במסגרת פעילות של ועדת משפט עברי בלשכת עורכי הדין בראשה אני עומד, ביקשתי מכבוד השופט צבי ויצמן מבית המשפט המחוזי מרכז, שיכין הרצאה על עמדת המשפט העברי בנושא החיסונים כנגד קורונה, שכן לדעתי, בהיות הנושא ללא תשובה ברורה בדין הישראלי יתכן וניתן מכח חוק יסודות המשפט והתיקון לחוק שיזמה הועדה, לפנות לעקרונות המשפט העברי בנושא זה.
מהמאמר של כבוד השופט ויצמן ניתן להיווכח כי הנטייה של המשפט העברי היא לחייב ואף להעניש סרבני החיסון בהיותם עוברים על מצוות עשה ולאווים מפורשים כגון: לא תעמוד על דם רעך, ונשמרתם לנפשותיכם, קדושת החיים המפותחת מאוד במשפט העברי - "ושמרתם את חוקותיי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם" (ויקרא י"ח פסוק ה') - היינו כל המשפטים ותורות הנוגעות לכבוד האדם וחירותו נדחות כאשר המוות יורד על העם.
מאמרו של השופט ויצמן מביא מספר מקורות ומציג את המסקנות בנוגע לעמדת המשפט העברי בנושא. והוא מובא כאן בקצרה לפניכם.
על חיסונים ואיזונים במשפט העברי/ השופט צבי ויצמן
במאמר זה נעסוק בעמדת המשפט העברי בשלוש שאלות עיקריות –
- האם קיים מצד הדין חיוב אישי על אדם להתחסן?
- האם ניתן לחייב אדם להתחסן?
- לחלופין – האם ניתן להטיל סנקציות או הרחקות על אדם שלא מתחסן?
למעשה התייחסות ראשונה לשאלה האם ניתן לחייב אדם להתחסן אנו מוצאים בפירושו של הרב ישראל ליפשיץ (גרמניה, מִפְנֶה המאות 18-19) המתייחס לשאלה שנשאל בעניין החיוב לבצע את "האינאקולאטיאן של הפאקקען"(=החיסון נגד האבעבועות השחורות).
בתקופתו של הרב ליפשיץ, גילה הרופא הבריטי אדוארד ג'אנר את החיסון כנגד מגפת האבעבועות השחורות הנוראה אשר גרמה למותם של מיליונים. הרב ליפשיץ נשאל האם נוכח העובדה שהיו מספר אנשים שנטלו את חיסון ומתו (אחד מאלף כלשונו של הרב ליפשיץ) יש מקום להסתכן וליטול את החיסון.
הרב ליפשיץ מביא את תשובתו לא בספר תשובות כמקובל, אלא בפירושו למסכת יומא (תפארת ישראל - בועז מסכת יומא פרק ח) ומבהיר כי נוכח הסיכון הקלוש להיפגע מהחיסון אל מול הסיכון העצום לחלות במחלה רשאי אדם להתחסן.
הרב ליפשיץ מבהיר כי על פי התלמוד הירושלמי (וכך אף נפסק בטור ח"מ סוף סי' תכ"ו) אדם חייב להכניס עצמו לספק סכנה כדי להציל את חבירו הנמצא במצב של סכנה ודאית וזאת מתוך החיוב "לא תעמוד על דם רעך", לפיכך אם הוא חייב להכניס עצמו לספק סכנה כדי להציל את חברו אזי למצער הוא רשאי לעשות זאת עבור עצמו.
האם ניתן לחייב אדם להתחסן?
בדעה זו לפיה אדם רשאי לקבל טיפול טיפול רפואי, אך אין עליו חובה לעשות זאת החזיק גם הרב שלמה גורן. וכך מופיע בספרו "תורת הרפואה" (עמ' 21-26) בו הוא פוסק שאין לכפות טיפול רפואי על נער חולה סרטן שעומד למות בלי הטיפול, היות ומותר לאדם לבחור בדרך זו, וגם לרופא ניתנה רק רשות לרפא, אך לא סמכות לכפות ריפוי. כמובן שעדיין ניתן לחלק בין קבלת חיסון לקבלת טיפול רפואי שכן חיסון משפיע אף על הסביבה.
