בפירושו למסכת שבת בעין אי"ה, כותב מרן הרב קוק כי חודש אייר הוא "הממוצע בין הופעת יציאת מצרים להופעת מתן תורה, מצד יחושו אל הגודל שבאלה המעמדים, יש לו תואר שביל ממצע... כלומר לא רק מעבר פשוט, כי אם כוח מורכב שמכשיר לקלוט שני אורות, והופעות גדולות, שמפני גודלם ובהיקותם מוכרחים להיות מופסקים זה מזה הפסק זמני. וזה הזמן... קונה עצמות מורכבה משתי התמציות".
חודש אייר היה שומם ממועדים. אולם הרב קוק כבר חזה לפני כמאה שנה, שייקבעו בו שני מועדים: יום העצמאות ויום ירושלים. - מכאן שלחודש הזה יש שני תפקידים חשובים:. הוא מהווה הפסקה נצרכת בין שני מאורעות גדולים כדי להכיל אותם . פסח שבו יצאנו ממצרים ונבנתה הקומה החומרית, ושבועות בו קיבלנו את התורה ונבנתה הקומה הרוחנית של עם ישראל. אך יותר מזה, הוא מאגד בתוכו את שני הכוחות. כוחות אלו התגלו בייתר שאת בדורנו.ב-ה' באייר לפני 73 שנים הוכרזה מדינת ישראל והחלה בניית הקומה החומרית, לאחר אלפי שנות גלות. 19 שנים לאחר מכן כבשנו את ירושלים והר הבית ועמדנו בתפילה ליד הכותל המערבי, שממנו לא זזה השכינה מעולם. חודש אייר הוציא מקרבו את כוחות הקודש והחול.
הימים האלו היו מוסתרים גם מר' יוסף קארו בבואו לכתוב בשו"ע או"ח סימן תכ"ח. שם הוא הביא סימנים לימי השבוע בהם יחולו החגים השונים על פי ימי חג הפסח. הסימנים מבוססים על אתב"ש: א"ת – ביום בו חל יום א' של פסח יחול תשעה באב; ב"ש – ביום בו חל יום ב' של פסח יחול חג השבועות; ג"ר – ביום בו חל יום ג' של פסח יחול ראש השנה של השנה הבאה; ד"ק – ביום בו חל יום ד' של פסח יחול יום קריאת התורה (שמחת תורה בחו"ל); ה"צ – ביום בו חל יום ה' של פסח יחול צום כיפור; ו"פ – ביום בו חל יום ו' של פסח חל פורים (של אותה השנה).
כאן בעצם מסתיימים הסימנים בשו"ע. אך מה קורה ביום האחרון, ז' של פסח? התשובה התגלתה רק בשנת תש"ח:
ז"ע – ביום בו חל יום ז' של פסח יחול יום העצמאות!
אשרינו שאנו חיים בדור של גאולה, בדור של תקומה. זו זכות גדולה שהקב"ה מאמין בנו, ודורש מאיתנו להיות שותפים ולהתאמץ כדי לראות את התהליך של החזרת השכינהתו לציון.
יום העצמאות הוא הנחמה ליום הזיכרון שציינו יום קודם. הוא מביא עמו בשורה של תחיה.
השנה, מתוך תקופה רצופת מאורעות של מגיפת הקורונה, של שסעים בחברה המתבטאים גם בחוסר יכולת משילות תקינה – אנחנו נזכור את מה שהיה לפני ה' אייר תש"ח והיכן אנו עומדים כיום.
הרב דרוקמן שליט"א סיפר מפי את ששמע מהרב חיים דוד הלוי זצ"ל שבראשית שנות המדינה שהה בעשרת ימי תשובה באחת מארצות דרום אמריקה.
בליל כל נדרי התמלא יום כיפור היה בית הכנסת הגדול מלא מפה לפה. בתום כשנגמרה התפילה, יצאו מתפללים לרכבם ונסעו הביתה. ראה הרב הלוי יהודים היוצאים ונכנסים למכוניות ונוסעים. הוא היה המום ונסע, וששאל את מלוויו לפשר העניין. הם השיבו לו שיהודים אלו רחוקיםו מיהדותם כבר כמה דורות ואפילו הסבא שלהם כבר היה מתבולל. אם כך, שאל הרב הלוי, ישנה תמיהה אחרת, מה הביא אותם לבית הכנסת?! השיבו לו: תקומתה של מדינת ישראל היא שהביאה אותם יהודים אלו לחזור ולהזדהות עִם עַם ישראל.
"זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו".