רחוב בר אילן בצפון ירושלים הוא אחד הצירים העמוסים בירושלים, ולאו דווקא בגלל הרכב הפרטי המתנייע לאורכו. הבעיה של רחוב בר אילן היא התחבורה הציבורית הפוקדת אותו. מסתבר שהרחוב העמוס הזה הפך לסוג של תחנה מרכזית בלתי רשמית, שבו חלפו כ-4,000 אוטובוסים ביום, ומתוכם 70% של נסיעות בינעירוניות ורק 30% של נסיעות אוטובוסים עירוניים.
מצב זה הפך את החיים ברחוב בר אילן וסביבתו, לסיוט מבחינת התושבים. בהיעדר מסוף רשמי במרחב, עם שירותים חיוניים, הופכים חדרי המדרגות המוצלים לחדרי המתנה של נוסעים בקיץ ובחורף, ויותר מכך – אפילו עקרות הבית ברחוב התלוננו כי אינן יכולות לרדת עם שקית האשפה לחצר, מפני שחדרי המדרגות תפוסים בידי הממתינים לאוטובוסים.
עומס האוטובוסים ברחוב גרם גם לפגיעה באיכות האוויר בציר בר אילן. בדיקות שנעשו בציר בר אילן העלו, שהציר הוא המזוהם ביותר בישראל לשם השוואה: המקום השני ברמות הזיהום הוא חללי הפנים של התחנה המרכזית בתל אביב. הבדיקות מצאו שרמת זיהום האוויר בצומת היא כ -30% מעל התקן המותר. מה שמהווה גורם מרכזי למחלות לב וריאה.
לפני הסטת חלק מהאוטובוסים מבר אילן, היתה רמת זיהום האוויר בו הגדולה בארץ
מצב זה הניע את צוות תוכנית אב לתחבורה לפעול להקמת שלושה מסופים ייחודיים לתחבורה הציבורית, שאליהם מועתקת התחבורה הציבורית מרחוב בר אילן: המסוף המרכזי מסוף הארזים, שבצומת רמות בעמק הארזים; מסוף גבעת התחמושת לתחבורה הציבורית הבינעירונית; מסוף צומת הרטום סמוך להר חוצבים. שלושת המסופים המרכזיים ישרתו את שכונות צפון ירושלים ויקלו מעומסי התחברה הציבורית, הבלתי נסבלים והבלתי סבירים ברחוב בר אילן, שהשיג את אליפות הארץ תחרות המפוקפקת על התואר: הרחוב שבו האוויר הכי מזוהם בארץ. כבר עתה חלק גדול מהתחבורה הבינעירונית בעיר הוסט לצירים חלופיים.
צעד זה התבצע כבר בקווי מטה בנימין, קווי פרוזדור ירושלים ובהמשך גם יתבצע בשאר הקווים הבינעירוניים.
כהכנה לכך, נסללו נתיבי העדפה לתחבורה ציבורית ברחובות ירמיהו, שמגר ושפע חיים שמהווים ציר חילופי, מהיר ונגיש עבור השירות הבינעירוני. עקב מגבלת קיבולת בציר, חלק מהשירות יתחיל ויסיים במסוף הר חוצבים ויוסט למוקדים אחרים.