בשבוע הבא יצוינו 16 שנים לעקירה מגוש קטיף. לקראת כנס קטיף שיערך ביום שלישי, פנו אנשי מרכז מורשת גוש קטיף בניצן למחזאית כדי שתעלה בפעם הראשונה את סיפור ההתנתקות באמצעות תיאטרון דוקומנטרי.
את ההצגה "היו לא תהיה" ביימה צביה מרגליות, מחזאית, משוררת, שחקנית ואמנית 'ספוקן וורד', שזכתה בפרס שרת התרבות למשוררים צעירים. בהצגה משחקים ישראל פניאל - החייל המפנה (בחולצה השחורה) ודורון פוקסמן - התושב המפונה.
אחד מרגעי השיא בהצגה הוא דיאלוג בין שני טקסטים שונים, אחד מתוך מסמך ההכנה המנטלית של חיילי צה"ל לקראת ביצוע משימת ההתנתקות, והשני מתוך דברים שאמר רפי סרי, מנהל המדרשה ותושב נווה דקלים, שהכין את חבריו לפרקטיקה של המאבק לפינוי ללא גלישה לאלימות. הקטע מוצג כך שבכל פעם מצטט שחקן אחר שונה מתוך הדברים שנאמרו או נכתבו, באופן שנותן מבט על מה שהתרחש בשנת 2005.
מפנה: "תרחיש שבו חייל מפקד או שוטר צריך לפנות פקוד או חבר לצוות מהעבר הקרוב שלו, אינו מן הנמנע".
מפונה: "בית אחר יאמר אני לא פותח את הדלת, אם אתם רוצים, אתם תעשו את הפעולה הברוטלית, אתם תחדרו לתוך ביתי, אני לא משתף פעולה אתכם".
מפנה: "עקב עומס נפשי ואי בהירות בשטח עלולים להתפתח מצבים בלתי רצויים".
מפונה: "אבא אחר יאמר, זהו! רוצים? זהו! זה אני, קחו אותי".
מפנה: "עקב עומס נפשי ואי בהירות בשטח עלולים להתפתח מצבים בלתי רצויים ע"י שוטרים או חיילים שעלולים להגיע לאלימות".
מפונה: "שמענו מאנשי ימית שהמאבק נצרב בתודעה המשפחתית וזה חשוב".
המחזאית מתייחסת גם לכך שההתנתקות אינה נוכחת בתרבות הישראלית כפצע. היא פונה לאלו שהיו שם ואומרת: "אני חושבת שההתנתקות לא נוכחת מספיק גם כי אנשים שהיו שם לא יוצרים מספיק ולא מדברים, אני לא יודעת למה, לא יודעת איפה הם. אין עיבוד אומנותי, 16 שנה חלפו והם חייבים להבין שהגיע העת ליצור".