"אמר ר' יוחנן כל ימיו של אותו צדיק היה מצטער על מקרא זה (תהלים, קכ"ו, א'): שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים".
חוני המעגל הצטער על כך שלא הבין כיצד ייתכן שגלות בבל נמשלה לחלום למרות שנמשכה שבעים שנה. שאל חוני המעגל: האם יש מי שישן שבעים שנה? יום אחד היה מהלך בדרך וראה איש שהיה נוטע חרוב. שאלו "כמה שנים לוקח לעץ לעשות פרות?". ענה האיש: "שבעים שנה". שאלו חוני המעגל: "פשוט לך שתחיה עוד שבעים שנה?". אמר לו האיש: "כשאני הגעתי לעולם מצאתיו עם חרוב ששתלו לי אבותי. לכן אני שותל גם לבני".
הגמרא ממשיכה ומספרת כי חוני אכל שם ונרדם מאחורי סלע שהסתירו. כשהתעורר לאחר שבעים שנה, מצא אדם מלקט חרובים מן העץ. שאלו חוני האם הוא האיש ששתל את העץ. ענה לו האיש, שהוא נכדו של שותל העץ. הבין מכך חוני שישן שבעים שנה.
כמו במעשה חוני המעגל אנו מוצאים במדרש קהלת רבה (ז', י"ג), את החשיבות הרבה שבהתייחסות לעולמו של הקב"ה במבט צופה פני עתיד, על מנת שהעולם יהיה נאה ומשובח, "בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו: ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן, וכל מה שבראתי, בשבילך בראתי; תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך". כך נאמר במדרש על הכתוב: "...ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה" (בראשית, ב', ט"ו).
ככל שאנו נחשפים ולומדים על משבר האקלים העולמי, אנו מבינים כי התעלמות מהנושא אינה באה עוד בחשבון. מתוך הבנת הסכנות הרבות הטמונות בהשארת המצב המשברי על כנו: גלי חום, שריפות יער, שיטפונות, בצורות ועוד, אנו נקראים לעשות מעשה ולהצטרף למאמצים העולמיים להתמודדות עם משבר האקלים.
כך אנו עושים עם קבוצות מובילות בתחום החינוך בעבודות למניעת שריפות, בפריצות שבילים, בימי ניקיון ביערות קק"ל ובשטחים הפתוחים ובניקוי חופים. זאת לצד שימור יערות וסביבות לחות, שימור המגוון הביולוגי, מחקר ופיתוח יישומי לאקלים ועידוד גופים להכנסת פתרונות אקלים.
שנת השמיטה בעיצומה אנו נמצאים, מחדדת בנו גם כן את התובנה כי עלינו לשמור על הקרקע ולהניח לה להתחדש אחת לשבע שנים, ויחד עם זאת, לזכור כי כל פעולותינו ליישוב הארץ, לפיתוח הקרקעות ולשמירה על היערות, חייבות להיות מחוברות לחינוך העם למורשת ישראל. על כך אנו עמלים כולל העצמת הזהות היהודית בתפוצות במסגרת חטיבת החינוך בקק"ל.
אנו מוצאים כי גם ארץ ישראל וגם תורת ישראל נקראות בתורה 'מורשה': "והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אתה לאברהם ליצחק וליעקב ונתתי אתה לכם מורשה אני ה'" (שמות, ו', ח'); וכן "תורה צוה לנו משה מורשה קהילת יעקב" (דברים, ל"ג, ד'). כמו ביום השבת שבו אנו עוצרים ממלאכה יום אחד בשבוע, זכר למעשה בראשית, כך בשנת השבע, שבת הארץ, שנת השמיטה, אנו עוצרים ממלאכתנו הרגילה ונזכרים בנותן הארץ.
עשייתנו לשמירת העולם והארץ בחומר, יחד עם פעולות משמעותיות לשמירה ולפיתוח של העולם ברוח, תביא בע"ה להשלמה המהלך ההיסטורי של "בשוב ה' את שיבת ציון" ואז ניווכח כי "הזורעים בדמעה - ברינה יקצורו".