כחמישה חודשים לאחר נפילתו של לוחם מג"ב בראל חדריה שמואלי הי"ד, הערך על שמו נמחק היום מאתר ויקיפדיה בעקבות החלטה של עורכי האתר. אחותו של בראל: "הגוף עייף ממלחמות, הנפש לא יכולה עוד להלחם".
הערך "נפילת בראל חדריה" - שעסק בסיפור נפילתו של בראל הי"ד בגבול רצועת עזה, אך גם במחאה סביב נהלי הפתיחה באש - עלה לויקיפדיה ב-18 לדצמבר. בימים האחרונים התקיים דיון בקרב עורכי האתר לאחר שהערך נכנס לרשימת הערכים המיועדים למחיקה לפני כשבוע.
על פי המדיניות של ויקיפדיה, "ניתן להעלות ערך להצבעת מחיקה רק לאחר שהתקיים דיון חשיבות על הערך ותבנית החשיבות הוסרה, בתקופה של עד ארבעה חודשים שקדמו לפתיחת הצבעת המחיקה. במקרה שבו השיקולים נלקחו בחשבון ומוצו עד תום, ודיון החשיבות שהתנהל לא שינה את דעתכם, ועדיין הערך ראוי להימחק לדעתכם, אפשר להציע את הדף למחיקה".
בנוסף, המדיניות קובעת כי עבור מחיקת ערך יש צורך ברוב מיוחס של 55% ומעלה.
"האירוע נופח מעבר לכל פרופורציה. מצער מאוד שחייל נהרג, אבל למרבה הצער קדמו לו עוד אלפים רבים בישראל. אין שום הצדקה לגרור את ויקיפדיה לניפוח של אירוע זה", כתב במהלך הדיון העורך 'דוד שי'.
בתגובה ענה העורך 'מאגמה': "אני חושב שלא קראתם את הדיון בערך הערך הוא על נושא רחב יותר מבראל שמואלי עצמו. אני מציע שתקראו את הדיון ואז תגיבו". "אם הערך הוא על נושא רחב יותר, אין להעמיס אותו על גבו של בראל שמואלי ז"ל. אתה יכול לכתוב ערך על מחאת חיילים, רעשים ברשתות חברתיות, קשירת ידי לוחמים או מה שבא לך", השיב לו שי.
הבוקר, כאמור, נערכה ההצבעה על מחיקת הערך. מבין 82 המצביעים בעלי זכות ההצבעה, 47 הצביעו בעד (57.31%) והערך הוסר.
"חשבתי שלא יכול להיות יותר כואב", כתבה הילה רחימי, אחותו של בראל, בתגובה. "מאז שבראל נהרג חוויתי, חווינו כל המשפחה, כאב בכל איבר בגוף, כמו שריפה. היום נדהמתי לגלות שעורכים הצבעה האם להשאיר את הערך של בראל בויקיפדיה קולטים? גיבור ישראל, לוחם שסיכן את חייו פעם אחר פעם, שהיה מוכן למות למען המדינה יש יותר סמל לאומי מזה? יש יותר בטוח מזה? יש יותר נכון שהערכים של בראל, הרעות, אומץ לב, ההקרבה יגיעו לכל נער ונערה?"
"הגוף עייף ממלחמות, הנפש לא יכולה עוד להלחם", הוסיפה. "אנחנו מכונסים באבלנו העמוק, תחושת נוראית שחיים איתה כל יום, כל דקה. את בראל לקחו לנו. מחקו לנו. אני לא יודעת מי מחליט את ההחלטות האלה, אבל מי שהצביע בעד מחיקת הזיכרון שלו, הדבר היחיד שנותר לנו, שידע שהוא ירק לנו בפרצוף".