יצחק הרצוג, שנכנס השבוע (רביעי) לתפקידו כנשיא ה-11 של מדינת ישראל, החליט לעכב את כניסתו למעון הרשמי של נשיאי ישראל עד לתום ימי האבל על חורבן בתי המקדש - כנהוג במסורת היהודית, לפיה אין חונכים בית חדש בתקופה זו.
שעות קודם לכן, הוא בחר לפתוח את נאום הבכורה שלו מול כנסת ישראל בתפילה של רבי נחוניה בן הקנה מתוך מסכת ברכות, שהיה נוהג לומר תפילה בכל יום בכניסתו לבית המדרש וביציאתו: "יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ, שֶׁלֹּא יֶאֱרַע דְּבַר תַּקָּלָה עַל יָדִי, וְלֹא אֶכָּשֵׁל בִּדְבַר הֲלָכָה, וְיִשְׂמְחוּ בִי חֲבֵרַי, שֶׁלֹּא אֹמַר עַל טָמֵא טָהוֹר וְלֹא עַל טָהוֹר טָמֵא, וְלֹא עַל מֻתָּר אָסוּר וְלֹא עַל אָסוּר מֻתָּר, וְלֹא יִכָּשְׁלוּ חֲבֵרַי בִּדְבַר הֲלָכָה וְאֶשְׂמַח בָּהֶם. כִּי יְיָ יִתֵּן חָכְמָה מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה. גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאֹת מִתּוֹרָתֶךָ.
הרצוג הוא נכדו של הרב הראשי הראשון, יצחק אייזיק הלוי הרצוג, וקרוי על שמו. לבקשתו של הסב, הוא למד בבית הספר הממלכתי-דתי צייטלין שבתל-אביב, ובגיל 15 - בזמן שאביו כיהן כשגריר ישראל באומות המאוחדות - למד בבית הספר התיכון ישיבת רמז שבמנהטן, ניו יורק.
בראיון שהעניק לאתר 'ווינט' בשנת 2019, לרגל צאת הביוגרפיה המחודשת אודות סבו ('רבנות בסערת הימים' בהוצאת ידיעות ספרים), הוא סיפר כי לסב הייתה השפעה גדולה מאוד על כל המשפחה, וכי למרות שאינו מגדיר עצמו אדם שומר תורה ומצוות, האמונה הינה משהו מאוד אישי בהווייתו, שאיננה מתכתבת בהכרח עם סוג הכיפה וגודלה.
גם על אביו העיד הרצוג באותו ראיון שהיה "אדם גדול ומאמין", וכי עם הקמת צה"ל ניגש האב אל הסב וביקש להיות קצין. לדבריו, הסב לא נבהל, וענה כי אם הוא לא הולך להיות חולייה בשושלת הרבנים המשפחתית - הרי שאין כבוד גדול יותר מאשר לשרת בצבא הגנה לישראל.
שנים מאוחר יותר, ב-1975, הדהים האב חיים הרצוג את עצרת האו"ם כשנאם בגנות החלטה 3379 - שהשוותה בין ציונות לבין גזענות - מהנאומים החשובים ביותר בתולדות הדיפלומטיה הישראלית, ואחד מ-50 הנאומים הטובים בהיסטוריה על פי היסטוריונים בריטים.
בתום הנאום הוא בחר לשחזר מעל דוכן העצרת את האקט המפורסם של אביו, סבו של יצחק הרצוג, שקרע בשנת 1939 את הספר הלבן הבריטי - וקרע בבוז גדול את החלטת האו"ם.