מי סבור, לכאורה, שחובה ברורה על אדם לקבל טיפול רפואי וממילא גם טיפול רפואי מונע/חיסון הוא הרמב"ם שכותב במשנה תורה (הלכות רוצח ושמירת נפש פרק יא הלכה ה) –
"הרבה דברים אסרו חכמים מפני שיש בהם סכנת נפשות וכל העובר עליהן ואמר הריני מסכן בעצמי ומה לאחרים עלי בכך או איני מקפיד על כך מכין אותו מכת מרדות".
ומכאן אנו לומדים שלא זו בלבד שיש על אדם חובה דתית, מוסרית להתחסן אלא שאף ניתן לכפות עליו חובה "במכת מרדות".
דומה כי הסמן הקיצוני בחיוב לקבלת טיפול רפואי מציל ובכלל זה חיסון הוא הרב יעקב עמדין (גרמניה, המאה ה- 18) הפוסק בספרו מור וקציעה –
"כשיש לרופא ידיעה ודאית, ועוסק בתרופה גמורה ובדוקה, ודאי לעולם כופין לחולה המסרב במקום סכנה בכל עניין ואופן שנתנה תורה לרופא לרפאותו, כגון לחתוך בשר חי שבמכה, ולהרחיב פיה, ולהפיס מורסא, ולחבוש שבר, אפילו בנטילת אבר, ולתקן לו אספלנית ורטיה, ולהנות ממנו מזור לחבורה, ולהשקותו משקין מזיעין, ולהאכילו דברים מבריאים ומסעידים או ממרקים ומנקים, בדוקים ובחונים שמועילים ובלתי מזיקים, כל כהאי גוונא ודאי עושים לו ומעשׂין [=כופים] אותו בעל כורחו משום הצלת נפש. ואין משגיחין בו אם הוא אינו רוצה בייסורים ובוחר מות מחיים, אלא חותכין לו אפילו אבר שלם אם הוצרך לכך למלטו ממוות, ועושין כל הצריך לפיקוח נפש נגד רצונו של החולה. וכל אדם מוזהר על כך משום "ולא תעמוד על דם רעך" (ויקרא יט, טז), ואין הדבר תלוי בדעתו של חולה, ואינו נתון ברשותו לאבד עצמו".
במילים אחרות, לדעתו של הרב יעקב עמדין כאשר מתקיימים מספר תנאים ובכללם קביעה מדעית מוסמכת על תועלתו של טיפול או תרופה וממילא אף חיסון (כשיש לרופא ידיעה ודאית, ועוסק בתרופה גמורה ובדוקה) ניתן לכפות על החולה לקבל טיפול, אפילו אם הוא מאוד חושש מהטיפול ואפילו שקיים נזק לוואי מהטיפול (כריתת איבר).
ניתן להשליך הדברים אף לגבי נטילת חיסון כאשר יש עדות ברורה שהחיסון יעיל ובאי ההתחסנות קיימת סכנה ממשית, למרות שלכאורה הרב עמדין מייחס את דבריו לחולה בפועל.
יש לראות במגיפה סכנה המצריכה פיקוח נפש
מתשובה שנתן הרב הרצוג בתקופת מלחמת השחרור ניתן ללמוד שיש לראות בסכנת מגיפה, אף שטרם הגיעה לעיר, כסכנה המצריכה טיפול כחולה במצב פיקוח נפש.
הרב הרצוג נשאל (שו"ת היכל יצחק , סי' ל"א ) נשאל האם יש אפשרות להמשיך את עבודות גידור אחת השכונות בטבריה בשבת על מנת למנוע כניסת ערבים לשכונה בתקופת מלחמת השחרור, למרות שכרגע אין כוחות ערביים בסמוך לעיר, ותשובתו הייתה כי כשם וקיימת חובת התחסנות בשבת בגין מגיפה גם אם היא טרם הגיעה לעיר כך ניתן להמשיך בבניית הגדר.
