פרשת נח פותחת באחד הסיפורים המוכרים ביותר בחברות האנושיות: מים רבים השוטפים כל דבר העומד בדרכם ומוחקים הכל. הרושם העולה מפרשת נח וסיפור המבול, הוא תחושה של פיספוס והחמצה של ייעוד הבריאה עד כי "ניחמתי כי עשיתים". האנושות החמיצה ופיספסה את ייעודה, בכך שהגיעה לשפל המדרגה המוסרית-חברתית ושינוי הנורמות החברתיות, כך שאכזריות, חוסר רחמנות ואי התחשבות, נחשבו לדברים מקובלים עד מאוד. לא רק נפש האדם הפרטי הושחתה משינוי הנורמות, אלא גם הסיכוי לחברה טובה ומוסרית נעלם אף הוא עם ריבוי מקרי הגזל, החמס, עיוות הדין ועיוות היחסים בין האדם והחי.
התגובה הא-לוהית להחמצה של הבריאה הייתה מבול, שנראה כצעד מתבקש של מחיית כל היש מעל פני האדמה ולהתחיל מחדש. אך האם יתכן כי אותו שטף מים רבים שהשמיד את כל היקום, גם נועד לחנך את החברה האנושית הבאה אחרי דור המבול? האם המבול עצמו הוא חלק מתיקון העולם?
המים, אליהם נמשלה התורה, הם כוח החיות של הבריאה כולה, ובהם תלויה הישרדותם של בני האדם ובעלי החיים. כאשר המים זורמים בנחת, הם משקים, מרווים ומביאים לפריחה ולשיגשוג, אך כאשר הם ניתכים ארצה בכמויות אדירות, הם מוחקים כל דבר העומד בדרכם, ויוצרים בילבול גדול. בילבול הזהה לזה שנוצר כאשר כוחות החיים והתחרותיות של אנשי דור המבול יצאו מפרופורציה והביאו להרס ולהשחתת המוסר, החברה והבריאה.
רש"י מבאר לנו כי המילה מבול מורה על התבלות ובילבול של המציאות. מבול עושה פעולה כפולה - גם מבלה והורס וגם יוצר דבר חדש ומעורבב, בלילה חדשה ממה שקדם לה. אם הפריקה המוסרית שהובילה למבול הייתה פירוק החברה, הרי המבול הבולל מחנך לאחדות, להתחשבות, לגיבול ולגיבוש החברה האנושית מתוך המשבר אליו הגיעה.
הקב"ה מצא פתרון להמשכיות החיים בעולם, למרות המבול, ע"י הישרדות האנושות והחי בתוך תיבת נח, אך לא מורה לו להציל את הדומם והצומח. זאת, על אף שהצומח בישר את התחדשות היקום והמציאות. ע"י ההוראה להציל דווקא "מכל החי מכל בשר", הקב"ה מבקש לומר כי יסוד ושורש קיום העולם הוא דווקא המוסר של החיים. את ה'יחד' החברתי והאחווה צריכה להשיג האנושות החדשה בהתאם לנבואתו של ישעיה: "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ".
הבורא יתברך בחר להתערב ולאחד את החברה האנושית והחי, שהרי העליונים ניזונים מהחיות של מטה, כמו שנאמר "תנו עוז לא-לוהים". רש"י מציין במפורש שהמבול ירד ועירבב הכל מהגבוה לנמוך, כדי להזכיר לנו כי כאשר אנו מנסים להפריד בין שכבות החברה, יגיע הגורם האחראי ויגבש אותנו מחדש ע"י הורדת אלו שחשים עצמם 'עליונים'.
כברואיו של הקב"ה אנו צריכים להגיע לאחווה ול'יחד', להיות מגובשים ובלולים כמנחה בלולה המאחדת את סך מרכיביה, על אף השוני העצום בינם, מאוחדים כמנחה חדשה לה'.
הרב שמעון אמור, רב המכללה האקדמית לחינוך חמדת הדרום (ליד נתיבות)