סיפור יוסף ואחיו נפתח בחלומות יוסף. ונשאלת השאלה, מה חשב יוסף כשהחליט לספר את חלומותיו לאחיו? הרי כבר נכתב שהם שונאים אותו בשל כתונת הפסים שעשה אביו. האם לא חשב שזה יפגע בהם יותר? ראינו שיש תחרותיות מובנית בין אחים: קין והבל, יעקב ועשו... מה, אם כן, המוטיבציה של יוסף לשתף את אחיו בחלומותיו?
ושאלה נוספת: כיצד ייתכן שיוסף למעשה מבדיל עצמו משאר האחים, הלוא הם - שבטי י"ה, שבטי ישראל? הרי האידיאל שאליו אנו שואפים הוא "יחד שבטי ישראל"?!
נראה להציע שהחלומות האלה לא היו חלומות באספמיא, לא אפיזודה חולפת, ולא דמיונות שווא בעלמא. היה בהם הרבה מן האמת, וננסה להוכיח זאת: ראשית, בשני מקומות בתורה נאמר על יוסף הביטוי: "נזיר אחיו" - בברכת יעקב לבניו: "תהיין לראש יוסף ולקדקד נזיר אחיו"; ובברכת משה – "תבואתה לראש יוסף ולקדקד נזיר אחיו".
הביטוי המיוחד הזה, "נזיר אחיו", מתורגם ע"י אונקלוס גם בבראשית וגם בדברים במילים: "פרישא דאחוהי". וכך גם המובן המקובל של 'נזיר': פרוש, שונה, אולי מורם מהשאר, במידה מסויימת כמו כהן גדול, שיש על ראשו את "נזר שמן משחת א-לוקיו".
הוכחה שניה היא העובדה שמיוסף יצאו שני שבטים – אפרים ומנשה, והם אלה שנמצאים בדרגת שאר האחים. משמע שיוסף, אביהם, אכן נמצא במדרגה מעל שאר האחים. אם כן, נראה שיש משהו אמיתי ונכון בזה שיוסף מורם משאר האחים. יחד עם זאת, עדיין יש מקום לשאלה, מדוע נכון לומר את זה לאחים בסיטואציה הרגישה הזו.
מסתבר שהסיבה שיוסף מספר את חלומותיו לאחיו היא מידת האמת שהייתה כל כך טבועה בו, כירושה מיעקב אביו, המסמל את מידת האמת: "תתן אמת ליעקב...". יוסף מופיע כבנו הישיר וכממשיך דרכו של יעקב: "ואלה תולדות יעקב יוסף...". מידת האמת בולטת ביוסף מאוד גם בסיפור עם אשת פוטיפר. סירובו המוחלט לחרוג מהתפקיד שהוטל עליו ע"י בעל הבית: "איננו גדול בבית הזה ממני ולא חשך ממני מאומה כי אם אותך באשר את אשתו", מעיד על מידה זו.
סיפור נוסף שבו בולטת מידת האמת אצל יוסף הוא המפגש המחודש עם האחים במצרים בפרשתנו. למרות ניסיונותיו להסתיר מהאחים את עובדת היותו אחיהם – "כי מרגלים אתם" וכו' – הוא לא עומד בכך ונכנס כל פעם מחדש לחדר הצדדי כדי לבכות, עד הסיפור של הגביע שמוטמן באמתחת בנימין, ולאחר הנאום של יהודה יוסף פשוט "לא יכול להתאפק" ומספר לאחיו את האמת.
נראה איפוא שמידת האמת, היא שהביאה את יוסף לספר את חלומותיו לאחיו. זו מידה שטבועה בו כה עמוק, שזה פשוט פורץ החוצה. הוא לא יכול לשמור בליבו את האמת הזאת, ומספר אולי מתוך תמימות של נער צעיר בן שבע עשרה, את חלומותיו, ולא מעלה בדעתו שזה יגרום להגברת השנאה כלפיו ולהמשך השתלשלות האירועים.
ואכן, אביו יעקב אבינו, שממנו מורשת האמת המפוארת הזאת, "שמר את הדבר". הוא, בניגוד לאחים, כנראה הבין שיש כאן מן האמת. אמירתו "הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחוות לך ארצה", מתפרשת כבר ע"י רש"י "שיעקב רק נתכוון להוציא הדבר מלב בניו שלא יקנאוהו", אבל הוא בעצמו הבין שיש כאן משהו מן האמת.
והרד"ק פירש שסיפור החלומות לאחים היה מאת ה' כדי לגרום לירידתם מצרימה ובעתיד להגשמת ההבטחות שהובטחו לאברהם בברית בין הבתרים: "גר יהיה זרעך בארץ לא להם.... ואחרי כן יצאו ברכוש גדול..."