מעל 300,000 סטודנטים לומדים ב-62 מוסדות להשכלה גבוהה בישראל, לתארים ראשונים ומתקדמים, מתוכם כ-115,000 לומדים במכללות.
לפי נתוני המל"ג, בשנת הלימודים הקודמת תשע"ח, למדו במכללות לחינוך 24,978 סטודנטים, עלייה של 20% בסטודנטים שלומדים חינוך במכללות, בהשוואה לשנת תשע"א בה למדו 20,826 סטודנטים. ביקשנו לשמוע מראשי החוגים במכללות לחינוך, למה לדעתם בוחרים כיום סטודנטים ללמוד חינוך ולא מקצועות אחרים.
שליחות, מנהיגות והובלה
ד"ר רחל וינקלר, ראש החוג לגיל הרך במכללה האקדמית לחינוך גבעת ושינגטון
חינוך והוראה הם סוג של שליחות, מנהיגות והובלה. חינוך והוראה זה אולי התחום היחיד באקדמיה שמוכוון באופן מובהק למנהיגות. מנהיגות טומנת בחובה מספר מרכיבים: עקרונות פדגוגיים, רטוריקה, יכולת הסברה והעברת מסרים בכתב ובע"פ, עמידה בפני קהל, שיכנוע, יצירתיות, יוזמות ועוד. כל אלה לא יכולים להתממש ללא תחושת שליחות אמיתית.
כלל מקצועות ההוראה - גננת בגן, מורה בכיתה, מאמן/מדריך - חייבים להיות מלווים ביכולות מנהיגותיות כדי לסחוף אחריהם. המסגרת הצבאית ממחישה זאת היטב. מפקד טוב שמעוניין להוביל את הצוות שלו בצורה מיטבית חייב להצטייד ביכולות הוראה, הסברה ויכולת העברת מסרים באופן יצירתי וסוחף, תוך אמונה בצידקת הדרך.
גם במסורת היהודית מעמד המורה הוא מעמד של מנהיג. הדוגמה הטובה ביותר היא משה רבנו, מנהיג המנהיגים ומורה המורים, שהוביל את בני ישראל והעביר את התורה כולה – זו שבכתב וזו שבעל פה - באופן פנומנלי ששימר את החוקים והמשפטים באופן מושלם לדורי דורות. הוא הצליח לסחוף אחריו עם שלם לכדי 'נעשה ונשמע', מתוך אמונה אמיתית ואסרטיביות שיצאה מתוך הענווה.
כך להבדיל במכללת גבעת ושינגטון. אנו מכשירים את הסטודנטים למנהיגות, ליצירתיות ולחינוך בראש אחר. אנו רואים ביקוש הולך וגובר למקצועות ההוראה השונים ובמיוחד בתחומי ההסבה של אקדמאים מתחומים שונים שמשנים כיוון לעבר ההוראה, ומתוך תחושת שליחות, של הובלה והעברת הידע מדור לדור.
בחירה של צעירים מכל המגזרים
ד"ר סיגלית רוזמרין, ראשת מכללת אפרתה
אחרי שהמחשבים הולכים ומשתלטים על חיינו, אחד המקצועות היציבים שישרדו כנראה בשוק התעסוקה העתידי, יהיה ההוראה, וגם בית הספר יישאר כאן לנצח, גם אם במתכונת שמן הסתם תתחדש.
אופי עבודתו של מורה מאפשר גם להיות הורה, גם להיות שותף בעיצוב הדור וערכיו, גם לזכות ביציבות בשכר וגם לעבוד עם אנשים טובים וערכיים, שבחרו בשליחות אמיתית לחיים.
כבר 95 שנים שבמכללת אפרתה בירושלים מלמדים לחנך באהבה. מהימים של המורות נחמה ליבוביץ והמשוררת זלדה ועד עכשיו, יצאו מאפרתה אלפי גננות ומורות עם נשמה יתירה, עם 'ארגז כלים' גדוש. וזה לא רק הלימודים, זו גם האווירה. הבוגרות של אפרתה - מהחוג לחינוך מיוחד, מהחוג לחינוך בגיל הרך ועד החוג לחינוך היסודי והעל יסודי, חינכו דורות בישראל לאורך כמעט שני יובלות, בכל הארץ וברוב מערכות החינוך.
אנו עדים לתופעה מעניינת של אקדמאים ממיגוון רחב מאוד של מקצועות חופשיים (עורכי דין, רואי חשבון, עובדים סוציאליים, אנשי הייטק ועוד), הבוחרים בשלב מאוחר יחסית בחייהם, להיות מורים. הסיבות להחלטתם לעשות הסבה מקצועית להוראה סובבות סביב ערכים, אידיאולוגיה, רצון להשפיע. הפיכתם להורים חרמה להם חשיבה מחודשת, ולא בכדי. מקצוע ההוראה מספק את הצרכים הללו.
