חיי משפחה תחת מציאות מלחיצה
מלחמה משנה את סדרי החיים ברגע אחד. היא הופכת את היומיום למלא חרדה, את הבית לפחות בטוח, ואת השגרה למשהו שאי אפשר לסמוך עליו.
בכל משפחה יש מי שמגיבים אחרת. אחד מתכנס ושותק, אחר הופך דרוך ועצבני, ואחרים מנסים להחזיק את כולם יחד. המתח מחלחל לשיחות, לארוחות ואפילו לשתיקות.
כאשר החדשות ברקע מדאיגות והדאגה לקרובים גוברת, המשאבים הנפשיים נשחקים. דווקא אז נבחנת היכולת שלנו לשמור על הקשרים המשפחתיים ולהישען זה על זה.
"המלחמה מייצרת סטרס. סטרס הוא מצב שבו אנחנו נמצאים בסכנה מאובדן משאבים (כסף,בריאות וכו') וזה מכניס אותנו למצב של בחירה בין לחימה, בריחה או קפאון" אומרת ד"ר תלמה כהן. "והקשרים החברתיים שלנו הם אחד מהכלים החשובים המסייעים לנו בהתמודדות עם סטרס"
השפעת המתח הביטחוני על בריאות הנפש
מציאות ביטחונית מתמשכת משפיעה על הגוף והנפש כאחד. רמות הסטרס בגוף עולות, הדופק מואץ, השינה נפגעת והמערכת הרגשית נשארת דרוכה. בטווח קצר זו תגובה טבעית, אך כשזה נמשך שבועות או חודשים עלולה להופיע שחיקה רגשית עמוקה.
אנשים רבים חווים עייפות, חוסר ריכוז, עצבנות ותחושת חוסר אונים. לעיתים מופיעים גם תסמינים פוסט טראומטיים, כמו חלומות חוזרים, דריכות יתר או נטייה להימנע ממקומות שמזכירים את המצב.
בתוך המשפחה נוצרות התנגשויות קטנות שהולכות וגדלות, הסבלנות פוחתת והרגישות הדדית נעלמת. חשוב להבין שהתפרצות של בן זוג או שתיקה ממושכת של ילד אינן עדות לחוסר אהבה, אלא ביטוי למצוקה. ההבנה הזו מאפשרת להגיב בחמלה ולא בהתגוננות.
תפקידם של קשרים משפחתיים בשמירה על חוסן נפשי
המשפחה היא רשת הביטחון הראשונה שלנו. גם כשהחיים בחוץ מתערערים, הידיעה שיש למי לפנות מעניקה תחושת שייכות וביטחון. מחקרים מראים שתמיכה משפחתית היא אחד הגורמים המרכזיים שמחזקים את החוסן הנפשי בזמן משבר.
קשרים קרובים מאפשרים לחלוק רגשות, לעבד פחדים ולהרגיש פחות לבד. כשיש עם מי לדבר, המתח נפרק באופן טבעי והחרדה נחלשת. עם זאת, חוסן משפחתי אינו קורה מעצמו. הוא דורש תשומת לב, כנות ויכולת להקשיב גם כשקשה.
דרכים לתקשורת פתוחה ובריאה בתוך הבית
בתקופות מתוחות רבים מעדיפים לשתוק כדי לא להכביד. אך דווקא שיח פתוח עוזר לפרוק מתחים ולמנוע התפרצויות.
כמה כלים פשוטים יכולים לעזור:
- לדבר בגובה העיניים ולשתף ברגשות בלי לדרוש פתרון.
- להקשיב מבלי לשפוט או למהר להרגיע. לפעמים רק ההקשבה מספיקה.
- לאפשר לכל אחד להגיב אחרת. אחד פוחד, אחר כועס, שלישי צוחק. כל התגובות תקפות.
- להימנע מהשוואות של קושי ומכעסים מצטברים.
גם תקשורת לא מילולית חשובה. חיבוק, מבט או ישיבה משותפת מול הטלוויזיה (בדגש על תכנים לא חדשותיים) יכולים להעביר ביטחון וקרבה לא פחות ממילים.
חשיבות השגרה והעוגנים המשותפים בתקופה של חוסר ודאות
כאשר המציאות מתערערת, השגרה הופכת לעוגן של יציבות. גם אם היא חלקית, עצם השמירה על מסגרת נותנת תחושת שליטה.
אפשר לקבוע ארוחה קבועה בשבוע, צפייה בתוכנית אהובה, הליכה יומית קצרה או אפילו הרגל של סיפור לפני השינה. טקסים קטנים כאלה מזכירים שהחיים נמשכים ושיש סדר גם בתוך הכאוס.
