורך לבקש להם נעבד, שיוכלו לפנות אליו ככל האומות, אך הם לא כחשו באלוקותו של מוציאם ממצרים".
וברוח זו אומר אבן עזרא: "חלילה שעשה אהרן עבודה זרה; גם בני ישראל לא ביקשו עבודה זרה", אלא, כל בקשתם ל"כבוד חונה בצורת גוויה". כלומר, כבוד ה' שהוא חונה ושרוי בצורה מוחשית לעיני כל.
לעומת הגישה השוללת את הגדרת חטא העגל כעבודה זרה ממש, אנו מוצאים, דווקא בתקופה החדשה, פרשנים הנוקטים עמדה זהה למדרשי חז"ל, הרואים בחטא העגל סוג של עבודה זרה: בעל התורה תמימה רבי ברוך הלוי עפשטין, הרב בר שאול ונחמה ליבוביץ'.
בעל התורה תמימה מסתמך בעיקר על דברי הגמרא והמדרשים המתייחסים למעשה העגל כמעשה של עבודה זרה.
הרב אלימלך בר-שאול בספרו 'מן הבאר', אינו מביא דברי סנגוריה על מעשה החטא, אלא מדבר על הנפילה הנוראה של בני ישראל, תוך ציון מפורש, שיש מעלות ומורדות, גם בחייהם של קדמונים: "אותם של דור דעה, ששיתפו עצמם במעשה העגל, הרי זכו באמת יחד עם כל קהל ישראל קדושים לגילוים נפלאים עד שלא חטאו, וכאשר בושש משה, ראו עצמם מנותקים מן המעיין החי של דעת אלוקים, אמרו בלבם: מה שחזינו ומה שקיבלנו - הוא סוף חיזיון וקבלה. ואמרו: בואו ונחתום כל מה שהשגנו על ידי ריכוזו ומיצויו וגילומו ביצירה אחת. כך הפכה גדולתם לנפילה נוראה. כך נאמר: ועשו להם עגל מסכה".
גם נחמה ליבוביץ' המצביעה על המורדות בעם ישראל, מסבירה זאת כעבודה זרה, וקובעת נחרצות: "רצתה התורה ללמדנו ולהראות דוגמה לדורות, שדבר זה יתכן. ועצם ההנחה שבני אדם, אשר עמדו בתחתית הר סיני, אינם מסוגלים עוד לשקוע בבערות, בכסלות בתועבת העבודה הזרה- מופרכת מעיקרה".
ועל הגישה השונה מקצה לקצה, ניתן לומר: זאת נאמרה בגולה, והאחרונה נאמרה בחזרה לריבונות במדינת ישראל - וכאן, אין צורך באפולוגטיקה, אלא הדגשת הדברים כהווייתם והתמודדות עמם.
ד"ר שמעון אוחיון, מנהל מרכז דהאן למורשת קהילות ישראל