בצעירים הבוחרים בהוראה בתחילת דרכם פועמים השאיפה להשפיע, לחנך, וגם הרצון העז לתקן ולשפר את מה שחוו הם כתלמידים. גם אם נוצר הרושם כי יש דתיים רבים הבוחרים בחינוך – הרצון הוא נחלתם של צעירים דתיים ולא דתיים, עירוניים ובני קיבוצים, ממגזרים שונים.
משתף בסיפור מרגש של בוגרת
יגאל גרוס, ראש החוג לתקשורת חזותית – אמונה
"הייתי ילדה שהיום הייתה מוגדרת כבעלת הפרעת קשב וריכוז ומטופלת ברטלין.
"אבל אז, כשהייתי בת עשר, פשוט קראו לי 'ילדת טבע מופרעת'. גרנו באחד הישובים בשומרון. רוב הזמן הייתי לוקחת את הילקוט ובמקום ללכת לבית הספר הייתי משוטטת. מטפסת על עצים, יושבת על סלע ובוהה באוויר. הדברים שראיתי עניינו אותי יותר ממה שדיברו עליו בבית הספר. המורות לא ידעו מה לעשות איתי והסיבה היחידה שקבלתי תעודה בכל שנה, היה מעמדם הבכיר של ההורים שלי בישוב.
"באולפנה המשכתי לעשות מה שעשיתי קודם. אלא שמעמד ההורים כבר לא עזר, ואחרי כמה חודשים, בכיתה ט', החליטה הנהלת האולפנה שאין מקומי שם.
"מכתב להורים. כעסים מצדם, בכי מצידי."
"רק נעמה, המורה למגמת אמנות, התעקשה עליי. היא פנתה להנהלה ואמרה מה שאמרה. נתנו לי צ'אנס נוסף. נעמה ראתה כנראה מה שאחרים לא ראו. היא השקיעה בי את נשמתה. במקום לשוטט בגבעות, היא פתחה בפני מרחבים חדשים בנפש לשוטט בהם. נעמה ראתה אותי, הקשיבה לרוחי, ועזרה לי לטפס במדרגות האולפנה כשהיא מלווה אותי יד ביד. לא שהפכתי למצטיינת דיקן או משהו כזה, כן? אבל נעמה חשפה את היכולות שלי, ליבתה את הסקרנות שלי והרימה אותי בכל פעם שמעדתי.
"בסוף כיתה י"ב, בשיחת פרידה גלויה מנעמה, שאלתי אותה מה הסוד שלה. מאיפה הכוח להאמין כל כך בתלמידה. היא חייכה ואמרה שזה לא קשה להאמין, אם המקום שהפך אותך למורה שאת חרט בשמו את המילה 'אמונה'".
בחירה אנושית
ד"ר בת שבע קרן, ראש המסלול ללימודי הוראת אנגלית במכללת אורות ישראל
כילדה, אני זוכרת אמירות כמו: "אני אהיה מורה כי אמא שלי מורה", או "הוראה זה מקצוע נוח". היה מן קונצנזוס שהבנות הולכות ללמוד הוראה.
וואו, כמה שהבנות שלנו השתנו מאז.
היום בנות המגזר חשות ויודעות שכל האפשרויות פתוחות בפניהן והן משתלבות בכל תחומי העשייה. דווקא בשל כך, אני עומדת נפעמת פעם אחר פעם מול הסטודנטיות שלי במכללה.
לעתים קרובות אני משוחחת איתן על הבחירה שלהן להפוך למורה ומה שאני שומעת ממלא אותי באופטימיות ושמחה. הבנות מדברות על חשיבה מעמיקה ושקילת כל האפשרויות לפני ההחלטה להפוך למורה. הן מספרות על הרצון לעשות טוב ועל ההבנה שבמקצוע ההוראה, בין אם הוראה פורמאלית או בלתי פורמאלית, תהיה להן השפעה עצומה על חיים של אנשים ויכולת אמיתית לגעת ולשנות. בלי תיווך, אחד על אחד, אדם מול אדם.
המילה שליחות אצל הסטודנטיות שלי לא נאמרת כמליצה או כקלישאה אלא כביטוי לתחושה פנימית, אותנטית, לאמת פשוטה שלאורה הן פועלות. הן רוצות לחיות חיים של שליחות, זה ברור להן וטבעי להן, זה חלק ממי שהן. פשוט רוצות לעשות טוב.