עבור ילדים במיוחד, העוגנים האלה מעניקים ביטחון. הם לומדים שההורים שומרים על יציבות גם כשקשה.
חשוב גם לווסת את צריכת החדשות. חשיפה מתמדת מחריפה חרדה. עדיף לבדוק עדכונים בזמנים קבועים ולהקדיש חלק מהיום לנושאים רגועים ומשמחים.
התמודדות עם חרדות של ילדים ובני נוער
ילדים קולטים הכול, גם כשנדמה שהם עסוקים במשחק. הם חשים את המתח, מזהים שינויים בטון הדיבור ובשפת הגוף של ההורים.
הדרך לעזור להם היא לדבר בצורה פשוטה וברורה, בהתאם לגילם. לילדים קטנים די לומר שיש אנשים ששומרים עלינו ושהמבוגרים יודעים מה לעשות. עם בני נוער כדאי לשוחח בצורה פתוחה, לשמוע מה הם חווים ולתת מקום גם לפחדים שלהם.
במקום לומר "אין ממה לפחד", עדיף להודות שגם למבוגרים לפעמים קשה. זה מלמד שהפחד טבעי ושהתמודדות רגשית היא לא סימן לחולשה.
אפשר לעודד ילדים לבטא את עצמם דרך משחק, ציור או כתיבה. הביטוי היצירתי מאפשר לפרוק רגשות בלי צורך במילים.
אם החרדה נמשכת, מתבטאת בהסתגרות, בכי תכוף או שינוי חד בהתנהגות, כדאי לשקול פנייה לגורם מקצועי שיסייע בעיבוד התחושות.
שמירה על בני הגיל השלישי והפגיעים במשפחה
מבוגרים מתמודדים בתקופות כאלה עם תחושת חוסר ביטחון ובדידות. חלקם נזכרים באירועים קודמים, אחרים חוששים מהעתיד או מהיעדר שליטה. רבים גם מסתירים את הקושי כדי לא להעמיס על המשפחה.
חשוב לשים לב לסימני מצוקה שקטים כמו ירידה בתיאבון, חוסר עניין או הסתגרות. שיחה קצרה, ביקור פתאומי או חיבוק יכולים לעשות הבדל עצום.
עבור מי שחי לבד, כדאי לוודא שיש מי שבודק אותו בקביעות, שיש לו דרך קלה ליצור קשר בזמן חירום ושהוא מחובר לקהילה תומכת.
שילוב הסבים והסבתות בעשייה משפחתית הוא דרך מצוינת לשמור עליהם פעילים ומשמעותיים. אפשר לבשל יחד, לשחק עם הנכדים או לשמוע סיפורים מהעבר. תחושת התרומה מחזקת את הערך העצמי ומעוררת שמחה.
מקורות תמיכה חיצוניים: קהילה, טיפול מקצועי וסיוע רגשי
לפעמים גם משפחה תומכת לא מספיקה. עזרה חיצונית יכולה להיות קריטית לשמירה על הבריאות הנפשית. טיפול רגשי, שיחה עם פסיכולוג, עובד סוציאלי או יועץ קהילתי עשויים לעזור להחזיר תחושת שליטה ולבנות דרכי התמודדות חדשות.
אין בכך חולשה. להפך, זו היכולת לזהות צורך ולפעול לטובת עצמנו. טיפול מקצועי מעניק מרחב בטוח שבו אפשר לדבר בחופשיות, לעבד רגשות ולשחרר עומסים שלא תמיד ניתן לחלוק בתוך המשפחה.
גם לקהילה יש כוח אדיר בתקופות כאלה. שכנים שמבקרים, קבוצות הורים שמחליפות עצות או קבוצות וואטסאפ מקומיות שמציעות עזרה - כל אלה יוצרים תחושת שייכות ומפחיתים בדידות.
בתי ספר, מרכזים קהילתיים ומקומות עבודה רבים מפעילים קבוצות תמיכה וייעוץ, וחשוב לנצל זאת. גם פעילות קהילתית פשוטה, כמו עזרה בהבאת אוכל או שמירה על ילד של שכן, נותנת תחושת משמעות מחודשת.
כאשר אנו עוזרים לאחר, אנחנו מחזקים גם את עצמנו. פעולה קטנה של חסד מייצרת תחושת יציבות וחום אנושי בתוך אי הוודאות.
בזמנים שבהם המציאות מתוחה והלב כבד, המשפחה והקהילה הופכות למקלט. שיחה אחת, חיוך, ארוחה משותפת או יד מושטת יכולים להחזיר תחושת ביטחון שאף חדשות לא מסוגלות להעניק. בתוך חוסר הוודאות, מה שמחזיק אותנו הוא לא רק התקווה שייגמר, אלא הידיעה שאנחנו לא לבד.