בניגוד לרב קוק האב, שמתח על ניטשה ביקורת נוקבת, בנו, הרב צבי יהודה, מזכיר אותו פעמים רבות מתוך הערכה גדולה ועמוקה ומכנה אותו גם בשם "גוי גדול מאוד" ובעל "הארה של גדלות מתוך כישרון ומעוף מחשבתי". ניטשה בעיני הרצי"ה היה "נשמה גדולה שהתגלגלה אל בין הגויים".
כך חשף הרב ד"ר חגי שטמלר ממכללת אפרתה בהרצאה שנשא בקונגרס העולמי למדעי היהדות השבוע בירושלים.
בספר של ניטשה "מעבר לטוב ולרוע", שהיה שייך לרב צבי יהודה, הודגשו משפטים אלו ואחרים, ונמצאו הערות אותן הוסיף הרצי"ה בכתב ידו. לדברי שטמלר, הראי"ה, כפי הנראה, לא טרח לקרוא את הספרות הפילוסופית אלא הסתפק בספרי קיצורים, בעוד הרצי"ה קרא בשקיקה רבה את כתבי הפילוסופים השונים במקורם (או כפי שהוא אמר על עצמו: "אני בעצמי מחותן גדול עם התרבות הצרפתית והגרמנית"), ואולי בשל כך הרצי"ה 'הרשה' לעצמו להישבה בקסמיו של ניטשה. "כי שעה שאתה קורא את כתביו", אומר ד"ר שטמלר, "אתה חש בעוצמה העולה מבין השורות".
שנית, ההתמודדויות שעמדו בפני הראי"ה שונות מן ההתמודדויות שעמדו בפני הרצי"ה. בתקופתו של הראי"ה טענו כנגד היהדות, שהיא ארכאית ומיושנת, ושוב אינה רלוונטית למציאות החיים. "כולנו פנינו עורף להעבר שלנו וזו תהילתנו ותפארתנו", כותב אליעזר בן יהודה. רבים נאחזו בדבריו של ניטשה על 'מות הא-להים', ומתוך כך הציגו את הדת כחסרת כל משמעות. הראי"ה לא היה יכול להסכים לזה, ולכן נלחם בפילוסופיה הניטשיאנית.
בתקופתו של הרצי"ה, לעומת זאת, ההתמודדות היתה שונה לחלוטין. אדרבה, היו שביקשו לעצב זהות יהודית חדשה מתוך מרידה בזהות היהודית המסורתית כפי שהתעצבה במשך אלפיים שנות גלות. "מהתנ"ך ועד הפלמ"ח", היתה הסיסמה בפי כל, כלומר היתה זו עמדה חדשה שביקשה לדלג מדוד המלך – אל דוד בן גוריון, ולדידה כל אלפיים שנות הגלות אינן רלוונטיות. 'הרצון לעוצמה' הניטשיאני בא לידי ביטוי בקפיצה ובדילוג על פני מקומות וזמנים: "פתחנו לגמרי פרק חדש", כותב בן גוריון. "לא המשך לחיי וארשה, אודיסה וקראקאו, אלא התחלה חדשה במהותה, אולם התחלה המשתלבת מאליה בעבר הרחוק, בעבר של יהושע בן נון, דוד, עוזיה, החשמונאים הראשונים". כתגובה לניסיון זה למחוק אלפיים שנות גלות, ביקש הרצי"ה להראות – דווקא דרך המונחים הניטשיאניים - כי כל אותה הקדושה, שבה עם ישראל עסק במשך אלפי שנים, מבטאת את אידיאל 'הרצון לעוצמה' כפי שהוא בא לידי ביטוי בעם ישראל לדורותיו.