מניעים אידיאולוגיים ומעשיים
ד"ר אסתר כלפון, דיקנית תואר B.Ed במכללה האקדמית דתית לחינוך 'שאנן', חיפה
כולנו עדים לתופעה הרווחת של צעירים הבוחרים לרכוש השכלה בתחומי עיסוק יוקרתיים או ריווחיים. לצידם אחרים בוחרים ללמוד בתחום החינוך, למרות שהשכר קטן לאין ערוך בהשוואה להשקעה.
אז מדוע אותם צעירים בכל זאת בוחרים ללמוד תחום זה?
שלושה מניעים וכולם בתחום האידיאולוגי. הראשון, מתבסס על האמונה שהעיסוק בחינוך הוא שליחות וייעוד. הצעירים שואפים לקחת חלק בחינוך הדורות הבאים, ובכך לתרום את חלקם לעיצוב החברה והאנושות. המניע השני מתבסס על הרצון לעבוד ביומיום עם 'אנשים' ופחות עם 'מספרים' או 'מכונות'. הם כמהים לקשר, למגע ולחיבור עם ילדים מתוך הקשבה ואמפטיה לצרכיהם. המניע השלישי מתבסס על השאיפה לממש את הפוטנציאל האישי שלהם. הם מודעים לעובדה שההוראה תאפשר להם לממש את כישוריהם מתוך חדוות עשייה ובדרך זו לסחוף אחריהם את הילדים.
מניעים נוספים קשורים לאורח חייהם הפרטיים של הצעירים. הם סבורים כי מקצוע החינוך יאפשר להם לשלב באופן מיטבי בין קריירה, משפחה וזוגיות, וכי הידע הדיסציפלינארי יתרום לחינוך טוב יותר של ילדיהם הפרטיים. יש גם כאלה המבינים שתחום זה כולל מיגוון רחב של אפשרויות תעסוקה, פורמליים ובלתי פורמליים, מה שמאפשר בחירת מסגרת הקרובה לליבם או קרובה למקום מגוריהם.
קיימים גם כאלה הבוחרים במקצוע זה כברירת מחדל, כגון אלה שלא התקבלו למסגרות אחרות או שחשבו שתנאי העבודה של המורים נוחים. צעירים אלו עשויים לגלות קשיים בלימודיהם האקדמיים או לשרוד בקושי במערכות החינוך, כיוון שזהו מקצוע שבמהותו מתבסס על עבודה תובענית עם הרבה נשמה.
מדוע דתיים בוחרים חינוך?
ד"ר מיכל שרייבר-דיבון, מכללת תלפיות
מדוע סטודנטים דתיים בוחרים להתמקצע בתחום החינוך? קשה לומר שאחרי לימודים מפרכים באולפנה או בישיבה במקצועות עתירי יחידות בגרות, הסטודנט הדתי לא יכול היה ללמוד מקצוע יותר מכניס ומשתלם כלכלית.
שאלה זו היא שאלת מפתח במיפוי הגנום של הסטודנט הדתי לחינוך ורצונו להתקדם, להשתלם ולהתפתח בתחום החינוך גם בעתיד. מראיונות שאנו עורכים לסטודנטים במכללה האקדמית לחינוך תלפיות, מצאנו קורלציה ברורה בין סטודנטים בעלי עניין ואהבה לחינוך ובין רצונם העתידי להתקדם לתארים גבוהים ולהתמחות בדיסציפלינות מקצועיות ומאתגרות.
עוד עולה כי הסטודנט הדתי הממוצע ידע כבר בגילאי סוף התיכון כי פניו מועדות לחינוך. ההחלטה לא נולדה ביום שלאחר השחרור מהצבא או מהשירות הלאומי כברירת מחדל אלא ממניעים אידיאולוגיים של ייעוד ושליחות. רצון לטפח ולפתח את דור העתיד בהתאם לחינוך שספג באולפנה או בישיבה בתנועת הנוער במדרשה ובישיבת ההסדר, סוג מתבקש של המשך דרך חיים שמתנקז באורח טבעי למערכת החינוך.
אז נכון, סטודנטים ובעיקר סטודנטיות דתיות גם יעדיפו את מקצוע החינוך בשל תנאי עבודה המאפשרים ביתר קלות לשלב הורות וקריירה. יחד עם זאת הסטודנט הדתי המונע מתחושת שליחות ימשיך לאחר מכן לתארים מתקדמים .ראיה לכך היא העובדה כי בשלש השנים האחרונות נפתחו במכללת תלפיות שלוש תוכניות שונות לתואר השני, ההבנה שלא חייבים להיות מורה 20 ו-30 שנה מחלחלת היום לכל הסטודנטים במגזר הדתי הרואים בשלל המשרות שמציעים משרד החינוך והרשויות: ניהול, פיקוח, הדרכה, ניהול באגפי החינוך ועוד כאתגר מקצועי המשתלב היטב בתחושת השליחות הטבעית ומסיר את כל הספקות באשר לעתידו של המקצוע.