הדיבר הראשון מבין 'עשרת הדברות', אותן אנו קוראים בחג השבועות, הוא "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים" (שמות כ, ב), ובכך מציג הקב"ה את עצמו לא רק כ'סיבה הראשונה' המקיימת את העולם, אלא, מעבר לכך, כמי שמתגלה בהיסטוריה.
במילים אלו טמון חידוש גדול עבור האנושות כולה, לפיו האל מתעניין במה שנעשה בתחתיות ארץ, "בָּעוֹלָם וּבָאָדָם, בְּנֶפֶשׁ הַיָּחִיד וּבְנֶפֶשׁ הָעַמִּים, בְּדַאֲגוֹת הַחַיִּים הַיּוֹמִיִּים וּבְהִתְגַּדְּרוּת הַלְּאֻמִּים וְהַמַּמְלָכוֹת, בַּעֲלִיּוֹתֵיהֶם וִירִידוֹתֵיהֶם, בְּנִכְלֵי הַפּוֹלִיטִיקָה, בְּשִׁגְעוֹנוֹת הַמִּשְׁתַּגְּעִים, בְּעָרְמַת הָעֲרוּמִים וּבְיִשְׁרַת לֵבָב הַיְשָׁרִים, בְּחָכְמַת הַחֲכָמִים, בְּבִינַת הַנְּבוֹנִים, בִּגְבוּרַת הַגִּבּוֹרִים וּבָרוּחַ הַחַלָּשׁ שֶׁל הַחַלָּשִׁים", כלשון הרב קוק בספר אורות (עמ' כט). זהו "הענין האלוהי", עליו מדבר רבי יהודה הלוי בספר "הכוזרי", לאמור: האלוה מתעניין בנו ומתאווה להשכין שכינתו בקרבנו, והוא פועל בהיסטוריה ומקדם את המציאות כולה אל עבר גאולתה.
ובאמת, אחד מן הראשונים, רבי יצחק קורביל, מבעלי התוספות בצרפת, בתחילת ספרו "ספר מצוות קטן" (סמ"ק), מסיק מן הדיבר הראשון שישנה מצוה "לידע שאותו שברא שמים וארץ הוא לבדו מושל למעלה ולמטה ובד' רוחות העולם .. לאפוקי (=להוציא) מן הפילוסופים שאומרים שהעולם נוהג במזל מאליו ואין לו מנהיג, ואפילו קריעת ים סוף ויציאת מצרים וכל הנפלאות שנעשו - במזל נעשו. ויש לנו להאמין כי שקר הם דוברים! אכן הקב"ה מנהיג את העולם ברוח פיו והוא הוציאנו ממצרים ועשה כל הנפלאות".
לפי זה מסביר הסמ"ק את אחת השאלות שהאדם נשאל בשעה שמכניסים אותו לדין: "צפית לישועה?" (שבת לא, א) – מה המקור ממנו למדים שעל האדם לצפות לישועה, שואל הסמ"ק, והוא משיב שהדיבר הראשון הוא מקור החיוב לצפות לישועה, "שכשם שיש לנו להאמין שהוציאנו ממצרים ... כך יש לנו להאמין שיוציאנו ויקבצנו מבין הגויים". במילים אחרות, האמונה בעתיד הטוב נכללת בפסוק "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים" (שמות כ, ב), כי כשם שהקב"ה לא השאיר אותנו במצרים, לא שכח מאיתנו ולא הסכים עם העוול שנעשה לנו, אלא הוציאנו משם בניסים גדולים, כך אנו מאמינים שהקב"ה מתעניין בנו, אוהב אותנו, ויגאלנו בבוא היום.
והיום הזה, תהילה להשם יתברך, אכן הגיע!
אשרינו שאנו זוכים לראות "עין בעין" (כלשון הנביא ישעיה נב, ח) כיצד הקב"ה משיב שכינתו לציון וגואל את עמו ישראל, הארץ פורחת ומאירה פניה לשבעת מליוני היהודים שכבר שבו אליה, ומדינת ישראל מצליחה ומשגשגת מכל הבחינות כולן!
אשרינו שאנו זוכים לראות באיחודה של ירושלים מזה חמישים ושלוש שנה, וממש לנגד עינינו מקבלים דבריו של הנביא זכריה משנה תוקף: "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת: עוֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ מֵרֹב יָמִים, וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ" (זכריה ח, ד-ה).
הכרת הטוב לריבון העולם על הזכות הגדולה לראות בבנין ירושלים היא אבן יסוד בחינוך הציוני דתי, דווקא השבוע, בין יום שחרור ירושלים לבין חג מתן תורה, עלינו לעשות הכל להיות ראויים לה.
הרב ד"ר חגי שטמלר הינו ראש מדרשת "בדרך אפרתה", מכללת אפרתה, ירושלים.