סנקציות על סרבני חיסונים
בכל הקשור לשאלה האם ניתן להטיל סנקציות כאלה ואחרות על מי שאינו מתחסן? מצאנו את תשובת הרב חיים פלאג'י רבה של איזמיר (מפנה המאות 18-19) בשו"ת נשמת כל חי, חו"מ סי' מ"ט, כי זכותם של מתפללי בית כנסת החוששים שאחד ממתפללי בית הכנסת שהוא רופא העוסק בטיפול בנפגעי מגיפה יכנס לבית הכנסת מחשש הדבקה, למנוע את כניסתו לבית הכנסת אף אם אותו אדם מסכים להקים מחיצה סביב מקום מושבו בבית הכנסת! ודומה כי ניתן להסיק מכך שניתן למנוע סרבן חיסונים מלהיכנס לבית כנסת.
בדומה מצאנו את תשובתו של הרב יצחק זילברשטיין כי הורים יכולים למנוע לבית הספר כניסת ילדים שלא התחסנו, ובלשונו –
"הרי שלבי"ד מותר להעניש את הילדים למרות שהם לא עשו כלום, כדי להלחיץ את ההורים, וכך גם בעניננו, יש לפנות לרב המקומי, הממונה על הבית ספר, והוא כמרא דאתרא של המקום, אם יראה לפי רוחב בינתו שהילדים שאינם מתחסנים זה שלא כדין, יש לו רשות לגזור ולמנוע מהילדים להגיע לבית הספר כל זמן שלא יתחסנו" (חישוקי חמד, נדרים דף נ).
הרב אליעזר ולדנברג בספר תשובותיו (חלק ט”ו, סימן מ) פסק לשאלתו של מנהל מחלקת עיניים בבית החולים "ביקור חולים" בירושלים, שמסר לו מחקר לפיו 86% מבחורי הישיבות לוקים בעיניהם מחמת הלימוד, כי ראשי הישיבות יכולים לחייב את התלמידים לפנות לטיפול ומעקב אצל רופא עיניים מוסמך. וזאת תוך שהוא מסתמך על דברי הרמב"ם ופסקו של ר' יעקב עמדין המובאים לעיל.
יש לתת את הדעת כי הפוסקים בפסיקתם הסתמכו הן על החיוב "לא תעמוד על דם רעך" המחייב אדם לדאוג לזולתו, והן על חיוב התורני "והשבותו לו", היינו שהדאגה לשלמות הגוף ובריאותו היא חלק ממצות השבת אבידה, וכשם שיש חובה להשיב אבידה כך יש מצווה להשיב לגוף את חיותו ולדאוג לבריאותו.
רוב הפוסקים אינם עושי שימוש בפסוק "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם", שכן פסוק זה על פי פשט תוכנו מכוון לחיוב לשמור את דביר התורה ולהיזהר מעבודה זרה ולא לשמור על הגוף בפן הבריאותי פיזי.
לבסוף נוסיף ונציין כי בשנת 1996, הגישה “אגודת ישראל של אמריקה” חוות דעת לבית המשפט העליון של ארה”ב במסגרתה הבהירה כי מצד הדין העברי "לחברה יש זכות להכריח אזרחים לעשות חיסון… [וכן] לדרוש שילד יקבל טיפול מציל חיים על אף ההתנגדות הדתית של הוריו".
ובדומה איגוד בתי הכנסת האורתודוקסים המודרניים בארה”ב וקנדה (OU) וארגון הרבנים האורתודוקסיים המודרניים בארה”ב וקנדה (RCA) פסקו ב-15.12.20 ש”חיוב התורה לשמור את נפשותינו ואת נפשות אחרים מחייב אותנו להתחסן נגד נגיף הקורונה ברגע שהחיסון יהיה בשימוש”.