חוק הירושה הישראלי מכיר במציאות מורכבת: לעיתים, חלוקת העזבון היבשה – בין אם היא נעשית על פי צוואה ובין אם על פי דין – עלולה להותיר את התלויים במנוח בפני שוקת שבורה. אדם עשוי לכתוב צוואה המורישה את כל רכושו לגורם חיצוני, או לחלק אותו באופן שאינו מאפשר קיום בכבוד לאלמנתו או לילדיו הקטינים. בדיוק לשם כך יצר המחוקק בפרק הרביעי לחוק את מוסד "המזונות מן העזבון". מדובר בזכות סוציאלית הגוברת על הוראות הצוואה ונועדה להבטיח כי מי שהיה תלוי כלכלית במנוח בחייו, לא יופקר לאחר מותו.
הליכים הנוגעים למזונות מן העזבון הם מהרגישים והסבוכים ביותר בדיני המשפחה, שכן הם מעמתים בין רצונו האחרון של המת לבין צרכי הקיום של החיים. במקרים רבים, היורשים האחרים מתנגדים לתשלום המזונות שכן הוא גורע מחלקם בירושה. בסיטואציות מורכבות אלו, נדרשת יד מכוונת ומקצועית. עו"ד רחל שחר מומחה בתחומו צוואות נוטריון, והיא מלווה משפחות רבות במאבקים אלו, תוך חתירה לאיזון הנכון בין זכויות היורשים לבין זכויות הזכאים למזונות, ולמציאת פתרונות המבטיחים ביטחון כלכלי.
מי זכאי למזונות וכיצד נקבע גובהם?
החוק מגדיר רשימה סגורה של זכאים למזונות: בן זוגו של המוריש (כל זמן אלמנותו), ילדי המוריש (בדרך כלל עד גיל 18, אך החוק מאפשר הרחבה במקרים מסוימים כמו שירות צבאי או לימודים עד גיל 23, וכן לילדים עם מוגבלויות ללא הגבלת גיל), והורי המוריש שהדאגה לפרנסתם הייתה עליו. חשוב לציין כי גם ידועים בציבור זכאים למזונות מן העזבון, ובלבד שחיו חיי משפחה במשק בית משותף עם המוריש ולא היו נשואים לאחרים.
בשונה מחלוקת ירושה "רגילה" שהיא מתמטית (חצי-חצי, שליש-שני שליש), קביעת המזונות היא אינדיבידואלית ותלויה בשיקול דעת רחב של בית המשפט. סעיף 59 לחוק מונה פרמטרים רבים לקביעת המזונות, ביניהם: שווי העזבון כולו, מה שהזכאי עתיד לקבל ממילא כיורש, רמת החיים של המנוח ושל הזכאי ערב המוות, רכושו העצמאי של הזכאי והכנסותיו ממקורות אחרים. המטרה אינה להעשיר את הזכאי, אלא לאפשר לו לשמור על רמת חיים סבירה הדומה לזו שהורגל אליה.
עליונות הזכות למזונות על פני הצוואה
אחת ההוראות החשובות בחוק קובעת כי הזכות למזונות היא קוגנטית – כלומר, לא ניתן להתנות עליה או לבטל אותה. סעיף 65 קובע במפורש כי הוראת צוואה השוללת או מגבילה זכות למזונות – בטלה. אדם אינו יכול לכתוב בצוואתו "אני מוריש את כספי לעמותה לצער בעלי חיים ואינני מותיר דבר לאשתי וילדיי הקטינים". במקרה כזה, בית המשפט יתערב וייקח נתח מהעזבון לטובת המזונות, עוד בטרם יחולק שאר הרכוש ליורשים או לזוכים על פי הצוואה.
יתרה מכך, אם העזבון עצמו אינו מספיק לכיסוי המזונות, בית המשפט רשאי אף "ללכת אחורה" ולראות כחלק מהעזבון נכסים שהמוריש נתן במתנה (בלי תמורה ראויה) בשנתיים שקדמו למותו, ולחייב את מקבלי המתנות להשיב את שוויין כדי לממן את המזונות.
ניהול העזבון ככלי להבטחת זכויות
כדי להבטיח את תשלום המזונות ואת חלוקת הירושה הסדורה, לעיתים קרובות ממנים מנהל עזבון. תפקידו של מנהל העזבון, כפי שמוגדר בפרק השישי לחוק, הוא לכנס את נכסי המנוח, לסלק את החובות ולחלק את היתרה. סדר הקדימויות בתשלום הוא קריטי: ראשית משולמות הוצאות הלוויה והקבורה, לאחר מכן הוצאות ניהול העזבון, לאחר מכן חובות לנושים (כמו משכנתא או הלוואות), ורק לאחר מכן משולמים המזונות מן העזבון. רק מה שנותר אחרי כל אלו – מחולק ליורשים.
הליך הגשת הבקשה למזונות חייב להיעשות לפני חלוקת העזבון. למרות שבית המשפט רשאי להיזקק לבקשה שהוגשה עד שישה חודשים לאחר החלוקה, המתנה לשלב זה מסכנת את יכולת הגבייה. הפסיקה יכולה לקבוע תשלום מזונות כקצבה חודשית קבועה או כסכום חד-פעמי ("היוון"), בהתאם לנסיבות ולגודל העזבון.
לסיכום, מזונות מן העזבון הם כלי משפטי רב-עוצמה שנועד להגן על החלשים במשפחה. השימוש בו מחייב אסטרטגיה משפטית נכונה, הן מצד מבקשי המזונות והן מצד היורשים המבקשים להגן על חלקם, ולכן ליווי מקצועי הוא הכרחי בתיקים אלו.